ניקוי ראש

האנשים מאחורי הלהיט המקפיץ של הקיץ כבר ראו דבר או שניים בחיים. ובכל זאת היה אירוע שהצליח להפתיע גם אותם. זה קרה במסיבת יום הולדת בפארק טרמפולינות לפני ארבע שנים. שלישיית 'ערוץ הכיבוד' עולה להופיע מול קהל נמרץ אחר הצהריים. הקהל הנמרץ: המוני ילדים קופצים ואוכלים בורקס תוך כדי הופעה. דור מוסקל, עומר ריבק ורותם קפלינסקי מתאבדים בשבילם עם 'עור ברווז', 'טניה', 'קדאווה' והילדים קופצים. "הייתה אווירה שעוד רגע יגיע ספלאש של קיא", מספר קפלינסקי, "בסוף לא היה קיא של הילדים אבל אני הקאתי בגלל עצירה לא אחראית במסעדה לפני ההופעה".

ריבק: "אנחנו קפצנו אחריהם, רותם אכל כתף כבש ואז שתה צ'אי והקיא אחרי שהוא קפץ על הטרמפולינות".

"הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה" 

זה היה קצת צפוי.

מוסקל: "אני הבאתי לו את הצ'אי הזה האמת, זאת הייתה טעות שלי".

מתוך הסרט

קפלינסקי: "בואי נגיד שאחרי זה לא נשארתי להצטלם עם הילדים".

בדרך כלל הקהל גם קצת יותר מבוגר, לא?

ריבק: "כן, ממסיבות סוף תיכון בעין גדי, מסיבות מתגייסים במעלות, חברת הייטק שהזמינה אותנו למסיבת חברה בסרביה ועד סטודנטים ב'ברקה' בבאר־שבע בשתיים בלילה. להופעה הראשונה נסענו ברכבת, היינו אמורים לעלות באיזה שלוש בלילה והיינו צריכים לשרוף שלוש שעות מהרכבת האחרונה עד שההופעה מתחילה, הסתובבנו בעיר ואז ג'ימבו ג'יי בא לקחת אותנו לישון אצלו בקיבוץ".

קפלינסקי: "כתבנו לאנשים שיש לנו חלון זמן והם הזמינו אותנו למסיבת בית, הכירו אותנו מהפייסבוק. נסענו עם הוואן ועלינו לאיזה בית. אנחנו אנשים עם מיקרופון, מופיעים בכל מקום, אין נגנים, זה רק אנחנו. יש גם בר־מצוות של ילדים מבוישים עם בלונים של כתר וזה כבר גיל כזה שאתה יודע שאת האנרגיות בהופעה אתה תצטרך לייצר".

מוסקל: "חתונות זה האירועים הכי כיפים שלנו כי אז גם מתיישבים להם על החתונה, מתחילים לשתות איתם ונשארים לאכול חינם. הופענו פעם ב'מחניודה' בירושלים והיה נורא כיף, השתכרנו ולא רצינו לחזור הביתה, אז אחד השפים שהכרנו באותו ערב הציע לנו לישון אצלו".

שלושתכם אחרי גיל 34, ויוצא לכם לעבור סיטואציות שלא ממש מאפשרות להתברגן.

קפלינסקי: "אנחנו מופיעים שבע שנים ובדרך להופעות האלה אני מרגיש שזה כבר לא לגילי כי אני אדם שהולך לישון בתשע וחצי־עשר. אבל אז עולים להופיע ויש אדרנלין וכיף, אז אתה אומר לעצמך, 'יש לי עוד קצת לתת'".

ריבק: "אנחנו לא חיים את זה עד הסוף בקטע של זה כל מה שאנחנו עושים. אנחנו כותבים בעוד מקומות ולמחרת קמים וממשיכים. המוזיקה שאנחנו עושים סך הכל הפתיעה אותנו, אנחנו מוצאים את עצמנו באירועים שלא חלמנו עליהם ובאמת מאוד אוהבים להופיע".

מוסקל: "אתה אומר לעצמך, וואו, אולי החיים שלי לא עד הסוף בנאליים".

