במעגל הכומתה האדומה

משפחה אדומה עם מורשת של לחימה: 55 שנה לאחר שהשתתף כצנחן בקרב לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, העניק ראובן פרח לשני נכדיו הצנחנים את הכומתה האדומה בתום המסע המסורתי המפרך.

פרח, איש קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, לחם ב־1967 יחד עם חבריו מגדוד 890 של הצנחנים. הוא השתתף גם במלחמת כיפור ואיבד במהלכה את מאור עיניו. ב־15 באוקטובר 1973 צלח את תעלת סואץ עם לוחמי האוגדה שעליה פיקד אלוף אריק שרון, ואיבד בסערת האירועים את כומתתו האדומה. יומיים לאחר מכן השתתף ראובן בקרב סרפאום, שבו נפצע קשה והתעוור. בקרב העקוב מדם נפלו 14 חיילי צה"ל ונפצעו 35. סרן אסא קדמוני קיבל על תפקודו באותו קרב את עיטור הגבורה. הרופא נפתלי הדס קיבל את עיטור המופת.

הפציעה לא שברה את רוחו. שלוש שנים לאחר שהתעוור השתתף ראובן באולימפיאדת הנכים בטורונטו וזכה במדליית כסף בקרב 5. ארבע שנים לאחר מכן קצר שוב את הכסף, באולימפיאדת ארנהם.

אחד מבניו שירת כלוחם בדובדבן. לשניים מנכדיו של ראובן, יובל פרח וישי דוד, גם הם מאשדות יעקב איחוד, היה ברור שהם יתגייסו לצנחנים בעקבות סבא. בסוף השבוע הם השתתפו במסע הכומתה המפרך, בסיומו התקיים בגבעת התחמושת בירושלים טקס הענקת הכומתה האדומה ללוחמים.

באדיבות המשפחה

ראובן, סמל במילואים, כיום בן 77, הגיע לשם עם רעייתו שוש. כשנכדיו עלו לקבל את הכומתה הנכספת הוא נקרא לבמה וקיבל את הכבוד להעניק להם אותה בעצמו. רס"ר החטיבה סיפר ללוחמים את סיפורו והם הגיבו בתשואות. "זה היה מרגש מאוד", סיפר לאחר מכן ראובן.

יובל שובץ בגדוד 890 שבו שירת סבו. ישי שובץ בגדוד 101. "אף פעם לא שיכנעתי אותם ללכת ללצנחנים", סיפר ראובן. אבל המיתוס היה באוויר, והנכדים הלכו בעקבותיו.

ישי סיפר: "בחרתי בצנחנים כי רציתי שתהיה לסבא סגירת מעגל ייחודית". יובל הוסיף: "סבא מאוד השפיע על הבחירה שלנו".

לשאלה האם פציעתו לא הרתיעה אומרים השניים: "זה רק דחף אותנו יותר. סבא הוא גיבור, המקרה שלו גרם לנו לרצות להיות לוחמים".

ראובן אמר על פציעתו: "אני מבין שזה מה שיש ושזה חלק מהמלחמה". רעייתו שוש סיכמה: "היה מרגש לראות את הצנחניםם מריעים לראובן. זאת ארץ ישראל היפה שיודעת להוקיר את לוחמיה".