ברכת הגומז
סלינה גומז הייתה הכוכבת עם הכי הרבה עוקבים בעולם, שהתעסקה בעיקר בספירת לייקים ובאקסים כמו ג'סטין ביבר ואפילו לא טרחה להצביע בבחירות. גומז מודל 2022 משפיעה לא רק בהוליווד אלא גם בוושינגטון. אחרי שהתמודדה עם זאבת, חרדה ודיכאון, היא מובילה את הקמפיין למודעות לבריאות הנפש, מצטלמת עם החברות החדשות שלה ג'יל ביידן ומישל אובמה, ולא חוששת לצאת למלחמה נגד הרשתות החברתיות שהפכו אותה לאייקון. האם הצעד הבא יהיה להגיע לבית הלבן, לא בתור אורחת?
העלייה החדה במספר האמריקאים המתמודדים עם בעיות נפשיות היא משבר לאומי של ממש בארה”ב, והוא בולט באופן מדאיג במיוחד אצל בני נוער. הבית הלבן מוטרד מאוד, לכן כינס בחודש שעבר פאנל מיוחד בנושא שהובילה הגברת הראשונה, ג’יל ביידן. היו שם המומחים הגדולים באמריקה לבריאות הנפש, אבל שני כיסאות לשמאלה של גברת ביידן ישבה דווקא סלינה גומז, אייקון פופ שאותו דור של נוער מדוכדך מכיר כל חייו, וספק אם הבין מה היא עושה שם. היא הרי כוכבת־על מגיל עשר, האדם הראשון אי פעם שהגיע ל־100 מיליון עוקבים באינסטגרם, וכמובן מי שניהלה רומן ארוך עם ג׳סטין ביבר, שזהר בשמי לילותיהם של מעריצים צעירים וצלמי פפראצי מבוגרים. הרי יש לה חיים מושלמים, אז מה פתאום בעיות נפשיות? בדיוק בגלל זה הבית הלבן רצה את גומז בפאנל, כי לא רק שהיא הייתה בגיהינום וחזרה ממנו, היא החליטה לעשות משהו עם הטראומה הזו, וכשהיא מדברת אל אנשים צעירים הם מקשיבים.
״אני בן אדם כמו כולם״, אמרה גומז בחדר המזרחי של הבית הלבן, ״עברתי, ואני עוברת דברים. ניסיתי הכל כדי לברוח מהתחושה הזו, עד שהבנתי שאם אמשיך לברוח, זה יהרוג אותי. עכשיו אני רוצה לעזור לאנשים לדעת שהם לא לבד. אני יודעת כמה מפחיד ובודד זה יכול להרגיש, להתמודד לבד עם חרדה ודיכאון בגיל צעיר. אם הייתי לומדת על הבריאות הנפשית שלי קודם לכן, המסע שלי היה יכול להיראות שונה מאוד. בימים הכי קשים אמרתי לעצמי, ׳את צריכה לשרוד כדי לעזור לאחרים׳, זה באמת מה שהחזיק אותי“.
עד לפני ארבע שנים היו לסלינה גומז יותר עוקבים באינסטגרם מלכל אדם אחר בעולם והיא הייתה, כנראה, הכוכבת הגדולה ביקום. או לפחות במדיה החברתית, שם העבירה את כל חייה, לוקחת ללב כל תגובה, מוטרדת הרבה יותר מטרולים מאשר נהנית מההערצה ההמונית שמלווה אותה בערך מאז למדה לדבר. אובססיה סביב מדיה חברתית היא עניין לא בריא גם אם את לא מפורסמת כמו סלינה גומז, והיא בוודאי לא בריאה אם סבלת ממקבץ כמעט לא אנושי של בעיות בריאות, כמו אלה שרדפו את גומז בשנים האחרונות.
אז יום אחד ב־2017 קראה גומז לעוזרת האישית שלה, נתנה לה את הסיסמה לחשבונות המדיה החברתית ומחקה את האפליקציות מהטלפון. ״פתאום הייתי צריכה ללמוד איך להיות עם עצמי״, סיפרה גומז, ״בעבר יכולתי לבלות שעות בהסתכלות על חיים של אנשים אחרים. הייתי יכולה להיות כמעט שנתיים בפיד של מישהו ואז לתפוס את עצמי ולומר, ׳רגע, אני אפילו לא מכירה את האדם הזה, למה אני עוקבת אחרי החיים שלו?!׳ אז בוקר אחד קמתי ואמרתי, ׳זהו. יש לי מספיק בעיות משל עצמי’״.
