תוכנית סב

בג'ינס וסניקרס מספר לי היזם ליאור שליו, מנכ"ל חברת הפודטק SIMPLIIGOOD, שהוא מתכוון להאכיל אותנו בתחליף דג סלמון מעושן — שעשוי מאצות ספירולינה. וזה משוגע בדיוק כפי שזה נשמע. אני עוצרת לרגע את את שטף דיבורו, כדי לשאול מה סבא שלו, התעשיין ומייסד חברת טבע, אלי הורביץ ז"ל, היה אומר על הפיתוח המסקרן שמייצר הנכד שלו. הורביץ הלך לעולמו לפני כעשור, אבל רוחו בהחלט מרחפת בחדר. "אני לא לבד בעסק, יש כאן צוות שלם, וסבא שלי היה אומר לכולנו כל הכבוד", עונה שליו בביטחון. "סבא היה גאה בנו, אני בטוח, כי החלום שלנו הוא להחיות את ענף החקלאות שלצערי הצלחנו להרוס".

הוא בן 43, אב לשלושה, רהוט דיבור, ונחשב ממובילי השקעות האימפקט בישראל — חברות בעלות מטרה כפולה: להפיק הכנסות, אבל לא פחות מכך לתרום לחברה ולסביבה. השותפה של שליו להשקעות האימפקט היא אמו, ד"ר ורד שליו־הורביץ, ועד כה השקיעו השניים מאות מיליוני דולרים בשורה של חברות טכנולוגיה ישראליות כמו "אינפוגן", העוסקת בטכנולוגיית חינוך לגיל הרך. סימפליגוד נולדה דרך חברת הביוטכנולוגיה אלג'ימור, שגידלה אצות ספירולינה למאכל. האצות האלה נחשבות למזון־על והן שחקן מרכזי בשוק תחליפי החלבון — עשירות בוויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון זמינים. שליו הוא מנכ"ל החברה לצד השותף המייסד — ברוך דאך. לסימפליגוד שתי חוות לגידול ספירולינה בתל מונד ובערבה.

"למזלי", מחייך שליו, "ברוך המייסד שהוא מדען וביולוג ימי, הוא שותף שלא מחפש את האקזיט, אלא מוכן ללכת בדרך הארוכה שהיא יותר קשה. הוא רואה עין בעין את זה שאנחנו כאן לא כדי להקים טכנולוגיה ייחודית ולהיראות סקסיים ולנפח בלונים וחלומות. אנחנו באים עם אג'נדה שונה, אנחנו סטארט־אפ שלא מוכן להסתפק באקזיט טכנולוגי, שזה נהדר ויש מי שיעשה את זה מצוין, אבל החזון שלנו שונה, לפתח תעשייה ישראלית".

אז מה בעצם אתם עושים?

חוות הגידול של סימפלי גוד

"בגדול, אפשר להגיד שאנחנו עושים 'חלבון סולארי'. כל מה שאנחנו צריכים זה את שטחי הענק שבהם נמצאות בריכות הגידול שלנו במדבר, ושם בעזרת אנרגיית השמש אנחנו מייצרים מזון אולטימטיבי עבור העולם העתידי. הבקטריה שאנחנו מגדלים מכילה 74 אחוזי חלבון ומבחינת המדד החלבוני שלה היא שוות ערך לביצה, שזה החלבון הטוב ביותר שהאנושות מכירה. לאנושות אין ברירה, היא חייבת לעבור לתחליפי חלבון כי קצב גידול האוכלוסייה ביחס ליכולת שלנו לייצר חלבון מבוסס 'הדור הראשון', כלומר שמקורו בדגים, ועופות ובשר — הוא לא הגיוני.

"צריך פתרונות אחרים וזה התפקיד שלנו — להביא לשולחן פתרונות שיכולים להחליף דגים ובשר או סויה, למשל, שהגידול שלהם לוקח הרבה מים ושטחים. אנחנו הרי משמידים את יערות האמזונס כדי לגדל סויה ויש לזה גם מחיר של שינויי אקלים. האם זה משתלם? ממש לא. האם זה מעניין מישהו? ממש לא".

