yed300250
הכי מטוקבקות
    חדשות • 04.07.2022
    קול ששון וקול שנאה
    הסערה שעורר הריקוד של יו"ר העבודה מיכאלי בחתונת נכדתו של יו"ר יהדות התורה גפני מספרת את סיפור הפילוג בחברה, וצריכה לשמש תמרור אזהרה מסכנת החורבן
    עמיחי אתאלי

    שרת התחבורה מרב מיכאלי הגיעה שלשום לחתונה כמוזמנת של סבא מוישה גפני, ניגשה לעזרת הנשים, אחזה בידיהן של כמה רוקדות והצטרפה אליהן בשמחה מתפרצת לצלילי "צמאה לך נפשי". האם אי פעם יו"ר גבר של מפא"י־המערך־העבודה רקד עם קבוצת חרדים לצלילי שיר הדבקות והאמונה הזה? האם מישהו העלה על דעתו שזה יקרה עם יו"ר אישה, ובכלל, שתהיה זאת דווקא מיכאלי, אייקון ליברלי־חילוני־פמיניסטי? יש יותר יפה מזה?

     

    אבל מאז, הרשתות לא רגועות. צייצנים סונטים בגפני על שהעז להזמין אותה, ח"כים מסיעתו מתדרכים נגדו ומדגישים שאין להזמנה שום משמעות כי בכל מקרה "לא נשכח ולא נסלח", ועמיתיהם מש"ס מוקיעים את גפני על שגרם לבנות הסמינרים לפגוש את מיכאלי. המהומה שעוררה ההזמנה של אורחת בידי סב הכלה הופכת את הסיפור הזה לדומה באופן מבהיל לסיפורם של קמצא ובר קמצא.

     

    כנראה שלזוג הצעיר שנישא, כמו לעוד מיליוני ישראלים, חרדים וחילונים, אין באמת מושג כמה רחוק הלכה הפוליטיקה שלנו בשנים האחרונות. היום כבר אי אפשר להיות שייכים לשני מחנות פוליטיים שונים, ועדיין לשמור על יחסים אישיים סבירים. תמיד היו קטטות בפוליטיקה, אבל מה שקורה עכשיו, מלחמת החורמה האישית של שני מחנות זה בזה, ספק אם הייתה פה עוצמה כזאת. היום זה כבר לא לגיטימי להשיא את נכדתך, ולהזמין לחתונה את הצד הפוליטי השני. והטענה לחלוטין לא מופנית למחנה פוליטי אחד.

     

    למה ניהול מדיניות, לא משנה מאיזה סוג, חייב להפוך להיות אישי כל כך? החרדים באמת מרגישים שמטרת העל של הממשלה הזאת הייתה לרדוף אותם. זה מוזר כי הם הוזמנו להצטרף אליה שוב ושוב, אבל עוצמת תחושת הנרדפות שלהם היא אירוע שאי אפשר לזלזל בו.

     

    הטענה על השסע לא מופנית לצד אחד בלבד כי הממשלה היוצאת עשתה כמה פעולות שהיו כשלעצמן ראויות, אבל בגלל מינון, תזמון ומיתוג גרועים, הן נתפסו על ידי החרדים כרדיפה אנטישמית ממש. שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה בישראל חייב לעלות. זאת משימה ראשונה במעלה. אבל ביטול סבסוד המעונות לילדי האברכים נתפס כצעד שנעשה בחדווה נגד הציבור החרדי. והחרדים מצידם יודעים היטב לנפח את הגוועלד.

     

    הכל נהיה כל כך אישי, שהחרדים רואים את חוק המס על כלים חד־פעמיים כגזרות שמד של ממש, וכך גם את חוק המיסוי על שתיה מתוקה. וזה רק חלק מהטרלול. אלה שני מיסים ראויים ונחוצים, כיוון ששתיה מתוקה וכלים חד־פעמיים לא טובים לסביבה ולאדם - לא משנה מה גודל הכיפה שעל ראשו. מאידך גיסא, אין לפסול את האפשרות שבמשרד האוצר ישב שר שחוקק את החוקים האלה בשמחה, דווקא כי החרדים צורכים את שני המוצרים האלה בכמויות גדולות.

     

    והסיפור הזה הרבה יותר גדול ממה שקורה בין החרדים לבין חברי הממשלה. בשנה האחרונה שמענו לראשונה קריאות למנוע ממתפללים ששותפים לממשלה כניסה לבית כנסת ציוני־דתי, לראשונה ראינו חברי כנסת שלא מוכנים ללחוץ יד אחד לשני. תמיד היו קטטות ויריבויות, אבל נראה לי שזאת הפעם הראשונה שהיריבות האידיאולוגית הפכה לשנאה אישית בין שני מחנות.

     

    העם היהודי למוד הפילוגים וקרעי הממלכות הצליח במידה מסויימת לשמור על גבולות של התנהלות אחרת מאז קום המדינה. אבל עכשיו אנחנו כנראה בתוך אירוע חדש, כי כנראה שזו הפעם הראשונה שבה נהיה לא לגיטימי להזמין אחד את השני לחתונה של הנכדה. בהיסטוריה הקדומה שלנו כבר היו לא מעט מקרים של שתי קבוצות שלא מוכנות לנהל יחסים אחת עם השניה. בכל אחת מהפעמים האלה זה בסוף נגמר בחורבן.

     


    פרסום ראשון: 04.07.22 , 23:34
    yed660100