ה”בעיות משל עצמה” באמת היו גדולות ומספיקות: מחלה קשה, דיכאונות עמוקים, אשפוזים, חיי אהבה שכל העולם היה חלק מהם ולכל העולם היה מה לומר עליהם, וכל הזמן הזה היא גם המשיכה לעבוד בכל הכוח. היום היא בריאה, פורחת, שרה, משחקת, מעורבת בנושאים ברומו של עולם וחברה של מישל אובמה. כמעט קל לשכוח כי רק לפני שלוש שנים, אפילו סלינה גומז עצמה לא הייתה לגמרי בטוחה אם מה שהיא רואה זה האור בקצה המנהרה או האור שמוביל לעולם הבא.
× × ×
הסיפור שהביא את סלינה גומז למרכזו של פאנל ממשלתי בענייני בריאות נפש, התחיל ב־2014 כשאובחנה כחולת זאבת (Lupos), מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון יוצרת נוגדנים התוקפים תאים בריאים בגוף. הכאבים יכולים להיות בלתי נסבלים. כשליש מחולי הזאבת סובלים מדיכאונות ומחרדות, אבל מעטים מגיעים למצב שמצריך אשפוז. מצד שני, מעטים עוד יותר נמצאים תחת חשיפה, זרקורים, פפראצי ומחנק בלתי פוסק כמו שהייתה סלינה גומז, ובסוף הכל הצטבר - והתפוצץ.
המקרה שלה היה כל כך קשה, שנזקקה לטיפולים כימותרפיים והעבירה שבועיים במחלקת טיפול נמרץ. בסופו של דבר גם עברה השתלת כליה, אותה תרמה לה חברתה, השחקנית פרנסיה רייסה ("איך פגשתי את אבא"). אחד מסיבוכי ההשתלה הביא לניתוח חירום בן שש שעות. גומז התעוררה עם שתי צלקות גדולות, בבטן ובירך, ושמעה שהיה רגע במהלך הניתוח שבו הייתה קרובה מאוד לקצה.
היא החלימה וחזרה להקליט ולהופיע, אבל ב־2016, בעיצומו של סיבוב בינלאומי ואחרי סדרת התקפי פאניקה, התאשפזה מיוזמתה בקליניקה לבריאות הנפש בטנסי. היא הייתה שרופה ומדוכאת, אבל האינטרנט החליט, כמובן, שהיא פשוט מכורה והלכה לגמילה. ״אני אפילו לא יודעת מה אנשים באמת האמינו שאני עושה - סמים, אלכוהול, מסיבות. הנרטיב היה כל כך מגעיל“, אמרה גומז בשנה שעברה למגזין Elle, ״זאבת, השתלת כליה, כימותרפיה, מחלת נפש, שיברון לב פומבי - כל אלה דברים שבכנות היו צריכים לחסל אותי. בכל פעם שעברתי משהו, שאלתי את עצמי, ׳מה עוד? עם מה עוד אצטרך להתמודד?‘ הייתה תקופה שבה אם לא הייתי חזקה מספיק, הייתי עושה משהו לעצמי״.
ב־2018 שוב שקעה בדיכאון עמוק ושוב התאשפזה מרצון, הפעם בקליניקה בניו־יורק. באשפוז הזה כבר אובחנה עם הפרעה דו־קוטבית. "הרגשתי משקל עצום שירד לי מהכתפיים״, אמרה גומז, שעדיין הולכת לטיפול חמישה ימים בשבוע ועדיין מתעוררת לפעמים בחרדה בלילות, ״יכולתי לקחת נשימה עמוקה ולומר, 'אוקיי, זה מסביר כל כך הרבה’".
מעל כל התקופה הזו ריחפה, כמובן, הזוגיות שלה עם ג׳סטין ביבר, שנמשכה לסירוגין שמונה שנים מתוקשרות ושופעות דרמה. הם היו הזוג המפורסם ביותר בעולם ומאות מיליוני מעריצים חיו איתם יחד, עד לפרידה הסופית ב־2018. כחלק מעשיית הסדר בחייה ומההשתלטות על הנרטיב שלה, גומז הייתה זו שקמה לבסוף ועזבה.
"עברתי פרידה ממש קשה ונשארתי עם השאלה של ׳מה עכשיו, מה אני רוצה להיות׳״, אמרה ל”הוליווד ריפורטר”, ”היה לי חשבון נפש ארוך לעשות. למדתי כל כך הרבה על עצמי, אבל עכשיו, כשאני בצד השני של זה, אני חייבת לומר בכנות שזה עשה לי טוב. זה איפשר לי לגדול למישהי שלא סובלת יותר שטויות ולא מוכנה לקבל יותר יחס של חוסר כבוד. זה נגמר״.