לפתוח טמבוריה

לשליו חלומות גדולים אבל הוא גם ריאלי. "נכון שאנחנו לא באים להחליף בצורה מלאה אכילת דגים, אבל בעתיד סטייק או דג יהיו מוצרי פרימיום ואנשים יצטרכו לחשוב פעמיים לפני שיחליטו האם לאכול אותם או לא, כי המשמעות של זה היא כריתת יערות האמזונס למשל, וכל זה עוד לפני הדיון המוסרי על אכילת חיות".

אלי הורביץ ז"ל | צילום: אביגיל עוזי

אתה צמחוני?

"לא", הוא עונה בכנות. "אני מפחיתן, שזו התנועה הצרכנית החשובה ביותר כיום. יש עלייה בשיעור מחלות שאנחנו חווים בעשורים האחרונים כמו סוכרת או כבד שומני, שתהיה אחת הבעיות המרכזיות של דור העתיד — הכבד מתמודד כיום עם פירוק אינטנסיבי של מזון מעובד שבעבר צרכנו הרבה פחות".

לאחר שפיתחה טכנולוגיה ייחודית לייצור וגידול ספירולינה טרייה, המשמשת ליצירת תחליפי בשר (המבורגר, שניצל, קבב), גלידות וקרקרים — מרחיבה סימפליגוד את קו המוצרים ונכנסת לשוק תחליפי הדגים. בשלב הראשון החברה תתמקד כאמור בייצור נתח דמוי סלמון מעושן, בעל מרקם ונראות התואם לדג סלמון מן החי, מבוסס ספירולינה טהורה — ראשון מסוגו בעולם. כל הפלא הזה עתיד להגיע אל המדפים עד סוף שנת 2023.

אתם מוסיפים צבע כתום של סלמון לאצות?

חוות הגידול של סימפלי גוד

"ממש לא. זיהינו מנגנון מסוים בתוך האצה שיודע להשתמש בפיגמנטים הקיימים בספירולינה הטרייה כדי לשנות את הצבע שלה לכתמתם של הסלמון או לוורדרד של חזה העוף. יש לנו צוות של ביולוגים ימיים וכימאים שיחד עם ברוך יודעים לשחרר את הכלורופיל החוצה מהאצה ולגרום לה לצבוע את עצמה בצבע שנחוץ לנו. אפשר להגיד למעשה שפתחנו סוג של טמבוריה. תגידי לי עכשיו שאת רוצה בשר קרוקודיל במרקם כזה ובצבע כזה תקבלי — גילינו שיש לנו מנעד צבעים גדול".

ומה עם טעם וריח? להשלמת הפיתוח הייחודי — חברת IFF, הענקית העולמית המייצרת תמציות ריח וטעם עבור תעשיות המזון, המשקאות, הפארמה ועוד – תעניק לנתח את הטעם והריח הדרושים כדי שהמוצר יהווה תחליף לסלמון מעושן מן החי מבחינת נראות, טעם ומרקם.

למה דווקא סלמון מעושן?

"חוץ מזה שמחירי הסלמון בקורונה הכפילו את עצמם, רצינו פתרון של חלבון מתחום עולם הדגה, שאין בו מספיק מוצרים חליפיים. בתחום הבשר יש כבר יותר מדי שחקנים, מבחינת הדגים אנחנו עושים משהו פורץ דרך. תגידי לי מחר לייצר סטייק טונה, יהיה לך, תרצי פילה דג — אייצר מרקם של פילה".

בוא ניקח את זה הלאה, אתם יודעים לייצר גם תחליפי נקניק?

"בהחלט. פרושטו, נקניק, בייקון. אנחנו יכולים לעשות כל מוצר. תגידי לי מה המרקם והצבע שתרצי, ותוכלי לבחור אם זה יהיה פרושוטו, קרפצ'יו, פילה, אני יודע לעשות את זה בכל תצורה. היום אני גם יכול להיכנס למדפסת תלת־מימד ולהיות ספק החומר שלהם. במקום להכניס שעועית, אפונה, או חומוס שצריך למסך את הטעם שלהם — הטעם שלנו הוא ניטרלי".