× × ×

שלישיית 'ערוץ הכיבוד' הם באמת הדבר הכי מרענן כרגע על המסך הגדול. לא מדובר באפיק שידור כי אם בשלישיית קומיקאים מקורית שגדלה ברשת, התמקצעה ב'ארץ נהדרת', והקימה הרכב שבו הם מגלמים שביעיסטים בתיכון ממוצע, למרות שהם מבוגרים כמעט בשני עשורים. הם יצרו להיטים כמו 'עור ברווז', 'קדאווה', ו'אח שלנו מתגרש' (עם רועי כפרי) והקיץ הם מתרחבים. חוץ מהופעות ברחבי הארץ כמו במופע משותף עם להקת טיפקס בפסטיבל יערות מנשה, הם - יחד עם שותפים מוכשרים כמיכאל כהן - אחראים לקומדיה המפתיעה של העונה, 'עולה לראש' בבימויו של דניאל אדר. הנתונים מצביעים על להיט קיץ רותח: עד כה נמכרו מעל 75 אלף כרטיסים בפחות מחודש, ובתי הקולנוע מתפוצצים מטינאייג'רים שעומדים בתור לראות אותם ואת הכוכבים שמגלמים את שחקני המשנה שלהם: רותם סלע, ערן זרחוביץ', תום יער, עלמה זק, אורלי זילברשץ ואחרים. "ברגע שהם סיפרו לי על הסרט אמרתי להם שאני בפנים", מספר זרחוביץ'. "אנחנו מכירים שנים והם כותבים ומשתתפים בתוכנית רדיו של טייכר ושלי. השירים של ערוץ הכיבוד הם חלק מהפלייליסט הקבוע של הילדים שלי. אני מקבל המון תגובות על הסרט גם מאנשים שלא הייתי בטוח שיתחברו להומור הנונסנסי שלו".

אורלי זילברשץ, שמשחקת אמא לסבית של אחד מהשלישייה, הלכה אחרי ההייפ. "הכרתי אותם מ'ארץ נהדרת', אבל לא ממש הכרתי אותם כ'ערוץ הכיבוד'. כולם אמרו לי שהם הכי מגניבים והכי קולים ורציתי להיות בחבר'ה שיחשבו שגם אני מגניבה. וגם לשחק בת זוג של עלמה זק היה נראה לי פגז".

'עולה לראש' מטפל בסוגיות צבא־חברה־אינסטוש עם עלילה שמתחקה אחר קורותיה של להקת בנים בשנות ה־20 המאוחרות שהצבא עשה להם מערוף השמור לסלבס והתיר להם לא להתגייס. עד פליטת פה לא מוצלחת של אחד מכוכבי הלהקה נגד הצבא שנעשית ויראלית ומסמנת אותו ואת חבריו כ"עוכרי ישראל". כדי להינצל מהגרבוזיציה המואצת שהם עוברים ולשקם את התדמית הם מתגייסים ללהקה צבאית.

את השירות הצבאי שלהם העבירו במקומות רחוקים ורחוקים פחות מלהקת היח"צ שבמרכז סרטם, מוסקל (34) היה אחראי שידור בגלי צה"ל, קפלינסקי (37) היה לוחם בעורב צנחנים וריבק (37) בעוקץ. למרות העיסוק הביקורתי בצבא ועל אף התדמית האנרכיסטית והמשוחררת, חברי ההרכב מתנהלים כמו מגישי חדשות דיפלומטיים, מעדיפים לשמור לעצמם דעות ונזהרים לא להרגיז יותר מדי. "הרבה מהערכים שאנשים מתהדרים בהם היום, הלאומיים והוואטאבר ציוניים, הם בעצם קמפיין לקידום עצמי", אומר קפלינסקי. "ברגע שהכל סתם שיווק עצמי ואתה אפילו לא צריך לשלם מחירים או to act on it, זה רק לכתוב ולגנות או להביע הזדהות עם הערך של האנשים שישלמו לך. אנחנו רוצים לייצר דיונים פוליטיים ולדבר על ערכים, אבל לא בשביל לצבור כוח ופופולריות".

יש בסרט ביקורת על הצבא ועל סדרי העדיפויות החדשים, למשל באמירות כמו "הצבא מכר שתי כיפות ברזל כדי להקים את להקת היח"צ הזאת". הצבא מוצג כמקושקש קצת.