את הסיפור שלה עם ביבר סגרה סופית ב־2019 עם הלהיט העצום Lose You to Love Me. ״ההצלחה של השיר הזה מטורפת בעיניי״, אמרה ל”ווג”, ״כתבנו אותו תוך פחות משעה. ידעתי שהשיר הולך להשאיר איזשהו רושם, כי אני זו שאמרתי בו שלום, ומאוד שמחתי מזה, אבל לא אכחיש שגם הייתי עצבנית״. כשנשים החלו לגשת אליה ברחוב ולומר לה שהשיר עזר להן לעבור את הגירושים, היא הפסיקה להיות עצבנית ושמה איקס על כל התקופה. "כן, הלכתי לטיפול״, כתבה בפוסט נדיר באיסנטגרם, ״כן, אני נאבקת בבעיות של בריאות הנפש. כן, הייתי בדיכאון והיו לי חרדות. זה לא משהו שאני מרגישה שאי פעם אתגבר עליו. זה קרב שאצטרך להתמודד בו עד סוף חיי״.
× × ×
סלינה גומז נולדה ב־1992 בגרנד פריירי, טקסס, עיירה מחוץ לדאלאס. הוריה הביאו אותה לעולם כשהיו רק בני 16 וקראו לה על שם סלינה קווינטנילה, אייקון המוזיקה המכסיקנית. השכונה שבה גדלה הייתה בעיקר מקסיקנית־אמריקאית, והילדות עברה בסך הכל באושר. לא היה להם הרבה, אבל מה שהיה הספיק.
היא הייתה ילדה נטולת פחד, עשתה הופעות למשפחה בסלון ואהבה להתאפר מגיל צעיר כדי שתוכל, כמצופה מילדה בדרום ארצות־הברית, לנסות להתקבל לתחרות יופי. הוריה של גומז נפרדו כשהייתה בת חמש, ואמה, טיפי, המשיכה לגדל אותה כשהיא עובדת בשלוש עבודות במקביל. ״תמיד הזכירו לי שלאנשים אחרים היה פחות מאיתנו", סיפרה גומז, ״הרגשתי שאמא שלי עושה מאה מיליון דברים רק כדי לשמח אותי, ותמיד התנדבנו בבתי תמחוי ותרמנו בגדים, אפילו שלא היה לנו הרבה״.
בגיל עשר לוהקה גומז, לצד דמי לובאטו, לסדרת הילדים Barney & Friends שצולמה בדאלאס. זה היה ליד הבית, והיא מאוד נהנתה לשחק ולרקוד עם דינוזאור סגול, כך שהכל הרגיש כמו עוד חלק מילדות שמחה; אבל שלוש שנים אחר כך נגמרה הילדות השמחה והתחילה העבודה. גומז קיבלה תפקיד ראשי בסדרת הנעורים של דיסני “המכשפים מווייברלי פלייס” ועברה ללוס־אנג'לס עם אמה.
הסדרה הייתה להיט־אינסטנט עבור דיסני, ובאופן בלתי נמנע הפכה את חייה של גומז למסע יח״צ אינסופי. התמונה שלה הייתה בכל מקום, היא לא יכלה לצאת לרחוב, לא היה לה רגע לבד. היא הייתה בת 15 כשהפפראצי החלו להופיע על הסט, ”אני זוכרת שהלכתי לים עם כמה בני משפחה שבאו לבקר אותי, וראינו מרחוק גברים מבוגרים שמצלמים ילדה בת 15 בבגד ים״, נזכרה לפני שנה, ״זו הייתה תחושה כל כך מלוכלכת. הרבה זמן הרגשתי כמו חפץ, הכל היה די מגעיל במשך תקופה ארוכה. ברגע שהפפראצי התחילו לעקוב אחריי התכווצתי, איבדתי הרבה מהילדות שלי״.
במבט לאחור, קל לזהות את ניצני ההתמוטטות המאוחרת של גומז. לפני עשר שנים היא השתתפה בסבב ראיונות שכלל גם את התקשורת הישראלית, ואי־אפשר היה שלא להרגיש רע עבורה. החמימות והכריזמה הטבעיות שלה נעלמו לגמרי, היא הייתה בת בקושי בת 19 וכבר עייפה וכבוית עיניים. לא היה קשה להעריך שיבוא היום שבו פשוט תתפרק. עד גיל 20 כבר הוציאה גומז שלושה אלבומי סולו, שכולם הגיעו למקום הראשון ב־Billboard 200, וכמעט אף פעם לא הפסיקה לעבוד, גם כשנדמה היה כי אין איך לעצור את ההידרדרות. “זו הייתה העבודה שלי - להיות מושלמת", אמרה בשנה שעברה ל”ווג”, ״עד שהחלטתי לעצור את זה״.
