הזוג המוכר

בתחילת הדרך, אודי גוטשלק ואביעד בנטוב חלמו לשחק אותה בגדול בעולם המבוגרים. הם הריצו מופע סטנדאפ מצליח, עם קהל שהלך אחריהם בעיניים עצומות, אבל אחד הקטעים, גור ואוח, מערכון על שני חנונים בבית ספר יסודי, אילץ אותם לחשב מסלול מחדש. המערכון הפך לקומדיית מצבים שעלתה בערוץ פוקס קידס והפכה לאחת מסדרות הילדים האהובות, וחייהם השתנו.

"כשהצלחה בסדר גודל כזה מגיעה, אתה לא יכול להתעלם ממנה", אומר גוטשלק. "אני חושב שהדברים הכי טובים קורים לך כשאתה לא מתכנן. גור ואוח הייתה סדרה לילדים, אבל אביעד ואני עשינו שם מה שרצינו. הבאנו אליה את כל עולמנו הרוחני מהילדות בנתניה, עם השפה הנתנייתית, והדמויות שהכרנו. יש פה דור של אנשים שהם כמעט בני שלושים שגדלו על הסדרה".

"הבאנו משהו חדש למסך", אומר בנטוב. "הבאנו שני ילדים בתחתית שרשרת המזון, ויצרנו להם עולם משלהם שהרבה ילדים יכלו להזדהות איתו. הפכנו את החנונים לכוכבים. שודרו אז כאן סדרות מארגנטינה ומספרד שבהן כולם היו יפים ויפות, גם בערוץ הילדים כל המנחים היו דוגמנים ודוגמניות, ואנחנו היינו ההפך מהם. עד היום יש קבוצות של מבוגרים שבאחת בלילה צופים בלופ ב'גור ואוח'".

גוטשלק: "זאת הייתה התפוצצות. פתאום קלטנו שהסדרה נהייתה סנסציה מטורפת ועושים עלינו כתבות. משם קיבלנו הצעות שאתה כבר לא יכול לסרב להן כמו להשתתף בפסטיגלים, ומאותו רגע התחיל השיפט שלנו לעולם בני הנוער והילדים. התכוונו להיות סטנדאפיסטים בועטים ונשכנים ומצאנו את עצמנו ככוכבי ילדים. בקורונה עשינו מפגשי מעריצים של גור ואוח, והם היו הצלחה גדולה. נפגשו עם אנשים בבתים על בירה ופיצוחים וסיפרנו להם את סיפורם של שני החנונים האלה פלוס אנקדוטות מאחורי הקלעים".

עם מיה דגן ושלומי טפיארו ב"שיפוצים" | צילום: כפיר בולוטין

הכל היה כל כך מוצלח גם כשהופעתם כסטנדאפיסטים בועטים ונשכנים?

גוטשלק: "דודו טופז, עם 'הראשון בבידור' שלו, 46 אחוז רייטינג, בא לראות אותנו בצוותא 2, והחליט שאנחנו הדבר הבא שלו. הופענו אצלו ארבע חמש פעמים, ופתאום הוא הפסיק להתקשר. נעלם. הוא שינה את הקונספט של התוכנית, ולא היינו חלק משינוי הקונספט, אבל הוא לא טרח להודיע לנו. מבאס".

בנטוב: "פתאום הגיע יום שישי ואתה רואה שאתה לא בתוכנית. זה היה משבר מאוד גדול. התחיל איזה באז סביבנו ופתאום הכל נעלם. אני חושב שזה היה אחד המשברים שבזכותם הבנו מה המהות שלנו. הבנו שהכוח שלנו הוא היצירה המשותפת והחברות הגדולה בינינו. קיבלנו החלטה שאנחנו ממשיכים ללכת על זה בגדול. לא משנה כמה זמן זה ייקח, אנחנו נצליח. וצדקנו".

שני סחים בלטות

שניהם בני 47, ומתגוררים בהוד־השרון, לא רחוק זה מזה. אודי נשוי ללאורה ואבא לעידו, עמית ומיאה, ואביעד נשוי לצפי ואבא למאי, יונתן ועמליה. הם נולדו בנתניה ולמדו יחד בבית הספר לאמנויות "הבוסתן". "אני גרתי בשכונת המצוקה אזורים, כור היתוך של גרוזינים, אתיופים, עולים חדשים מרוסיה וישראלים", אומר בנטוב. "המעמד הסוציו אקונומי שם היה נמוך. אמא שלי הייתה גננת, ואבא שלי טכנאי בתעשייה האווירית. אנשים פשוטים שעבדו קשה כל החיים, והצליחו לקנות דירה בשכונה הזאת ולהתחיל שם את החיים שלהם. חיינו בפשטות, אבל עם הרבה אהבה ואיכות בבית. אין לי שום טענות אליהם. לא היה בשכונה עניין של מעמדות או גזענות. הייתה לי ילדות יפהפייה. רציתי שזה לא ייגמר לעולם".

