בלעדי: החיילת שנאנסה בידי מחבל בכלא גלבוע מדברת
בלעדי: החיילת־סוהרת שהתלוננה כי נאנסה שלוש פעמים על ידי אסיר ביטחוני בראיון מקיף. על הסיוט והמפקדים שהפקירו אותה
לילות, הכל פתאום חוזר אליה. בחלומות הביעותים שלה, היא שוב שם, בתא ההוא באגף 5 של כלא גלבוע. והיא שוב אותה ילדה צעירה, שהתגייסה עם כל המוטיבציה והרעל בעיניים להגשים חלום ולשרת כחיילת בשירות השב"ס. וגם הוא שוב שם, האסיר הביטחוני, גוהר מעליה. "מאז שהשתחררתי, אין כמעט לילה שאני לא חולמת עליו", היא אומרת השבוע בקול סדוק. "אני למשל חולמת שהוא אומר לי, 'אני אשתחרר ואקח אותך איתי'. זה חלום שחוזר על עצמו. יש לי לפעמים גם חלומות על האונס שהוא ביצע בי. הרגשתי ממש את המגע שלו. התעוררתי ואמרתי לעצמי: זה רק חלום, זה לא קרה, וניסיתי להתעלם. אבל אני לא מצליחה יותר להתעלם. הפכתי להיות חרדתית, יש לי חוסר אמון בבני אדם, ואני זקוקה לכדורי הרגעה רק בשביל להחזיק את הראש מעל המים".
שבע שנים חלפו מאז השתחררה משירותה כחיילת־סוהרת. כל הזמן הזה, היא ניסתה להדחיק מה שהיה שם, לכרות בור עמוק בנשמתה, לקבור בתוכו מה שקרה, לכסות טוב־טוב ולקוות שהשדים של כלא גלבוע יחדלו מתישהו מלרדוף אותה. אבל הם לא מפסיקים, השדים. "התחושה שמחבל בעל אותי היא תחושה משפילה", אומרת "הילה" (שם בדוי). "אני הגעתי למצב שהנשמה שלי מרוסקת. רק מי שעבר טראומה כזו יכול להבין למה נשים לא מתלוננות. לא הצלחתי לדבר על זה עם עצמי, הייתי בנתק מוחלט עם המציאות. רק עכשיו, בזכות הטיפול שאני מקבלת, אני מעיזה לקרוא למה שקרה שם בשמו. שנים שהדחקתי שמה שעברתי היה אונס. גם היום עדיין קשה לי להתבטא ולשחרר ובאמת להעיד על מה עברתי, בזכות הטיפול, אני עוד משחזרת וצפים לי כל הזיכרונות הכואבים האלו"
הריאיון המלא - בגיליון הסופ"ש של ידיעות אחרונות
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