מה שעזר למימוש ההחלטה הזו היה וירוס הקורונה. כמו כולם, גם גומז מצאה דרכים משלה להעביר את הזמן במהלך הסגר. היא למדה לבשל עוף צלוי, אבל בעיקר גילתה את הפוליטיקה, וכשהסגר הסתיים הייתה אדם אחר לגמרי. אם רוצים לראות דוגמה מוחשית אמיתי לביטוי wokeness, אז זו סלינה גומז.
זה התחיל בזעזוע שלה מהתגובה של ממשל טראמפ למגפה. ״היו כל כך הרבה מקרי מוות חסרי טעם״, אמרה ל”ווג”. ואז הגיעו המחאות של תנועת Black Lives Matter אחרי רצח ג׳ורג׳ פלויד. ”חשבתי לעצמי, מי אני שאדבר?“ אמרה גומז, והעבירה את חשבון האינסטגרם שלה, על 333 מיליון עוקביו, לאקטיביסטים שחורים בולטים, כמו גם לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים.
כשהבחירות של 2020 התקרבו, גומז התכוונה להצביע לראשונה בחייה. היא לא גאה בכך שלא הצביעה קודם. "פשוט לא היה לי מושג, לא התעניינתי, הייתי עסוקה במשך שנים רק בעצמי“, אמרה בשנה שעברה, ״או שלא היה אכפת לי, או שלא זיהיתי את החשיבות של מי שמנהל את המדינה שלנו, וזה ממש מפחיד לחשוב על זה". היא הצטרפה לארגון When We All Vote, אותו הקימה מישל אובמה, והפכה לחברה שלה. גם סגנית הנשיא, קמאלה האריס, מכירה אותה על בסיס שמות פרטיים.
ימי טראמפ גם חיברו את גומז למורשת המקסיקנית שלה באופן שלא היה קיים אצלה עד אז. ”כילדה, לא היה לנו הרבה והתייחסו אלינו רע״, סיפרה ל”ווג”, ״אבא שלי היה נעצר כל הזמן בלי סיבה״. סבא וסבתא שלה מצד אביה הגיעו לארה״ב באופן לא חוקי, בתוך משאית מוברחת, ולקח להם 17 שנה לקבל אזרחות; עד ההתעוררות שלה בשנתיים האחרונות, גומז לא דיברה על כך, בעיקר כי לא לגמרי הבינה את הנואשות של מי שמנסים להגיע לארה״ב ממדינות לטיניות.
פעם הלכה עם אביה להופעה של שאניה טוויין בדאלאס, ונתקלה כנראה באדם היחיד בעולם שלא זיהה אותה. זה שלח לעברה כינוי גנאי המיועד למהגרים ממקסיקו. "התחלתי לבכות ועמדתי להתפוצץ", סיפרה, "אבל אבא שלי תפס אותי ופשוט הלכנו משם. הוא אמר, 'אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, זה רק יעשה לנו יותר צרות, עוד יגרשו אותנו מכאן׳. בכיתי אפילו יותר. חשבתי על כמה אני שונאת שאבא מרגיש ככה״.
בשנים האחרונות למדה גומז יותר על מערכת ההגירה הקשה והאכזרית של ארה״ב. ב־2019 הייתה מפיקה בפועל של הסדרה Living Undocumented בנטפליקס. ״אני רוצה לחנך לכך שהאנשים האלה אינם ’חייזרים‘״, אמרה, ״הם לא ׳אנשים לא חוקיים׳, או כל הכינויים האחרים שנותנים להם. הם בני אדם״.
ואם כל הפעילות הפוליטית הזו לא הספיקה, גומז הוסיפה לפורטפוליו האקטיביסטי שלה גם מלחמה בפלטפורמות המדיה החברתית, אלה שפעם היא לא הייתה יכולה לחיות בלעדיהן. בין היתר יצאה בהתקפה פומבית נגד פייסבוק, שאיפשרה הפצת דיסאינפורמציה סביב הקורונה ותוצאות הבחירות ב־2020. ״המנהל של סלינה התקשר ואמר שהיא רוצה להבין למה בדיוק הדברים משתבשים כל כך ואיך היא יכולה לעזור״, סיפר ל”ווג” עמראן אחמד, מנכ"ל ה”מרכז למלחמה בשנאה דיגיטלית”.