היה פשע בשכונה?

"ברור שהיה. החלון שלנו היה צופה לבית הקפה שממול, שם היו מהמרים ומשתכרים והולכים מכות מדי פעם. אמא שלי הייתה קוראת לנו, 'בואו יש מכות בחוץ', והיינו מסתכלים דרך התריס. היה דיבור שיש בשכונה גם נרקומנים, והיו, אבל אני לא ראיתי אותם. אנחנו שני סחים בלטות מה שנקרא, עד היום. שנינו ילדים טובים, לא שותים ולא מעשנים".

גוטשלק: "אנחנו גרנו בשכונה טובה. אבא שלי היה בנקאי ואמא שלי אחות. הם גידלו אותנו בכיף. בצבא כבר עזבתי את הבית. הייתי מאוד עצמאי והתנהלתי לבד בעולם. בהתחלה התכוונתי בכלל ללמוד סיעוד, אפילו עשיתי תואר ראשון, אבל בסוף בחרתי במשחק".

ב־2018 גוטשלק ובנטוב חזרו לעולם המבוגרים בהצגה "המשתמט" שכתב רועי חן וביים ארז דריגס, והועלתה בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא", בזכותה הם מככבים היום בקומדיה "שיפוצים" בתיאטרון בית ליסין. "במסגרת הניסיונות שלנו לעשות דברים למבוגרים נפגשנו עם ארז", מספר גוטשלג. "שנה וחצי אחר כך קיבלנו ממנו טלפון שהוא כותב מחזה לפסטיבל תיאטרון קצר (בו מועלות הצגות בנות עשרים דקות) ושהוא רוצה שנשתתף בו. כשעלינו לבמה בפעם הראשונה התרגשנו נורא. עד אז שיחקנו מעט בתיאטרון. בצוותא התלהבו והציעו לעשות מזה הצגה מלאה. גם ההצגה הזאת הייתה הצלחה גדולה. ציפי פינס (מנכ"לית תיאטרון בית ליסין - י"ב) ראתה אותנו שם בפעם הראשונה, וניגשה אלינו אחרי ההצגה להחמיא לנו".

"שיפוצים", שכתב וביים ארז דריגס, עוסקת בזוג לא צעיר (מיה דגן ושלומי טפיארו) שמכיר בטינדר בימי הקורונה, מבלה ביחד את כל הסגר, ומחליט לעבור לגור ביחד בדירה חדשה. מתברר שהדירה רחוקה מלהיות חדשה. הם מזמינים קבלן שיפוצים בשם "האחים חביב", ומשם העניינים רק מסתבכים. כמו שכל אחד בישראל שרצה פעם לתקן סדק בקיר למד: אתה יודע איך אתה נכנס לשיפוצים, אתה אף פעם לא יודע איך תצא מהם. בנטוב וגוטשלק מצחיקים כשיפוצניקים. "ארז הרים אלינו טלפונים ואמר, 'יש לי הצגה חדשה. אמרתי לציפי פינס שאני רוצה שאתם תשחקו בה והיא אמרה 'בשמחה'", מספר בנטוב.

גוטשלק: "כשבאנו לקריאה הראשונה, אני חושב שהקסם קרה. אז התקבלה אצל כולם ההחלטה. אנחנו פשוט מתפוצצים על הבמה וזה נורא כיף".

איך זה לשחק לצד מיה ושלומי?

גוטשלק: "מיה היא כישרון ענק. כשנכנסתי לחזרה הראשונה היא בדיוק סיימה לעבוד על התמונה שלה, והיא כבר ידעה את כל הטקסט בעל פה. היא הייתה מאה אחוז בתוך העניינים. זה היכה אותי בתדהמה. אמרתי, אוקיי, צריך פה לעבוד. אין הנחות. שלומי ומיה הציבו כאן סטנדרטים של מקצוענות. שניהם שחקני תיאטרון ותיקים, שהיינו חייבים להתאמץ כדי להשיג אותם, כדי להשוות את הסטנדרטים שלהם. עברנו תקופת חזרות מדהימה. זה היה תהליך מרתק ודחוס מאוד. הקהל לא מפסיק לצחוק, ומהצגה להצגה זה רק גובר".

