הסבבים בעזה מולידים תמיד חמיצות: צה"ל מנופף בהישגיו, אבל רוב הישראלים מתקשים להתרשם: הלחימה נמשכת זמן רב מדי, הפגיעה בעורף קשה מדי, הפגיעה באזרחים בעזה מזיקה בזירה הבינלאומית, התוצאה לא חד־משמעית והסבב הבא מחכה מעבר לפינה. בהנחה שההערכות האופטימיות יתאמתו והפסקת האש תיכנס לתוקפה, הסבב הנוכחי מסתיים בטון שונה מקודמיו. לא בדיוק שחר של יום חדש אבל בהחלט שחר של יום משופר.

ההצלחה הראשונה הייתה בבידוד היריב. חמאס בחר להשקיף על המבצע מהצד. במקרה אחד אפילו עצר חוליה של הג'יהאד האיסלאמי בדרך לשיגור, ושיבש את ההכנות של שתי חוליות אחרות. נכון לכתיבת שורות אלה הג'יהאד האיסלאמי לא הצליח להוציא פיגוע משטחי הגדה או מישראל, לא הצליח להוציא המונים לרחוב במדינות ערביות, בעולם המוסלמי ובערים המעורבות, לא עורר משנת הקיץ שלו את חזבאללה ולא גייס לעזרתו את משמרות המהפכה האיראניים. הוא נותר לבדו, חשוף לעוצמה הצבאית של ישראל.

יותר מזה: לאחר שחוסלו מהאוויר מפקד החזית הצפונית של הג'יהאד האיסלאמי בעזה תייסיר ג'עברי ומפקד החזית הדרומית חאלד מנסור, חמשת מפקדי החטיבות נעלמו מהשטח. הם חששו לחייהם. המשך שיגור הרקטות והפצמ"רים נעשה ללא פקודות מסודרות מגבוה, בפקודות של דרגים נמוכים. הארגון התפרק.

סביר להניח שיחזור להשתקם. יש מי שמממן את הארגון ויש הנהגה מדינית שדוחפת את פעולות הטרור מחו"ל. אבל בצה"ל יש מי שמקווה לתרחיש אחר: יחיא סינואר, ראש חמאס עזה, יעשה לג'יהאד את מעשה אלטלנה: יפרק את הארגון ויטמיע את חבריו ביחידות החמאס. זה רחוק אבל אפשרי.

ההצלחה השנייה הייתה בדיוק וביעילות הפעילות הצבאית. הפתעה טקטית הייתה גם בפתיחת מבצעים קודמים, אבל בהדרגה היא נבלעה בשגרת האירועים. הפעם, תוך שלושה ימים בלבד, פירקו את ההנהגה הצבאית של הארגון וחיסלו את מנהרת התקיפה שהכין. אמ"ן והשב"כ שיפרו ביצועים דרמטית, גם בהשוואה לשומר חומות. הפגיעה בבלתי מעורבים הייתה מינימלית. הג'יהאד האיסלאמי הרג יותר אזרחים בעזה מצה"ל, אמר לי אמש גורם בישראל והוסיף בחצי חיוך, זה קורה אולי בפעם הראשונה בתולדות המלחמות.

נכון לאמש, אף אדם בישראל לא נהרג ולא נפצע קשה. רוב הנפגעים לקו בחרדה או נפצעו בריצה לממ"ד. זאת ההצלחה השלישית. העובדה המשמחת הזאת היא פועל יוצא של השיפורים שהוכנסו מאז מבצע שומר חומות במערכת כיפת ברזל וכמובן, של ההתנהגות האחראית של האוכלוסייה האזרחית ושל החיילים שהוצבו בעוטף.

בצה"ל מעדיפים לראות בסוף־השבוע הנוכחי מבצע המשך לשומר החומות: מה שלא סיימו אז סיימו עכשיו. ההרתעה שהושגה אז התחזקה והעמיקה עכשיו. אולי נכון יותר לראות במבצע מקצה שיפורים: הפעם, בתנאים נוחים יותר ומול יריב חלש בהרבה, צה"ל מיקסם הישגים. התקווה היא שחיזבאללה וחמאס יבינו שמוטב להם לא לאתגר את ישראל צבאית.

ההצלחה הרביעית היא חופש הפעולה שניתן למערכת הביטחון בפעילות נגד הג'יהאד האיסלאמי בגדה. החשש מתגובה אלימה מעזה התייתר בימי הלחימה.

למבצע יש גם משמעות ישראלית פנימית. המערכת הצבאית עובדת. השאלה מי מכהן ברגע מסוים כראש ממשלה, מי בקבינט ומי באופוזיציה, לא משנה הרבה. מערכת הביטחון, משר הביטחון והרמטכ"ל ומטה, יוזמת, מכתיבה, מבצעת. לפיד לא פחות כשיר מנתניהו.

לטוב או לרע, אין הבדל גדול במדיניות של ממשלות ישראל כלפי עזה. המדיניות היא הפרד ומשול - חתירה להפרדה בין הגדה לעזה, תוך עידוד נסתר של החמאס וסבב צבאי כאשר השקט מופר (או, במקרה שלפנינו, כאשר הג'יהאד האיסלאמי מאיים שהשקט יופר). הדרג הפוליטי לא יסתכן בהשמדת חמאס או לחלופין, בהכשרתו לפרטנר. הדרג הפוליטי יתפלל לשקט - לא לפתרון.

הממשלה הנוכחית עשתה דבר אחד נבון שנתניהו סירב לעשות: היא פתחה את מעבר ארז לאלפי פועלים עזתים. המגמה היא להגיע ל־20 אלף. אם זה היה תלוי בצה"ל - ל־20 אלף. 150 אלף נרשמו ומבקשים לעבוד. הם מתרחקים מטרור, מכניסים כסף טוב, נכון, לעזה, מפעילים לחץ עקיף על החמאס להימנע מטרור, ומרככים את אווירת המצור ונזקו. אלוף פיקוד הדרום אליעזר טולדנו הציע לפני האירועים לאפשר לתושבי עזה לטוס לחו"ל מנמל התעופה רמון. השב"כ יאשר כל נוסע. שאטלים יקחו את הנוסעים מעזה לשדה. המצור יהיה קצת יותר נוח.