עלתה קרני

למיקה קרני יצא לחזות במראה שמעט מאוד זוכים לו. הבן הבכור שלה יותם, בן 30 וקצת, מחזיק בזרועותיו ומברך את מיכאל, אחיו, התינוק שלה שזה עתה נולד. "יותם היה הסנדק של מיכאל. יצא שאנחנו חמולה כזאת". מיכאל, שנולד בהליך פונדקאות באוקראינה בתחילת 2020, הוא הבן החמישי שלה. אבא שלו הוא בן זוגה מאור לזר, שצעיר ממנה בשבע שנים. כמה חודשים אחר כך נולדה למיכאל אחות, רומיה, הבת השישית במשפחה. היריון ספונטני שנקלט כנגד כל הסיכויים. "עשינו את הברית פה בארץ, אחרי שחזרנו מחודש וחצי בקייב. מיכאל היה בן חודשיים כשעשינו את הברית, עם הרדמה כי שם אי־אפשר היה לעשות. היה מוהל אבל לא הכרתי ופחדתי להסתבך".

החיים החדשים של מיקה קרני מוכיחים שגם בגיל 50, כשיש לך פז"ם של ארבעה, לגדל ילדים זה לא כמו לרכוב על אופניים. "כשהגענו לקייב לא זכרתי למה הגלד הזה של חבל הטבור לא עובר, מה קורה. התחלתי להילחץ. מאור הסתכל עליי ואמר לי, 'מה, לא היית אמא כבר ארבע פעמים?' התקשרתי לרופא ילדים שאמר, 'לכו תחפשו בבית מרקחת אלכוהול 70 אחוז'. אבל הם לא מוכרים את זה שם כי הם מפחדים שאנשים ישתו את זה. בסוף מאור מצא. כשהתינוקות העלו חום ישר רצתי למיון, כאילו אני לא יודעת שהכל עובר".

× × ×

בגלגול הראשון שלה קרני הייתה נערת רוקנרול שישבה בכיכר דיזנגוף ונכנסה להיריון בגיל 16. הלהיט שכתבה ושרה כשלמדה ברימון, 'מיטשל', העלה אותה על המסלול המהיר לבוהמה הניינטיזית של תל־אביב, לצד שמות כמו דנה ברגר, איגי וקסמן וטל גורדון. ואז היא התחתנה, ילדה שלוש בנות, התרחקה למושב הגלילי אמירים והתחזקה, ניסתה להסביר שהיא בכלל ילדת טבע. היום, עם שישה ילדים, המסר הופנם. "זה נכון שהחיים שלי זה רוקנרול, אבל לא כי הייתי ילדת מסיבות, זה שאת עוזבת את הבית ועושה ילד בגיל מוקדם לא אומר שאת קרחנה, להפך, זה אומר שאת חייבת להיות עם שתי רגליים על הקרקע. החיים שלי היו מבולגנים בגלל החיפוש, כי חיפשתי בית. על זה כל כך נלחמתי, משפחה משלי, וטפו־טפו זה מצליח".

המסע של קרני לבית כלל הפלות ועשרות ניסיונות להיכנס להיריון שעלו בתוהו, עד שנקלטה במקרה, כשברקע הליך הפונדקאות שיצא לדרך. "הייתי בערך בת 45, בטיפולים, ועברתי הרבה רופאים שהתנסחו גרוע. זה מקום נורא קשה לאישה, הרגשתי פחות נשית, פחות אטרקטיבית, פחות הכל נהייתי קנאית. ולי עוד היו ארבעה ילדים! בגלל זה פונדקאות זה מדהים. מה שחשוב זה האימהות והגידול, ההיריון זה רק התשעה חודשים בדרך. ואין שום הבדל בין ילד שיצא ממך לבין ילד בפונדקאות. ברגע שהניחו אותו עליי, זהו. הלב נפתח".

באוקראינה, המקום שבו הידקה את בנה לחזה, פרצה מאז מלחמה שעדיין לא שככה. "ראינו אחר כך הפגזות ברחובות שהיינו בהם. כמו שדילן אומר, כשאתה חושב שקשה לך אתה מגלה שיכול להיות יותר קשה. נבהלתי אז מזה שאני צריכה לנסוע לקייב בזמן היריון בסיכון והיום אני רק חושבת כמה מזל שלא הייתה אז המלחמה והקורונה. עקבתי אחרי הדיווחים וכאב לי הלב. לא שמרנו עם הפונדקאית על קשר, לא חושבת שמישהו שומר איתן. אולי אם עושים את זה בארץ, וזה גם מוזר. אבל יש לי משהו כלפי המקום הזה, יש לי חלק ממנו בלב כי מיכאל שלי נולד שם".

הקורונה גדעה לכם את כל ענפי הפרנסה רגע לפני שהגיעו שני ילדים.