מוסקל: "כי יש קשקוש בצבא, יש טיקטוקרים בצבא, זה קשקוש. התסריט השתלב עם המציאות. תוך כדי שהיינו בתהליך החלו הידיעות על נועה קירל ומסלולי טאלנטים. בסוף אין לנו איזו ביקורת על נועה קירל ועל הצבא, זאת אפיזודה והצבא מתאים את עצמו לדור".

קפלינסקי: "עניין המסלול המיוחד נראה לי הגיוני ולגיטימי, כמו המסלול של הספורטאים. אין טעם שספורטאי מצטיין ישרת בצבא, גם לא מישהו יחיד בדורו שלומד לתורה. אם הוא מביא מדליית טוקיו בתורה? תפאדל. יש לי בעיה עם הפופוליזם סביב זה".

ריבק: "הצבא נמנע מלהילחם בכל מיני מערכות וכמו שהוא לא נלחם עכשיו עם לבנון או איראן הוא לא נלחם עם נועה קירל כי הוא לא ייצא מזה טוב. לא שאני משווה חס וחלילה. עדיף לצבא לגייס אותה ושתהיה בצד שלו מאשר לצאת עכשיו לאיזו מלחמה מולה. למה להם? פעם הפנים של הצבא היו איזה יוני נתניהו, היום כולם ראו את נועה קירל במדים, היא הפנים ואתה נושא את העיניים שלך אליהם, לא אל הלוחמים. וזה לאו דווקא דבר טוב, זאת המציאות. הצבא גם ככה השתנה, כולם רוצים להתגייס ליחידות הטכנולוגיות, זה כבר לא בשם ערכים והגשמה וגם אם סבא שלך ואבא שלך היו בצנחנים. לאורך הזמן תהיה פרספקטיבה, עכשיו אנחנו בשלב ביניים שזה מוזר שיש מסלול טאלנטים ונועה קירל ושמקימים לה מדור, בהמשך אולי ישחררו את האנשים האלה".

מוסקל: "בסופו של דבר נועה קירל היא אולי גיבורה של נוער, אבל אני חושב שבכל ה'קולה של אמא' והדיבור על מי גיבור ומי לא גיבור ומי מוקצה ומי לא מוקצה, הלוחם הקרבי עדיין מקבל את הכבוד. ג'ובניק לא שווה וג'קו אייזנברג מוחרם".

אתה אומר ג'קו, בסרט באמת הלהקה חוטפת שיימינג רציני על הכוכב שמערער על הגיוס לצה"ל.

מוסקל: "זאת תרבות הקנסלינג הפטריוטית, שבה כל אחד שלא עושה צבא מוחרם. הביקורת שלנו היא על תרבות הפופ וזה שגם הצבא הפך להיות פופ".

קפלינסקי: "הכל עכשיו פופ. הצבא בחברה מתוקנת לא אמור לשקף איזו עמדה פוליטית, רק להגן על הביטחון שלנו וכאן הוא משמש אנשים כדי לסמן מה העמדות שלהם".

אתם עצמכם לא מפחדים בסרטונים לומר משהו לא פופולרי? לעבור את מה שעברה מאיה לנדסמן?

ריבק: "במחאת בלפור הוצאנו אוטובוס לירושלים, קראנו לאוטובוס 'קו 77'. הרגשנו מחוברים לזה ושהערכים שלנו ושל ההפגנות משתלבים, ופירסמנו בעמודים שלנו שמי שרוצה לבוא איתנו מוזמן, לקחנו כסף רק כדי לסגור את עלויות ההסעה. עשינו פודקאסט בדרך, עם בדיחות נונסנס ושטויות סביב התוכנית של טייכר וזרחוביץ'. לא בדיחות על ביבי. גם לא הסתובבנו והובלנו אנשים אחרינו בתוך בלפור, הגענו, אמרנו 'תרדו, תבואו עוד שעה ונחזור'".

והיו התלבטויות קודם, שיקולי תדמית?

"לא, זה היה הכי פתוח והכי בחוץ, לא הסתרנו את זה. לא רק שלא פחדנו להזדהות, גם עשינו משהו אקטיבי. ממש חיפשנו איך להשתלב בדבר הזה. אז אם מישהו לא היה אוהב אותנו, בסדר".