איך הייתה העבודה עם ארז דריגס?

בנטוב: "זאת חוויה אדירה לעבוד איתו. הוא במאי נהדר, כותב מחונן ואינטליגנטי שיודע לזהות דקויות".

שוחחתם איתו על פרשת ההטרדות המיניות שבה הוא היה מעורב?

גוטשלק: "לא דיברנו איתו על זה במהלך העבודה. שמענו על זה מהתקשורת כמו כל עם ישראל וזה העציב אותנו. התרשמתי שארז לקח אחריות על הדברים והתנצל באומץ רב ובכנות, וזה ממש הרשים אותי. הוא אמר שהוא עובר תהליך של גמילה וטיפול. אנשים מרגישים אם זה אותנטי או לא, ואנשים הרגישו שהוא אמיתי בהתנצלות שלו. אני חושב שלכל בנאדם מגיעה האפשרות לפתוח דף חדש, ואני שמח מאוד שהוא קיבל את האפשרות הזאת וממשיך לעבוד".

הפסקת קורונה

גוטשלק ניצל את הקורונה גם כדי לכתוב מחזמר, "חב"דניקים", שיועלה בתחילת אוגוסט בתיאטרון הקאמרי, אותו יביים יחד עם גלעד קמחי, המנהל האמנותי של התיאטרון. זהו סיפורם של אחים תאומים בני 23 מכפר חב"ד - הראשון גאון בתורה, והשני לא גאון, ובטח שלא בתורה - שחייבים למצוא שידוך. הם יוצאים ל"מבצע שידוך", ומגיעים לשדכנית רבת מוניטין בשכונה מפוקפקת בשוליים של תל־אביב ומסתבכים עם ראש משפחת פשע. המוזיקה היא של אלעד פרץ, ומככבים בו בין השאר טלי אורן, שלומי קוריאט, עופרי ביטרמן, יניב סויסה. ואוראל צברי.

"כל החגים והחופשים היינו בהופעות וצילמנו המון סדרות", אומר גוטשלק, "פתאום, כשהגיעה הקורונה הרגשתי שקט, ולשקט הזה נכנסה המשפחה. זה היה כיף. אחרי שלושה ארבעה חודשים אתה מתחיל להבין איפה אתה חי. החלטתי לקחת את השליטה על הקריירה שלי, לכתוב, ולייצר לעצמנו חומרים. התחלתי לכתוב פיצ'ר ומחזמר, והרגשתי שהמחזמר הרבה יותר זורם והרבה יותר כיפי. מאז ומתמיד היה לי חלום לכתוב מחזמר. אני פריק של הדברים האלה. מאלו שנוסעים פעמיים בשנה ללונדון ורואים רק מחזות זמר. היות ואני גם בנאדם קומי כל הראייה שלי היא קומית".

למה חבד"ניקים?

"בקורונה עניין אותי כל הסיפור של החרדים בבני־ברק. אני נורא אוהב שאם אני כותב מחזמר, שהוא יעשה טוב לאנשים. כשראיתי את העליהום שעושים בקורונה על החרדים בבני־ברק שלא ממהרים להתחסן, ניסיתי להבין איך זה יכול להיות שהשסע בחברה שלנו הוא כל כך עמוק. ניסיתי לבנות איזה גשר, ואז התחלתי לחפש בגוגל והגעתי לכל מיני זרמים. גיליתי שחב"ד הוא זרם מאוד מתון שמה שמוביל אותו זה החוכמה".

בשנים האחרונות הם ממשיכים להופיע בפני ילדים עם המופע "ציקי" בצוותא לצד טל לוי וכרמל נצר. "התחלנו לרוץ עם זה שנייה לפני הקורונה וקיבלנו תגובות מדהימות", אומר בנטוב. "זה מופע שהוא מאה אחוז אנחנו".

עוד שלוש שנים יגיע משבר גיל החמישים?

גוטשלק: "תמיד יש לי עוד שאיפות וכל חלום מביא את החלום הבא. זה העשור של אביעד ושלי לעשות את הדברים החדשים שלנו בעולמות המבוגרים. מוזר לחשוב על עצמך כבן חמישים. פעם, כשהייתי עושה הומו פיזי, הייתי קופץ לאביעד על הגב. היום אני הרבה יותר נזהר. לא מתפרע כמו פעם".

בנטוב: "אנחנו מגיעים לגיל חמישים עם הרבה קילומטרז' מאחורינו אבל לא שבעים. עדיין רעבים לעשות עוד דברים. זה הדי.אן.איי שלנו".