"זה הלחיץ אותנו. פתאום לשנינו לא הייתה עבודה. מאור עבד אז בטלוויזיה, מפיק טכני. הוא חקלאי במקור אז התחיל לעבוד על טרקטור בשדות כל יום. יצא בחמש בבוקר וחזר בארבע אחר הצהריים. קשה להרוויח ככה אחרי שהיה לך ג'וב בטלוויזיה, אבל אז הוא היה שולח לי כל בוקר זריחות בשדות וזה היה מדהים. אני אז סיימתי ללמוד הוראת יוגה וגם קצת לימדתי, והייתי מופיעה ומלמדת בזום. עשינו כל מיני דברים הזויים והסתדרנו. אני יודעת שאני צריכה להתפרנס מגיל ממש צעיר, וזה מניע אותי כל הזמן לעשות".

שני ילדים שמגיעים יחד, ועוד ארבעה גדולים, זה מצריך היערכות כלכלית.

"כל ילד מביא איתו את הפרנסה, זה לא קשור בנו. כסף זה דבר שעובר מיד ליד, זה כל הסיפור. אין לזה קשר לנשמות שצריכות לבוא לעולם הזה. ידעתי שאלוהים ישלח לנו מה שצריך. לא אגיד שאין לי חרדה כלכלית, כמו 90 אחוז מהאזרחים בישראל, אבל זה לא קשור לילדים. מה עוזר לחשב כמה כסף תצטרך לכל ילד? אני מלמדת מוזיקה כבר 23 שנה ואני זוכרת שצחקו עליי, על זה שאני מלמדת. היום אחרי הקורונה כולם מתים ללמד".

את אמא לילדים קטנים כבר 30 שנה.

"הבן שלי שנולד כשהייתי בת 17, הוא היה איתי במלא מקומות, היינו כמו אחים. גם הבת הגדולה שלי הייתה איתי בכל מיני הופעות, הייתי אז בקטע של עקרון הרצף והצמדה של התינוק להורה, הספר שכולם קראו בשנות ה־90. הייתי לוקחת אותה איתי לבית הספר שבו לימדתי ולהופעות מגיל שבועיים. ומאז הבנתי שעדיף לתינוק בית והטרטורים האלה לא מגניבים, צריך שקט וסדר יום. תמיד אהבתי ילדים, האימהות זה המקום שלימד אותי הכי הרבה ועשה לי הכי טוב".

הבכור שלך יותם, שלמשך לתקופה לא היה ביניכם קשר, קיבל אמא אחרת מהקטנים.

"כן, אבל אם אתה אדם מאמין, אתה אפילו לא שואל את השאלה הזאת. האמא שיש לי היא האמא שהייתי אמור לקבל. מצד שני, הוא קיבל אותי לבד רק שלו לכמה שנים".

× × ×

בימים אלה היא חוגגת 25 שנים לאלבום הראשון שלה, 'מיטשל', שנע כמו האלבומים אחריו בין סגנונות מוזיקליים, מפולק, דרך רוק ועד ג'אז ובלוז. האלבום החדש שלה הוא אסופת שירי האלבום הראשון שחודשו בהפקה מוזיקלית של בן הנדלר, ושיתוף פעולה עם סטודנטים מ'רימון', שם צמחה. מיטשל רוזן, ההוא מקו 158 שלא בא, הוא היום המנהל האקדמי של רימון. "זאת הייתה מתנת יום ההולדת שלי לעצמי. אני שרה והם מנגנים. הדור הזה פסיכי במצוינות שלו, אנחנו היינו פריקים, כאלה זרוקים, היינו בהאנג אחד גדול אחד עם השני, לא באינסטגרם. כל מי שהופיע איתי במופע ברימון - דניאל סלומון, כפיר בן ליש, שרון עזריה, ארי גורלי ומיטשל רוזן - זה לא שהרמתי לו טלפון אחרי 20 שנה, נשארנו חברים כל השנים. העסיס נמצא בגיל של הסטודנטים הצעירים, אבל אני לא מפחדת להתבגר. יש הרבה מקומות בי שמפויסים בבגרות שלי. כל ההיסטריה והדאגה התמתנו, הטוטאליות".

איגי וקסמן שצמחה לצידך סיפרה שאמרו לה, "בגיל 50 תעשי קאמבק? זה פתטי".

"אולי כי היא לא הייתה הרבה שנים, אני לא הפסקתי לעשות את זה מגיל 25. זה החיים שלי. זה האלבום ה־13 שלי. זה הדבר שאני עושה, מוזיקה ולגדל ילדים. את יודעת, יש דוקו על טיילור סוויפט שאומרת שאישה בתעשייה צריכה להמציא את עצמה פי 20 מגבר, ותוך כדי להיות יפה ואטרקטיבית. יש רף ציפיות יותר גבוה מנשים בתחום כזה כאילו לא מספיק קשה לך כאישה המעבר הזה מלהיות אמא ללנהל קריירה, שגם ככה כל הזמן הראש שלך בבית ובילדים. אבל אני לא אומרת את זה בבכיינות, כי רק אנחנו יכולות להתמודד עם זה, גבר לא היה מצליח בחיים. ואני לא מצפה להיות במקום של נועה קירל ואנה זק שוב, הייתי שם כש'מיטשל' חרך את הרדיו ועכשיו אני בזמן אחר. המילה קאמבק מעצבנת, לא הלכתי לשום מקום. אני כל היום סביב זה, כותבת בטלפון. לא באיזה סטודיו, אם היה לי סטודיו הייתי נכנסת אליו ונרדמת".

