מחל בערימת שחת
עולם הפוך. או, נכון יותר, ימין הפוך. ח"כ בני בגין הודיע בשבוע שעבר על פרישה. ספק אם יש עוד איש ימין עקבי ומנומק כמוהו. הוא לא נזקק לדמגוגיה מסוג "פושעי אוסלו לדין". כשרבים וטובים, וטובים פחות, התלהבו מהסכמי אוסלו, כולל הח"מ, התעקש בגין להציג את מה שהפלסטינים אומרים. המסקנה שלו הייתה חד־משמעית: הם עובדים עלינו. גם ראשי המודיעין לא אהבו את העקשנות שלו. עברו שנים ורובם מודים, בפה מלא או בחצי פה, שהוא צדק. הם טעו.
בשני העשורים האחרונים המשיך בגין להיות צוק איתן של חשיבה ימנית עניינית. הוא אילץ אותי להרהר אחר חלק מהעמדות היוניות שלי. אבל הנה, גם בגין הפך בשנים האחרונות לאסקופה נדרסת. משום שבגוש הימני־חרדי אין אידיאולוגיה. יש מנהיג. וסטייה משורת המקהלה היא לא אמירה מתונה כלשהי. סטייה היא רק, ואך ורק, דבר אחד: החוצפה שלא להשתחוות למנהיג. זה לא חשוב אם אתה רדיקל ימני שרוצה לבנות את בית המקדש. זה לא חשוב אם אתה חלוץ מרכזי של מפעל המאחזים. זה לא חשוב אם אתה בני בגין. משום שהליכוד החדש הוא רמי בן יהודה, הפעיל המרכזי - כן, מרכזי - שצווח על בגין "בוגד עלוב וזקן". ה"בוגד" הוא לא מי שמסר את חברון לערפאת. "בוגד" הוא לא מי שהסכים שוב ושוב למדינה פלסטינית. "בוגד" הוא מי שהעז לומר רבע מילה חיובית על ממשלת בנט, שהייתה ימנית בדיוק, אולי אפילו יותר, מזו שקדמה לה.
הבעיה היא שזה עובר לתחומים נוספים. למשל, דת ומדינה. הליכוד, כדאי לשים לב, עבר מהפך. הוא כבר לא מייצג זהות יהודית. הוא מייצג זהות חרדית. הממשלה הקודמת, למשל, הצביעה בינואר 2016 על אישור "מתווה הכותל" שאיפשר תפילה, גם מעורבת, במתחם נפרד. בשלב מסוים החלו החרדים לרטון. ואותה ממשלת נתניהו, ימין על מלא, שאישרה את המתווה, החליטה להקפיא אותו ביוני 2017. והנה, הליכוד ניצב עכשיו בראש החץ נגד המתווה. מירי רגב, שתמכה בו בהצבעה בממשלה, הצהירה ש"נצא לרחובות" כדי להכשיל אותו. מה קרה? מה השתנה?
מתינות? לא פה
ידידי גדי טאוב פירסם בשבוע שעבר מאמר שממליץ לליכוד על שמרנות שנושאת את דגל המתינות, בכיוון שמזוהה עם הציבורי המזרחי. אלא שהליכוד, כאמור, עובר בשנים האחרונות תהליך מפחיד של שעבוד מוחלט לאגף החרדי הרדיקלי. כך הדברים בתחום הרפורמה בגיור, כך בתחום הרפורמה בכשרות, כך בתחום מתווה הכותל. המתינות נמצאת דווקא אצל רבני צהר, ואצל סרוגים מהסוג של מתן כהנא. המתינות הזאת הייתה כמובן ביהדות המזרחית, עד שהגיעה ש"ס ובמקום להחזיר עטרה לישנה החזירה עטרה לליטא. המתינות הזאת לא נמצאת בליכוד. סקרים שונים מצביעים על כך שרוב הישראלים, וגם רוב הדתיים, דווקא בצד של כהנא ורבני צהר. אבל דוברי הליכוד, במעשה פלאים, בשיבוש דעת טוטאלי, הפכו אותם, דווקא אותם, לאויבי הזהות היהודית. צריך להזכיר את שער גיליון "מגזין עכשיו 14", שהציג את תמונתו של מתן כהנא עם כותרת ענק: "הקברן". ואת מי הוא קובר? את "הזהות היהודית של מדינת ישראל". לקרוא ולשפשף את העיניים, משום שלדוברי הליכוד אין עניין ב"זהות יהודית". יש להם עניין פוליטי: ביסוסו של גוש לאומני־חרדי, "ימין על מלא", שאין לו כלום עם מתינות, אבל יש בו כניעה מראש לכל גחמה חרדית, כולל רמיסת השוויון בנטל, כולל ויתור על לימוד ליבה, כולל הענקת מונופול לחרדים על גיור ועל כשרות. במילים אחרות, הליכוד ומתינות הם תרתי דסתרי. כך שטאוב צודק. יש צורך במתינות. אבל הגוף האחרון שיכול לקדם אותה הוא הליכוד.
