נשיא ההתרגשות
בין השטיחים האדומים, התמונות ונאומי התודה, רגע אחד ייזכר מיומו הראשון של הנשיא ביידן בישראל • הפגישה עם שורדות השואה גיטה (ג'יזל) סיקוביץ ורינה קווינט ביד ושם הייתה אמורה להיות קצרה ורשמית, אבל הנשיא עצר הכל ושקע בשיחה ארוכה עם שתי הנשים • ביידן, שנמנע מלחיצות ידיים, התכופף ואחז בידיהן, חיבק אותן ולא הצליח לעצור את הדמעות • "כשהגעתי לארה"ב הייתי ילדה מפוחדת שלא ידעה לקרוא ולכתוב", סיפרה קווינט, "והיום אני פוגשת את האדם הכי חשוב בעולם"
ספק אם הביקור של נשיא ארה"ב בישראל יספק רגעים מרגשים כמו אלה שנראו אתמול ביד ושם: אחרי שהשתתף בטקס הזיכרון באוהל "יזכור" והדליק את נר התמיד, ג'ו ביידן לקח הפסקה מהלו"ז המוקפד ושוחח ארוכות עם שורדות השואה גיטה (ג'יזל) סיקוביץ (95), ורינה קווינט (86). "אלוהים יברך אתכן", אמר להן כשהוא אוחז בידיהן ודמעות עולות בעיניו.
"הוא היה מאוד חמוד, לא ציפיתי לדבר כזה", סיפרה סיקוביץ לאחר שיחתה עם הנשיא. "הוא ירד על הברכיים שלו ונתן לנו נשיקה. סיפרתי לו כמה אני מרוגשת מלהיות בישראל ושהייתי 46 שנים באמריקה. אמרתי לו שחבל שמעט מאוד אמריקנים מרגישים את הכאב, שלא זוכרים כמה אמריקה טובה לנו. הנשיא היה מאוד מרוגש ומאוד חם".
רינה קווינט סיפרה כי "אמרו לנו בהתחלה שאנחנו לא צריכות לגעת בו או לדבר איתו, אבל כשהוא הגיע - הוא פשוט נישק אותי. זה היה משהו, זה היה כל כך כיף. דיברנו על האישה הראשונה שלו ובתו שנהרגו בתאונת דרכים. הוא יודע מה זה כאב, והוא יודע מה זה הכאב שלנו. אמרתי לו שאני מאוד שמחה שהוא הגיע לפה, הוא יודע מה זה להמשיך בחיים. הוא אמר לי שאני צעירה ויפה. הוא אדם מאוד חם, הנשיא".
בספר האורחים של יד ושם כתב ביידן: "כבוד גדול לחזור בחזרה לבית הרגשי שלי. אסור לנו אף פעם לשכוח, כי שנאה מעולם לא מובסת אלא רק מסתתר. עלינו ללמד כל דור ודור שזה יכול לקרות שוב, אלא אם נזכור. זה מה שאני מלמד את ילדיי ונכדיי. לעולם לא נשכח".
את ביידן ליוו יו"ר יד ושם דני דיין ויו"ר מועצת יד ושם הרב ישראל מאיר לאו. לביקור הצטרפו נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ. בביקור נכחו גם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן והשגרירה של ארה"ב למאבק באנטישמיות פרופ' דבורה ליפשטדט.
שתי השורדות התבשרו שיפגשו את ביידן רק לפני כמה ימים. "אני מאוד מתרגשת וקצת מפחדת", סיפרה לפני הפגישה רינה קווינט, שהייתה בת עשר כשהגיעה לארה"ב אחרי המלחמה. "לא היה לי בית עד אז, ובארה"ב היה לי בית נפלא ומשפחה שאימצה אותי, כי כולם במשפחה שלי נרצחו. יש לי הרבה מזל שבחרו בי לפגוש את הנשיא. זו סגירת מעגל. כשהגעתי לארה"ב הייתי ילדה מפוחדת שלא ידעה לקרוא ולכתוב, והיום אני פוגשת את האדם הכי חשוב בעולם".
קווינט עלתה לישראל עם בעלה ב־1984, וכבר יותר משלושה עשורים היא מתנדבת ביד ושם ומדריכה קבוצות מכל העולם במוזיאון לתולדות השואה. "שרדתי בנס כיוון שאנשים עזרו לי", אמרה, "בכל יום אני מקבלת הזדמנות לעזור לאנשים לחיות חיים יהודיים מלאים. העובדה ששרדתי היא זכות גדולה, אך יש בצידה גם אחריות גדולה. אני חוששת שהשואה תהיה בעתיד רק פיסת היסטוריה, לכן חשוב שסיפור השואה יסופר מהזווית האישית כי למסְפרים בלבד אין משמעות".
גם גיטה (ג'יזל) זיסקוביץ הייתה נרגשת לקראת הפגישה. ב־1944 היא ומשפחתה גורשו לגטו כשהגרמנים פלשו להונגריה, ולאחר מכן הועלו על רכבת בקר למחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. משם הועברו זיסקוביץ ואחותה למחנה עבודה בפולין, שם עבדו במפעל לייצור חלקי מטוסים בתנאים של רעב וקור קיצוני. עם שחרור המחנה התאחדו עם אחותן הגדולה ועם אמן, ואחרי שלוש שנות נדודים באירופה הגיעה המשפחה לארה"ב.
ילדיה של גיטה, שגדלו בבית ציוני, עלו לישראל, ואחרי פטירתו של בעלה גיטה עלתה בעקבותיהם. היא נקלטה גיטה בארגון "עמך", שם התחילה להעניק טיפול פסיכולוגי לניצולי שואה בטיפול יחידים ובטיפול קבוצתי. גיטה ליוותה וממשיכה ללוות עשרות משלחות לפולין של נוער ישראלי ואמריקני, כמו גם משלחות חיילי צה"ל, "עדים במדים". "חייתי באמריקה 46 שנים אחרי המלחמה", סיפרה, "אני מתרגשת במיוחד לפגוש את הנשיא".
לפנייה לכתב/ת 