× × ×

האתגר שחיכה להם בכיבוש המסך הגדול, נגע לציפיות מהם לאחר שבקיץ הקודם שלישיית קומיקאים אחרת, 'מה קשור', וסרטה 'לשחרר את שולי' העמידה להיט ששבר שיא של 40 שנה. משה אדרי מבעלי 'סרטי יונייטד קינג', מפיק הסרט שכבר הצהיר בראיון למוסף זה שהקולנוע הישראלי צריך לצמצם את מספר הסרטים שיוצאים ולהתמקד באלה שימלאו אולמות, לקח כאן חתיכת צ'אנס. "זיהיתי שלושה יוצרים צעירים ומוכשרים שמביאים קול קומי חדש ואחר שיש לו קהל ומקום. זה לא היה קל, ידענו שהאתגר הוא לעשות את המעבר מסרטונים וקליפים לכתיבת תסריט לסרט וזה היה תהליך שנמשך למעלה משלוש שנים".

כרגע זה מוכיח את עצמו?

"במונחים של קהל שמגיע לבתי קולנוע בעידן הקורונה אנחנו במצב טוב מאוד עם הסרט, הוא תופס תאוצה מיום ליום".

'ערוץ הכיבוד', כמה לכם היה מורכב המעבר מסרטוני יוטיוב לפיצ'ר מסחרי?

קפלינסקי: "לא התבקשנו לעשות הרבה שינויים בהומור. נכנסו לפרויקט הזה בתודעה שצריך לשנות קצת את הקצב של הקומדיה כי מדובר בשעה וחצי. מבחינת התוכן, בהתחלה חשבתי על מפיק מוזיקלי שחטף את החבורה בפגייה וטען שהם שלישיית אחים וגידל אותם מהילדות להיות כוכבי פופ בקטע טיבטי. זה לא התקבל. גמדי גינה שחוטפים אותם, סרט שמצולם באיה נאפה. מה לא עברנו עם הרעיון".

מישהו כתב בטוויטר ש'לשחרר את שולי' זה של ישראל השנייה ו'עולה לראש' שלכם זה של ישראל הראשונה.

מוסקל: "כל המשחק הזה של ישראל הראשונה והשנייה מעבר לזה שאני לא מזדהה עם הרטוריקה והפילוסופיה הדמגוגית הזאת, מבחינתי הניסיון למתג אותנו כישראל הראשונה לא רלוונטי, כי אני גדלתי על ההומור שכל כולו ישראל השנייה וממנו אני מושפע. אני יודע על אנשים מישראל השנייה שנהנים מהסרט שלנו, אני מהראשונה ונהנה מ'מה קשור' ובכללי זאת פלגנות שאני לא מתחבר אליה. הנרגילות, התומקארים והתספורות הן בדיוק משהו שהוא של כל ישראלי. לידוי לא מבוסס על אף בחור מזרחי, אלא על דור".

איך הבאתם שמות כל כך גדולים לסרט?

מוסקל: "רותם סלע פעם פגשה אותנו ואמרה, 'אני מתה עליכם, חייבים לעשות מתישהו משהו'. אחרי שנה שוב נפגשנו ושוב זה היה 'יאללה, אז מתי עושים משהו' ואז הגיעה ההזדמנות. כל השאר אלו קומיקאים בסביבה שלנו שאנחנו נוהגים לעשות דברים משותפים איתם".

הסרט פתח לכם חשק למשחק?

קפלינסקי: "אני הלכתי מאז שהתחלנו לשישה או שבעה אודישנים ואף פעם לא עברתי. באתי מסקרנות".

ריבק: "גם אני לא עובר אודישנים. אני מרגיש שזה לא הדבר שלי".

מבקרים שכתבו על הסרט קוראים להומור שלכם הומור של סטלנים.

ריבק: "אנחנו לא סטלנים כל כך".

מוסקל: "אוהב הומור סטלנים ויש בי מן הסטלנות אבל זה לא הומור סטלנים. אין שם סמים, אין דמויות מסטוליות, יש בדיחות חדות. זה על גבול קומדיה סחית".