בעשור הקודם קרני הסתובבה עם כיסוי ראש, שמרה שבת והתגרשה מאבי בנותיה מיקי שביב בגלל מרחק שנפער ביניהם, בין השאר בגלל ההתחזקות שלה. "כשגרנו באמירים שלחו לי כל הזמן הזמנות להרצאות של הרב יובל הכהן אשרוב. אמרתי די, הם לא מבינים שאני לא אגיע? ויום אחד פתאום הלכתי. היינו עשרה אנשים, היום את עומדת בתור עם 200 איש. זה היה בבית של הכדורסלן דורון שפר, שם היו השיעורים, והאיש הזה תפס אותי. מיקי ואני התחלנו להתרחק שם, הלכתי לכיוון שהרגשתי שקורא לנשמה שלי. בהתחלה הייתי בטירוף על זה, רציתי לעשות הכל. החלטתי שמעכשיו אני דוסית. זה איים עליו".

וכשאת מסתכלת על התקופה הזאת בעיניים שלך?

"זה היה טו מאץ'. השתלט עליי. הילדים גדלו ברקע חילוני וזה בא להם משום מקום, התחיל דיבור של 'אנחנו מאבדים את אמא'. ימים אמרו שזה לא היה נכון, הנה אני פה, אבל הבנתי שאני מדי רודפת אחרי העניין והרגעתי. אחרי הגירושים ממיקי הלכתי עם כיסוי ראש איזה חצי שנה, גם כדי שלא יתחילו איתי. הרגשתי שזה שומר עליי, ולא רציתי להכיר. הפכתי את המטבח לכשר ולבשתי רק צנוע. עד היום המטבח שלי כשר ויש ארוחת שבת וקידוש אבל אני עוד לא שומרת שבת. היום מצאתי לי איזה שביל אמצע. אני עדיין לומדת את פרשת השבוע והחברים הכי טובים שלי הם דתיים".

והרב אשרוב, את עדיין הולכת לכנסים שלו? הוא עלה לכותרות כשהתנגד לחיסוני קורונה.

"עדן הראל היא שכנה שלי ויש כל יום שלישי שיעור אצלה אז לפעמים אני הולכת. הוא לא היה מודע כשדיבר על הקורונה לאיזו השפעה יש לו, הוא כזה בן אדם צנוע ועניו. הוא לא מבין לדעתי שכשהוא אומר משהו - מיליון אנשים מקשיבים לו. אני התקשרתי להתלבט על החיסון עם אח שלי שהוא פרופסור".

את עדיין שרה את 'נישקתי בחורה'?

"זה שיר שמיקי כתב אחרי האלבום הראשון, כשאמרו לי בחברת התקליטים שצריך להיט. זה באווירת 'השתובבתי לרגע'. היום לוקחים הצהרה כזאת יותר ברצינות: אז מה, את גם וגם? לא, אני רק. זה שיר מגניב מוזיקלית, ואלה לא מילים גסות שסותרות משהו חשוב לי, אז אני שרה את זה עדיין".

כשזה מגיע לסערת הנידה, קרני האחרונה לעלות להתקפה. "זה שומר על הבית, זה באמת נכון. היו שנים ששמרתי נידה וזה די מדהים למערכת היחסים. יש בזה המון היגיון, היגיון עתיק כזה, אינדיאני. אני לא אוהבת לשווק דברים כאלה, אבל לא הייתי תוקפת את אלה ששיווקו, זה סוד שטוב שהופך לגלוי".

איך מאור קיבל את הקשר שלך לדת?

"זה דובר בינינו על ההתחלה. אמרתי לו שחשוב לי שתהיה מסורת בבית ושהילדים יראו קידוש. כשאנחנו יוצאים הוא שומר למרות שהוא יכול לאכול מה שהוא רוצה. אני בחיים לא אכפה. הוא לא מפחד מהדת ולא מפחד מכלום, יש לו נשמה גבוהה".

אין פחד ממה שפערים יכולים לעשות לזוגיות?

"רוב היהודים יכולים להתחבר לדת, כמעט לכל אחד היה סבא דתי, זה לא אמור להיות מקום מאיים. אבל לא נתתי למאור לראות אותי ב'מחוברות' (קרני השתתפה בעונה השנייה של התוכנית ששודרה ב־2011), זה לראות אותי בחיים קודמים. בדיעבד לא הייתי מכניסה מצלמה לבית עם ילדים, זו טעות. אני לא מבינה איך צילמתי את הריבים שלנו. זה פורמט אחלה אם אתה יודע למה אתה נכנס. אני, כמו להרבה דברים בחיים שלי, נכנסתי עם תמימות".

talgiladi17@gmail.com

טל גלעדי