אז התשוקות במזון כבר לא ינהלו אותנו, אלא היכולת הטכנולוגית.

"הטכנולוגיה מביאה לנו פתרונות שאף אחד לא חשב עליהם לפני שלושים שנה ויש לה יכולת לשנות את העולם לטובה, אם משתמשים בה ככה. אנחנו חייבים להסתכל על הפגיעה האנושה שיצרנו בסביבה, לא רק דרך מאזני דו"חות של רווח והפסד, אלא להבין שאם בתהליך ייצור המזון שלנו יש פגיעה בסביבה, גם זה הפסד כלכלי שצריך להיכנס למאזן".

לבנות מאפס

את האג'נדה החברתית־סביבתית שלו, מספר שליו, למד מסבא שלו. "השיח בבית היה איך לשלב עסקים עם השפעה טובה על העולם, מה המשמעות של להחזיק עסק שהוא פחות רווחי, אבל האימפקט החברתי שלו אדיר ויש לו שווי ענק כי הוא מייצר מקומות תעסוקה. גדלתי בבית שמילים כמו פטריוטיות, תעשייה, ציונות, פריפריה — תמיד היו על השולחן. התחנכתי על זה שאי־אפשר לקבל את המונח 'פריפריה גיאוגרפית', כי זה לא הגיוני שארבעים דקות ממרכז תל־אביב זה פריפריה עם פערים כאלה גדולים. למדתי בבית לא לפחד לדבר על זה ולדון בנושאים האלה, לא היה אצלנו חשש להגיד 'ישראל קודמת לכל ונעשה את התעשייה שלנו בישראל' והיום זה מה שאנחנו מנסים להוביל פה".

היית בן שלושים ומשהו כשהוא נפטר, כבר היו לכם שיחות על החיים, על עסקים.

"ודאי, אני זוכר את השיחות איתו. דיברנו הרבה על אחד הדברים שתמיד הטריד אותי וזה לגשר על הפער שבין עשיית רווחים שזה הקפיטליזם הטהור, לבין פילנתרופיה, הרצון לתת".

טוב, לך טבעי להיות פילנתרופ. היית צריך לעבוד בתור בחור צעיר?

"חינכו אותי לעבודה, וכולנו עבדנו מגיל מאוד צעיר. גם הדור מעליי עבד וחינכו אותנו ששום דבר לא נופל עליך משמים, אלא שאתה בונה את עצמך בעשר אצבעות".

אבל ידעת שיש גדר בטיחות, שלא תיפול אחורה.

"אני מניח שזה קיים ומאפשר לי לקחת סיכונים טיפה שונים, ואני מרגיש שאני עושה את זה. למשל, לנסות לבנות מודלים אחרים של כלכלה, לגעת במקומות של אימפקט. לפני עשור, כשאני דיברתי על אימפקט של סטארטאפים בתחום החינוך כולם שלחו אותי לפילנתרופיה והייתי צריך להסביר שאני מדבר על עסק ולא על תרומות. אני בהחלט מביט על עצמי כעל יזם השקעות. משפחתי ואני נכנסנו לעולם הזה כדי להוכיח שזה מודל שיכול להצליח ושזה לא תרומה".

ומה סבא אמר על המודלים הכלכליים שבנית?

"התייעצתי איתו כל הזמן והוא בחן את הסקאלה של בניית המודלים שלי, את כל מה שקשור לשינוי של החינוך על ידי טכנולוגיה. הייתי לוקח אותו לסיורים בארץ כדי לראות מערכות חינוך במקומות מרוחקים במטרה ללמוד לפתור אותם בצורה שונה והוא היה בא בשמחה. כשאני הייתי מצלצל אליו, הוא היה עונה גם בתוך ישיבה או פגישה וזה בעיניי אחד הדברים המדהימים".

אתה בטח הנכד הבכור.