את ההיכרות שלהם הם חייבים לקומדיה אחרת. בסוף שנות ה־20 הם נפגשו כשעבדו יחד בבניין של 'קשת'. "עומר ודור כתבו ב'ארץ נהדרת' ואני עבדתי במאקו במחלקת וידיאו", מספר קפלינסקי. "היינו אוכלים מנת עוף בקפטריה שאף אחד לא נגע בה חוץ משלושתנו וזה מה שחיבר בינינו. עומר ואני הכרנו עוד קודם מ'סם שפיגל', למדנו במחזורים שונים, ועומר ודור הכירו באינטרנט. דור קטן משנינו בשלוש שנים".

מוסקל: "אני ילד פלא".

איך היה להיכנס לחדר כותבים שלהם? זה נחשב להיכל הקודש של הקומיקאים.

ריבק: "לא הוצאנו מילה".

מוסקל: "איתי רייכר, אחד הכותבים, אמר לנו, 'אתם מתכוונים להסריח פה עוד הרבה זמן על הספה ולא לומר כלום?' זה לא מקום קל מצד אחד בגלל כמות הכישרון, אבל זה הבית ספר הכי גדול. לא היה להם אגו איתנו, זה היה פשוט אנחנו הצעירים שבאים פתאום. מולי שגב, העורך של התוכנית, הזמין אותנו לבוא ואמר לנו, 'בואו שבו, ואם יש רעיון תגידו'. היינו שם המון שעות והרבה מהדיבור של הדמויות שלנו יש לו די־אן־איי של הדיבור שם, יש להם השפעה גדולה עלינו, בעיקר לברלד, כי היה בו משהו שהדביק את כל הצוות".

בזמן שעבדתם שם המצאתם את עצמם כיוצרים עצמאיים.

"התחלנו להישאר אחרי העבודה ולעשות יחד סתם מערכונים של שטויות, הרבה לפני השירים. סתם לקחת חומרי וידיאו ולשחק איתם. לקחנו קמפיין בחירות של הבית היהודי וערכנו אותו מחדש. הכי ויראלי היה מערכון על טיסת השוקולד שעשה 4,000 שיתופים, לקחנו קטע מהסרט ׳טיסה נעימה׳ והלבשנו על זה את הסאונד של טיסת השוקולד".

באותה תקופה גם עשיתם פינה ב'עוד כותרות' של איל קיציס, שירדה לאחר עונה אחת.

"נתנו לנו שם יד חופשית, זה היה בשישי בעשר בלילה והיו דברים אפילו עוד יותר ניסיוניים מאיתנו. זה היה מגרש אימונים טוב כי שנה אחר כך כבר עשינו פינה ב'ארץ נהדרת' בפריים־טיים".

'הנערים ממעלה טפיוקה' סידרה להם טבילת אש באותו הפריים־טיים גם אצל אנשים שההומור הזה לא בא להם בטוב, עם תביעה מתוקשרת של בני קצובר, שעליה הם מעדיפים לא לדבר.

× × ×

הלהיט הגדול הראשון שלהם היה 'עור ברווז' שיצא ב־2015, שיר תיכוניסטים עם קליפ שמצולם בים שהיה טייק אוף מרים על 'בא לה לרקוד' של סטטיק וגל מלכה, ובמקביל לקריירה של סטטיק ובן אל שהחלה לנסוק, החלה גם זאת של 'ערוץ הכיבוד'. "כשזה יצא זה התפוצץ. בהתחלה כפרודיה ותוך כמה ימים גם קהלים שלא הכירו אותנו והבינו את הבדיחה תפסו את זה כשיר פופ לגיטימי", אומר מוסקל.

קפלינסקי: "ההופעה הראשונה שלנו הייתה כשסטטיק וגל מלכה הזמינו אותנו להופיע עם השיר יחד איתם. זה היה באירוע בנות־מצווה בפתח־תקווה. הייתה ילדה בת 12 שצרחה לתוך הבמה 'אבל מי אתם בכלל?' התעצבנה שאנחנו מופיעים על חשבון הזמן שלהם, אבל גם להם בקושי היו שירים אז".

מי היו המעריצים שלכם אז, למי כתבתם?