אחד שיגנה
בין האינטרס של כלל אזרחי ישראל, ימין ושמאל, ערבים ויהודים, לבין האינטרס הפוליטי הצר, מאוד צר, בנימין נתניהו מעדיף, פעם נוספת, את השני. השבוע נפגש איתו שגריר ארצות־הברית, תומאס ניידס, כדי לקדם את הפטור מוויזות, עניין שעשרות אלפי ישראלים בשנה ממתינים לו. נכון לעכשיו, כדי לקבל ויזה לארה"ב צריך להמתין אפילו עד שנה לראיון. אפשר להפסיק עם הסבל המיותר הזה. אפשר להפוך למדינת פטור. אבל נתניהו הטיל וטו על חקיקה בכנסת שתאפשר את הפטור. הוא חושב שהעיכוב יועיל לו פוליטית, משום שכך הוא ימנע הישג משרת הפנים איילת שקד ומהממשלה הנוכחית. והישראלים? שיסבלו. חיפשתי אחד מתומכיו של נתניהו שיגנה את ההתנהלות המופקרת הזאת. לא מצאתי. הרי מדובר בשמש העמים.
ח'אמנאי ואצולת הזכויות
במפגש עם האימאמים של איראן שנערך בשבוע שעבר תיאר האייתוללה ח'אמנאי את המערב כ"מאפיה שבראשה עומדים הציונים ואנשי עסקים יהודים". בסמוך לאירוע פורסמה באתר הרשמי של ח'אמנאי קריקטורה אנטישמית שבה רואים את המפלצת, עם מגן דוד על אחת מאצבעותיה, מושכת בחוטים במסגרת שליטתה בעולם. זו איראן. אין כאן הפתעות.
בדיוק באותו שבוע התראיין מילון קותארי, חבר בוועדת חקירה של האו"ם בעניין השטחים, ואמר כהאי לישנא: "אנחנו מאוד מתוסכלים מהרשתות החברתיות, שנשלטות על ידי הלובי היהודי... הרבה כסף נזרק שם". קותארי גם תהה מדוע ישראל חברה בכלל באו"ם. חברי הוועדה, סיפר עוד, אמורים לצאת לסדרת פגישות עם חברי קונגרס בארה"ב, ולסיבוב הופעות בקמפוסים. במילים אחרות, מדובר בקבוצת תעמולה אנטי־ישראלית, שפועלת בחסות האו"ם ועל חשבונו.
קותארי הוא נציג אימפריית זכויות האדם. בראש הוועדה שהוא חבר בה עומדת נאווי פילאי, שאת קופת השרצים שלה מלאת ההתבטאויות נגד ישראל כבר הצגנו כאן. גם החבר השלישי בוועדה, כריס סידוטי, קשור לארגון התומך ב־BDS. זו כנראה תעודת הכניסה ל"ועדות בדיקה" מהסוג הזה. יש צורך להבהיר מראש שאתה אנטי־ישראלי, ואפילו אנטישמי, כדי לזכות בעוד תואר אצולה של עולם זכויות האדם. ועדה כזו לבדיקת ישראל היא בערך כמו ועדה של תומכי הקו־קלוקס־קלאן לבדיקת מצב השחורים בארה"ב.
נכון לתחילת השבוע, בריטניה, צרפת, גרמניה, קנדה, ארה"ב, הולנד, אוסטריה, צ'כיה, בלגיה והונגריה פירסמו גינויים לדברי קותארי, וראש הממשלה יאיר לפיד אף פנה בדרישה להדיח את כל שלושת חברי הוועדה. זה לא עוזר. פילאי כבר יצאה להגנתו. "דברים הוצאו בזדון מהקשרם", היא טענה, החוצפנית. הרי היא צריכה אנשים כמוהו בוועדה שלה. הראיון, אגב, הוענק לאתר יהודי אנטי־ציוני, שהגדיל לעשות ובעקבות המהומה יצא להגנתו. יהודים בשירות האנטישמיות. תופעה מבחילה.
ורק דבר אחד ברור. המרחק בין ח'אמנאי לבין אצולת "זכויות האדם" הולך ונעלם. יש להם מכנה משותף: אנטישמיות. זה לא שכל פעילי הזכויות הם אנטישמים, יש שם גם אנשים ישרים. השאלה היא רק אם עמותות ישראליות, כמו "בצלם", שבעבר שיתפו פעולה עם ועדות חקירה כאלה, ימשיכו כאילו כלום. אנחנו נעקוב.
לפנייה לכתב/ת 
