אין לי וילה בקיסריה ולא תהיה. אף על פי כן, השאלה הראשונה שהטרידה אותי למשמע עדותה של הדס קליין הייתה לגמרי אישית: האם הייתי רוצה את בנימין נתניהו כשכן. האם הייתי רוצה שהוא ורעייתו ייכנסו לבית שלי בהיעדרי, ייקחו אלכוהול וסיגרים מכל הבא ליד, ישתכשכו בבריכה שלי, יצוו עליי לקנות להם עוד ועוד מתנות יקרות. אני חושב שהייתי מוותר על הכבוד.

אם התיאורים שלה נכונים, לקוזמו קריימר, השכן הטפיל של ג'רי סיינפלד, היה מה ללמוד מראש ממשלת ישראל. זאת ועוד: מוטי קירשנבאום המנוח ביים קליפ נפלא על פי שירו של דני סנדרסון "אצל הדודה והדוד". נדמה שאת סרט ההמשך אפשר היה לצלם בווילה של ג'יימס פאקר.

אתמול היה היום הראשון לעדותה של קליין. הסיפור שסיפרה צריך לעבור את מבחן החקירה הנגדית ולהיבחן באמות מידה משפטיות. בשלב הזה אפשר לדבר רק על תחושה. התחושה, במילה אחת, היא גועל. על ההיבט הפלילי יחליטו השופטים.

בלב תיק 1000 עומדת השאלה הבאה: מה היה טיב היחסים בין נתניהו למילצ’ן ובין נתניהו לפאקר. האם הייתה כאן חברות שחרגה מהטעם הטוב? ניצול הדדי? אהבה נכזבת מצד מיליארדר ילדותי? בכל האפשרויות האלה יש מן הסתם גרעין של אמת. ההשערה שלי, בעקבות העדות של קליין, פשוטה יותר. הייתה כאן עסקה: נגישות תמורת מתנות - נתניהו נתן נגישות לקודש הקודשים, וקיבל בתמורה פס אספקה.

מילצ’ן ונתניהו הם שני אנשים חכמים, מחושבים, שלא אוהבים לשלם במזומן. שלדון אדלסון אמר פעם על מילצ’ן שיש לו כיסים עמוקים וידיים קצרות. נתניהו הלך צעד נוסף - אין לו בכלל ארנק.

הנגישות מאוד חשובה למילצ'ן. הוא ידע להתחבר לכל ראשי הממשלה, לכל הפוליטיקאים הבולטים, לאנשי העסקים ולכוכבי התקשורת. במקרה של נתניהו, הוא נאלץ לשלם תמורת הנגישות לקודש הקודשים בפס ייצור ארוך של מתנות לפי הזמנה. על פי עדותה של קליין הוא לא אהב את זה. למזלו הוא מצא שותף: ג'יימס פאקר. גם פאקר שילם בשווה כסף תמורת נגישות. בניגוד למילצ'ן, הוא עשה את זה בנפש חפצה.

לכאורה, תיק 1000 הוא הפשוט בין התיקים. כאשר ראש ממשלה ורעייתו מקבלים לכאורה מתנות במאות אלפי שקלים, על פי הזמנה, וכאשר הנגישות הופכת לפנייה חוזרת לממשל האמריקאי לסדר לפלוני אשרת עבודה, וכאשר מנכ"ל משרד התקשורת מגויס גם הוא לסיוע לעסקיו של אותו פלוני, זה נראה לכאורה כמו שוחד. מנדלבליט התלבט בעניין לא מעט. בסוף החליט להסתפק בהפרת אמונים ולפטור מכתב אישום את שרה נתניהו. לטוב או לרע, זה מה שעומד עכשיו על שולחן המחוזי בירושלים.

ההיסטוריה האנושית גדושה במנהיגים נערצים, עתירי זכויות, שחייהם היו מוכתמים במעשים שלא ייעשו. במשטרים דמוקרטיים השילוב הזה קצת יותר מסובך. המנהיג מציג את עצמו ואת משפחתו כמופת מוסרי, כמשפחה מושלמת. הפער בין האגדה לבין המציאות נחשף לפעמים בכל כיעורו בבית המשפט. אוהב מתנות יחיה.

הדס קליין הגיעה לבית המשפט בידיים נקיות. היא הפכה לספקית של גחמותיה של משפחת נתניהו בניגוד לרצונה. לא חשבון אישי או פוליטי הציב אותה על דוכן העדים אלא חובה אזרחית. ואולי גם דבר נוסף: גועל. מה שרבים הרגישו אתמול היא הרגישה לאורך שנים, על קו האספקה לבלפור ולקיסריה.