מוסקל: "חיילים וסטודנטים, 20 עד גיל 30 כאלה. מאז ומתמיד דיברנו יחסית לכל הקהלים, גם כשצחקנו על מתנחלים, הרבה דתיים ומתנחלים אהבו אותנו. הכרנו את כל נערי הגבעות בשם ובפנים מהרשתות החברתיות וגם את הסלנג שלהם כשבאנו לצלם את 'מעלה טפיוקה'. ריתק אותנו ש־20 דקות מפה יש עולם אחר, של אנשים כמונו שיוטיוב מדליק אותם. זה לא הגיע עם בוז בהכרח. הסרטון הראשון מבוסס על סרטון שהם העלו בעצמם ליוטיוב של עדויות על דברים שעשו, היו להם תסרוקות הזויות כאלה ומבט מיוחד, אחר. הלכנו לדירה של עומר באותו ערב, כתבנו כמה סינקים וצילמנו".

ריבק: "ניסינו פעם טיפה להטריל אותם והם לא זרמו. קלטנו שיש להם משהו שהם אומרים לשוטרים שהיו מנסים לפנות אותם. כשיש חוקר שאומר להם, 'יש לי עליך דברים' הם היו עונים, 'אין אתה כלום', בקטע של לפסול אותו. לא היינו מוכרים אז כשיצא הסרטון, אנשים חשבו שאנחנו חלק מהם ומתנחלים בעצמנו, צילמנו את זה בטלפון כמוהם ויצא אותנטי ובול כמו שלהם. בכלל דתיים אוהבים אותנו, יש מלא סרטונים של מכינות ואולפנות ששרים שירים שלנו ועושים גרסה משלהם ל'עור ברווז'".

השיר 'טניה' מבוסס על סיפור אמיתי? על שם אקסית של מישהו?

ריבק: "בהתחלה בכלל רצינו לקרוא לה שי־לי. אחרי 'עור ברווז' בכלל רצינו שיר שיקראו לו 'צוואר בקבוק'".

מוסקל: "ב'טניה' היה חיבור עם אסי כהן שאמר לנו שבמשפחה שלו אוהבים את השירים שלנו ודיברנו על לעשות משהו יחד, התחלנו לכתוב אותו עם אסי ועם אח שלו יוני. הצחיק אותנו לעשות שיר על החבר'ה שתומכים בחבר שבחורה נפרדה ממנו".

בקיצור, 'טניה' זאת אקסית של אסי כהן?

ריבק: "או של אחיו יוני".

מה עשיתם לפני הפאזה הקומית בחייכם?

מוסקל: "אני הייתי סוג של דייל, חילקתי קלפי סופרגול בבתי ספר".

ריבק: "אני סחטתי מיצים בטיילת, עבדתי בפלאפל, עבדתי באבטחה במוזיאון האיסלאם בירושלים עם עמית חדד, היום העורך דין של ביבי. הוא היה סטודנט למשפטים בעברית ואני הייתי ב'סם שפיגל', הוא עזר לי עם תסריטים ואני עזרתי לו עם פסקי דין".

קפלינסקי: "בצבא יש סוג של רכבים שמצריך רישיון למשאית אז עשיתי. כשהייתי סטודנט עבדתי כנהג משאית בהפקות קולנוע, למשל ב'גאליס' וב'עבודה עברית'. לפני שקיבלתי את העבודה הייתי לחוץ כי בתכלס אף פעם לא נהגתי על משאית אז הלכתי לשני שיעורים אצל נהגת, מורה למשאיות. היא אמרה לי שאין לי פרצוף של נהג משאית והאמת שבהפקה של 'המקוללים', סדרה שהייתה בערוץ 8, גילחתי איזו מצבה בבית הקברות הגדול בפתח־תקווה שצילמנו בו. בקטנה, נשיקה עם המשאית. הייתי גם משגיח רעש בעמק חפר, וחוץ מזה היה ריקון שירותים כימיים במקומות שאני חושב שלא היה ראוי לרוקן בהם. היו לי את העבודות הכי מדהימות. אמא של חבר הייתה אחראית על נזקי ריח והיינו הולכים להריח מפעלים מסריחים עם איזה מכשיר. שמים אותנו בשדה בעפולה וכל שעה היינו צריכים להגיד אם זה מסריח או לא, ואם זה היה מסריח היינו לוכדים את האוויר".

talgiladi17@gmail.com