אחרי הבחירות שלחה גומז אימייל לשריל סנדברג, מי שהייתה מספר 2 של מארק צוקרברג, עם דוגמאות למודעות בתשלום שפייסבוק מפרסמת ומכילות שקרים על הונאת בחירות, וקבוצות פייסבוק שהתכוננו בגלוי למלחמת אזרחים. כשהאלימות אכן התפרצה ב־6 בינואר, צייצה גומז בטוויטר: ״מה שקרה היום הוא תוצאה של מתן אפשרות לאנשים עם שנאה בליבם, להשתמש בפלטפורמות שאמורות לקרב אנשים ולבנות קהילה. כל ראשי הפלטפורמות האלה נכשלו - והכשילו את העם האמריקאי״.
× × ×
הרזומה העצום של גומז, שתחגוג 30 בסוף החודש, הכניס אותה ב־2020 לרשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של TIME. שנה אחר כך נבחרה בידי ה”רולינג סטון” ל-"אחד מאייקוני תרבות הפופ המשפיעים ביותר של זמננו״. ובשנה האחרונה היא יכולה, סוף־סוף, להיות שוב מה שהיא רוצה הכי הרבה: פשוט פרפורמרית מוכשרת. ״אחת מתופעות הלוואי של פרסום בגיל כל כך מוקדם היא הדאגה שזה כל מה שאנשים יזכרו ממך״, אמרה גומז ל־Elle, ״אני חיה עם התחושה הרודפת שאנשים עדיין רואים בי את הילדה של דיסני“.
הפתרון לבעיה הזו בא בדמות שיתוף פעולה שלא חלמה עליו גם בהזיותיה הפרועות ביותר: כשהגיעה ההצעה להצטרף לסטיב מרטין בן ה־76 ולמרטין שורט בן ה־72 בסדרה על בניין באפר־ווסט סייד במנהטן שהופך זירת רצח מתגלגלת, היא הייתה בטוחה שצוחקים עליה, ולא רק היא. התעשייה כולה נחרה בגיחוך. אבל עכשיו “רק רציחות בבניין” - התפקיד הראשון של גומז בסדרה מאז “המכשפים מווייברלי פלייס” - נמצאת בעונה השנייה שלה, ועל גומז מדברים כמועמדת לפרס האמי. ״הרגשתי שקשה מאוד לאנשים לקחת אותי ברצינות כשחקנית, הרגשתי כמו בדיחה, אז מה שקורה עכשיו מאוד משמח״, אמרה גומז.
"הביצועים שלה עשירים ובוגרים", אמר עליה סטיב מרטין ל”ווג”, ״מרטי שורט ואני די משוגעים, וסלינה, שיכולה להיות נכדה שלנו, היא הבסיס המוצק. היא פשוט עובדת. מרטי ואני מתבדחים ללא הרף, ולא היינו בטוחים אם היא תתאים לזה, אבל עכשיו אנחנו חושבים על עצמנו כשלושת המוסקטרים“.
גומז, מצידה, מתייחסת למרטין ולשורט כאל דודים ומנטורים, וגם כשני אנשים שמבלי להתכוון לימדו אותה מה לצפות מגברים. היא, בתמורה, לימדה אותם את השפה של 2022 ותירגמה להם קצת שירי ראפ: ”הם שני ג'נטלמנים מבוגרים, מאוד מתוקים, אדיבים ומצחיקים, ולפעמים הם אומרים דברים לגמרי לא הולמים, שזה הכי טוב. למדתי כל כך הרבה מהם. הציפייה שלי מגבר עכשיו היא שיהיה הגון כמו שני האנשים האלה״.
רק שעכשיו, כשהיא יודעת למה לצפות מגברים, גומז לא ממהרת למצוא אחד. "המטפלת שלי אומרת לי, 'ילדה, את מתכוונת למצוא גבר?' ואני עונה ׳לא יודעת‘. אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה עכשיו ורק רוצה ליהנות מהחיים ולעזור לאחרים. ביליתי שנים מחיי בניסיון להיראות כמו אנשים אחרים ולחיות כמו אנשים אחרים, וזה היה רע מאוד. עכשיו אני אסירת תודה, אבל גם יודעת שבקושי התחלתי לגרד את הקצה של מה שאני מסוגלת לעשות״. המרוץ לנשיאות של 2036 עשוי להיות מאוד מעניין.
לפנייה לכתב/ת 
