חקירה עכשיו

סיפורה המחריד של הסוהרת שנאנסה על ידי מחבל עם דם על הידיים באגף האסירים הביטחוניים בכלא גלבוע – חייב לשנות מן היסוד את הדרך שבה מתייחסות מערכות המשפט ואכיפת החוק לתחום הפשיעה המינית.

ממש כמו שהאונס בשמרת חולל מהפכה ביחס לעבירות מין ולנפגעים, גם כאן צריך להיות שינוי אמיתי ועמוק מצד מערכת אכיפת החוק. שינוי שישפיע על כל סטודנט למשפטים, כל צוער שב"ס, כל חוקר, כל פרקליט וכל שופט.

הפרשה בשב"ס אינה פרשה של סרסור בסוהרות, למרות השם הקליט. זו פרשה של קשירת קשר לביצוע פשע חמור בחיילות צה"ל. זו פרשה של בגידה איומה בבנותינו. זו פרשה של אונס בין כותלי הכלא. תקיפה מינית לכאורה בתיווך של אנשי שירות הביטחון.

כמו פרשות מכוערות רבות, גם את זו ביקשה המדינה להחביא. תיק החקירה נגד אנשי סגל נסגר בתחילה מחוסר ראיות. כמה זה מעוות שהיינו צריכים שאסירים ביטחוניים מסוכנים יימלטו מהכלא, כדי שגם האמת תצליח להשתחל מבעד לסורגים, ולעקוף את החומות הבצורות של ההשתקה. וגם כעת, עדיין תחת מגבלות איסור פרסום, העובדות נחשפות רק בזכות מאבק של עיתון "ידיעות אחרונות" והעיתונאי לירן לוי שחשף את הזוועה, של הסוהרות האמיצות ושל עו"ד קרן ברק שמייצגת אותן.

חיילת צעירה בת 19 הופקרה בשטח לגרועה שבפגיעות. לבדה. עם עשרות אסירים, מהשפלים והמסוכנים שבמחבלים. בלי אף איש סגל לצידה. בניגוד לכל נוהל ולכל ערך מוסרי ואנושי בסיסי. סוהרת שנפגעת שוב ושוב כשהיא זו שכלואה, והאנס, מחבל מורשע עם דם על הידיים, מסתובב חופשי ברחבי הכלא. היא זו שנשללה ממנה החירות. אין מעילה באמון חמורה מהעסקה שנרקמה, לכאורה, מאחורי גבה על גופה, נפשה ונשמתה – עם השטן – דווקא על ידי מי שהיו אמורים לשמור עליה. מפקדיה.

והמפקדים, לא רק שלא שמרו עליה. הם אלה שהקריבו אותה כקורבן לאונס. והיא לא היחידה שהוקרבה לפשע לאורך שנים. שש סוהרות, שתיים מהן היו בתחילת שירות קבע וארבע מהן חיילות בסדיר, נשלחו לכאורה ביודעין לעבור תקיפה מינית חמורה, מעשים מגונים ואונס. ככל הידוע לנו, תלונות נוספות הוגשו על ידי סוהרות נוספות, אך טרם טופלו כהלכה.

פרשת "האונס בשב"ס" היא קו פרשת המים. כזו שאחריה דבר לא יכול להישאר כמו שהיה - בוודאי בכל הקשור לטיפול מערכות הביטחון, אכיפת החוק והמשפט בעבירות מין. לא עוד הפקרה והשתקה. לא עוד עצימת עיניים, הכחשה או האשמת קורבן. לא ייתכן שהרוב המוחלט של תיקי עבירות מין ייסגרו מבלי שיוגש כתב אישום והעובדות יוצגו בבית המשפט. לא ייתכן שנפגעות ונפגעים ישלמו מחירים כה כבדים ויזכו ליריקה בפרצוף גם אחרי הרשעה – בדמות ענישה מגוחכת או שחרור מוקדם. לא ייתכן שייסגרו תיקים נגד כדורגלנים שניצלו נערות בנות 15 מבלי שהאמת תובהר עד תום.

המדינה מוציאה צווי איסור פרסום כי הן עלולות "לטלטל את המערכת". הרי אין אבסורד גדול מזה, כיוון שזה בדיוק מה שצריך לקרות. לטלטל מהיסוד. להקים ועדת חקירה חיצונית ובלתי תלויה. להתחיל לתקן את מה שרקוב, ולנקות את מה שמזוהם. המדינה חייבת לחבק את הנפגעות, מערכת הביטחון חייבת להכיר בהן כנפגעות, ולתמוך בכל צורכיהן בדרך לשיקום ולהחלמה.