ההשלכות הפוליטיות והמדיניות של מבצעים צבאיים אינן נמדדות במכת הפתיחה המבריקה, אלא ברגעי הסיום האפרפרים. תחושות הקולקטיביות ויכולת העמידה בעלות עוצמה בהתחלה, כאשר צדקת הדרך אל מול האויב - במקרה הזה הג'יהאד האסלאמי - גוברת על כל ספק.
ואלה בדיוק הרגעים שבהן ממשלות עושות את הטעויות הגדולות ביותר שלהן. הן מתבשמות מהצ'פחות, סופרות את ההרוגים בצד השני, מקבלות מחיאות כפיים לפני שהגברת השמנה שרה - ולפני שהמרגמה האחרונה נורתה. הדיווחים אמש מג'באליה על הרוגים אזרחים, בהם ילדים - לדברי צה"ל בגלל שיגור כושל של הג'יהאד - הם הדגמה לכך שהיכולת לשלוט בהשלכות המבצע מוגבלת.
ואכן, הנקודה שבה אנחנו נמצאים היא שיא ההצלחה. לפיד וגנץ הרשו לצה"ל לטוות היטב את המלכודת לג'יהאד האיסלאמי. שוגרו ידיעות הטעיה מפורשות שלא יהיה מהלך ישראלי לפני תפילות ט' באב. לטלוויזיה לא נשלחו דמויות מוכרות לציבור, ובפרט לא לפלסטינים. הליכוד והאופוזיציה תרמו תרומה נפלאה, מבלי דעת, להטעיה - מטיחים שוב ושוב בממשלה שהיא נרפית ולא תגיב, לכאורה בשל השותפות עם רע"מ.
האמת פשוטה יותר: צה"ל מסר לדרג המדיני כי הג'יהאד נחוש להוציא פיגוע איכות בדרום, וכי פקודות מתאימות ירדו לחוליות הנ"ט; הוא המליץ על אמצעי זהירות בעוטף עזה, והציג אפשרות מבצעית להתקפת פתע. זה מה שהתרחש לבסוף, כאשר הג'יהאד - לפי דיווחי הפלסטינים עצמם - הופתע והוכה בתחילה.
המידע הזה לא היה גלוי לשחקנים הפוליטיים, ואנחנו במערכת בחירות חומצתית, כרגיל בשלוש השנים האחרונות. התוצאות היו מביכות מעט. כך לדוגמה ח"כ עמיחי שיקלי טרח והאשים את ראש הממשלה לפיד ב"היסטריה רבתי" בשל מעצר ראש הג'יהאד בג'נין, ואמר שזו מעידה על "חוסר התאמתו להנהגה לאומית". זאת אומרת, לדידו של שיקלי, ממרום ניסיונו, לא רק שלפיד איננו ראוי לראשות הממשלה - הוא לא מתאים להנהגה בכלל. שלשום הח"כ הצעיר כבר נאלץ לחזק את ידי מקבלי ההחלטות בממשלה; כמובן בלי להזכיר את שמותיהם. הרי אולי הם בכלל לא ראויים להנהגה.
אריאל שרון המנוח היה נוהג לשנן לשומעיו כי הדבר החשוב ביותר במזרח־התיכון הוא זמן. זה נכון לגבי אסטרטגיה אזורית כשם שזה מדויק באשר לסיום המבצע הנוכחי. אם הג'יהאד יפסיק את הירי, ישראל הייתה רוצה לסיים את המבצע מייד. החיסול של בכיר הארגון והריגת חוליות נ"ט סיפקו לממשלה מהלכים מרשימים, כאלה שאמורים להרתיע את ארגוני הטרור מלנסות לקשור שוב בין מעצר פלסטיני בגדה ובין בטחון יישובי עוטף עזה. העובדה שישראל ביצעה את המהלכים האלה ללא פיגוע, ללא שיגור או ניסיון שיגור, מעידה על שינוי גישה ביחס למדיניות הממשלות הקודמות - וגם נטילת סיכון גבוה.
אין טעם בהיתממויות הפוליטיקאים כאן. זהו מבצע צבאי במהלך מערכת בחירות, ולכולם ברורות ההשלכות. סיום המבצע ביממות הקרובות יתורגם מייד לניצחון פוליטי עבור לפיד ושר הביטחון גנץ. גם יו"ר האופוזיציה נתניהו מבין זאת היטב, ולכן העלים את מדיניות ההתעלמות שלו מישיבות העדכון הביטחוניות עם ראש הממשלה. לרגל המבצע הוא ישים פעמיו ללשכת לפיד לקבל עדכון; כל החלטה אחרת הייתה נתפסת כקטנוניות צרה וריקה.
אם הג'יהאד האיסלאמי ירים דגל לבן, מכת הפתיחה ותמרון ההטעיה ישחקו תפקיד מרכזי בבחירות. ברם, עד כה מבצעים בעזה לא התנהלו כך. מכות פתיחה מהדהדות הפכו, די במהירות, למין התכתשות בלתי נגמרת ששחקה את הישגי הפתיחה הצה"ליים, עלתה לתושבי הדרום בדם, גבתה שבועות בממ"דים ועצבים מרוטים - ולא תמיד יצרה הרתעה בת־קיימא. התמשכות מבצעים כאלה גרמה בעבר ללחץ בינלאומי גובר, והיא בעלת פוטנציאל להשפיע מהותית על הבחירות אצלנו - בעיקר על השתתפות הבוחרים הערבים, עניין שיכול לבדו להכריע את הבחירות.
מבצע שנגמר בתוך ימים ספורים משחק לטובת הממשלה הנוכחית; מערכה שתיגרר זמן רב יכולה לסיים את הבחירות, ולרעת לפיד וגנץ.
שחקן מרכזי כאן הוא חמאס, כמובן. בעבר, ישראל התעקשה לזהות את חמאס ככתובת עליונה לכל בעיית ביטחון שיוצאת מהרצועה. והנה פתאום, זה כמעט נראה בסוף השבוע כאילו חמאס וישראל הגיעו להבנות כלשהן - על חשבון הג'יהאד האיסלאמי. גם אם לא, ישראל נזהרת לא לפגוע במטרות חמאס ברצועה. עוד מוקדם להסיק מסקנות מההתרחשויות האלה, אבל עניין אחד בטוח: אם חמאס יבחר מסיבותיו להצטרף לעימות, התמונה כולה תשתנה. ייתכן שגם פוליטית.