"נכון", הוא מחייך. "הדור ההוא ידע לעבוד הרבה יותר קשה ממה שאנחנו מכירים, אבל גם ידע את חשיבות המשפחה, וידע להפוך עולמות ולהקים תעשייה מאפס. ואני אגיד משהו שלא פופוליסטי, לצערי — וצריך לדון בזה — אנחנו מגדלים פה דורות המשך שרצים אחרי הייטק ואחרי סטארטאפים בלבד, ויש בזה סכנה גדולה מאוד. אני לא מכיר תרבויות ששורדות בלי מדעי הרוח. בלי ביולוגיה לא יהיו לנו רופאים, ולא תהיה ביוטכנולוגיה, ואם נרוץ רק על הייטק אז גם כל הנושא של שכר המורים ושכר הרופאים לא יהיה מטופל. לא הגיוני שאנשי חינוך ירוויחו שכר רעב ומתכנת מיחידה איקס שהרגע גמר צבא ירוויח פי שמונה. ואני לא אומר ששכר המתכנתים והמתכנתות לא בסדר, אלא שצריך להעלות את שכר המורה ואת שכר הביולוגית ולעודד תחומים שבלעדיהם אין זכות קיום לתרבות, למדינה ולחברה".

איך היחסים עם אמא? איך זה לעבוד איתה?

"זה לא טריוויאלי לעבוד עם הורה, אבל אני חושב שבסוף היום זה נכון וטבעי בהקשרים שלנו, כי מן הסתם את אותם הדברים שאני מכיר מסבא שלי היא מכירה ממנו — כאבא שלה".

מה עוד אתה זוכר מסבא?

"אחד הדברים שלמדתי ממנו מאוד זו צניעות. את הדור שלו לא עניין הבית הגדול ואיפה הם גרים, סבתא שלי עדיין גרה באותו בית שהם גרו בו 50 שנה, בבניין בקומה האחרונה ברמת־השרון וכלום לא השתנה חוץ מעוד פיצוץ צינור ועוד שיפוץ פנימי. הצניעות שהדור הזה הביא לשולחן בעשייה שלו היא משמעותית. זה דור מייסד שידע שיש לו תפקיד להקים פה תעשייה פורצת דרך, להעסיק אנשים, לשפר את המדינה ולהשפיע".

אז מה איבדנו בדרך?

"שאלה קשה. אני לא יודע. אבל הכל חוזר לחינוך, זה גם המנוע הכלכלי הכי חשוב שיש למדינה".

הצדק נעשה

אני מסתכלת על הצמיד ששליו עונד לפרק ידו, עם תליונים של דגים וצדפים והוא קולט את מבטי ומחייך. "אני מאוהב בים, זה המקום שבו אני שומע את המחשבות שלי. ים וריצה זה שתי המדיטציות הקבועות שלי, שם אני לומד להסתכל על הדברים טיפה אחרת".

אבל יש דבר אחד שהוא לא יכול להביט עליו אחרת, אלא ממקום של עשיית צדק וזה המוות של סבא שלו, שנפטר בבית החולים שיבא כתוצאה מזיהום בדם. על פי דוח הוועדה שדרשה המשפחה ושבדקה את נסיבות מותו, נקבע כי הורביץ ז"ל שכב יום שלם במחלקה הפנימית ולא קיבל טיפול בסיסי. "שום דבר לא יחזיר את סבא שלי, והרופאים והרופאות בבתי החולים בהחלט מדהימים, אבל עשיית הצדק וזכויות החולים זה דבר חשוב שצריך לעמוד עליו ולכן לא שתקנו ועשינו רעש. ועובדה שהיום בחדר מיון של כל בית חולים יש צוות שיודע לזהות במיידי זיהום בדם, וזה אקוטי מבחינת היכולת להציל חיים. אז אני לא יכול להגיד שהשינוי הוא רק בגלל המקרה של סבא, אבל העובדה שהתפרסם דוח של מבקר המדינה בעקבות המוות שלו — בהחלט השפיעה, וגם זה שהיום תלויה בכל מחלקה המגילה של זכויות החולה ושיש רופא אחראי בתוך המחלקות. אם אני מחפש את הקו העקבי פה, אז זה הנושא של עשיית צדק, שמאוד אקוטי בחיים שלי".