מירי נבו נשואה ואם לילד, נולדה בישראל ב־1967 ואחרי חודשיים עברה עם משפחתה לברזיל. כשהייתה בת חמש שבו לארץ והיא גדלה בפתח־תקווה והחלה לשיר בגיל ארבע. בגיל 12 הייתה אלופת ישראל בהתעמלות אמנותית. בגיל 18 התגייסה ללהקת פיקוד צפון ובשנת 1988 הצטרפה לשלישיית מנגו.
בהמשך התחתנה עם המוזיקאי יועד נבו, והשניים התגרשו ב־2007. נישאה בשנית לירון עיון, אבי בנה. לומדת לתואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ. ב־1991 החלה את קריירת הטלוויזיה שלה בהגשת “רואים 6/6" בחינוכית. לאחר שנתיים הצטרפה לערוץ הספורט כשדרנית ג'ודו והתעמלות, ומ־1999 מגישה את חדשות הספורט לצד אלי אילדיס. תוביל מהעונה הקרובה את אולפן המשחק המרכזי בליגת העל, לצד אלי גוטמן ומאור בוזגלו.
לפני הכל, מזל טוב. את נכנסת לנעליו הגדולות של מודי בר־און ז"ל בהובלת “המשחק המרכזי".
"זו תחושה עצובה, הייתי מעדיפה שזה לא יקרה. הלוואי שמודי היה פה והיה עושה את זה לנצח. לצערנו, זה מה יש. ברור שזה גם מרגש עבורי באופן מיוחד ולא עוד פוזיציה בערוץ, כי מודי הוביל את 'המשחק המרכזי' ויש בזה המשך מורשת. אני מקווה לעשות את זה טוב כמוהו. כבוד גדול לרשת את מודי".
מצד שני, איך עושים את זה לא כמו מודי, אבל בכל זאת טוב?
"לא יודעת להיות מודי כי אני לא, גם אם נורא ארצה. יודעת להיות אני. וזה מה שאביא איתי".
איך הכרתם?
"אשתו מיקה ואני הולכות דרך ארוכה ובאנו מעולם ההתעמלות האמנותית. אנחנו מכירות מאז שאני בת שש בערך, והקשר שלי עם מודי כמובן לא התחיל מערוץ הספורט. רצה הגורל והיא התחתנה עם מודי. החברות שלנו היא לכל החיים".
יש רגעים מסוימים שנחרתו אצלך?
"שמע, אני עדיין לא מעכלת שמודי איננו. מתגעגעת אליו כל הזמן, רוצה לספר לו דברים, לשתף, רוצה לשמוע מה הוא חושב. הכל מאוד טרי, הפרידה הייתה רק במאי האחרון והכאב עדיין חזק. אני עוד לא יודעת לעטוף את זה במילים כל כך, כי השיחה עליו ישר גורמת לי לבכות. רק יודעת שהוא מאוד חסר לי. זו פרידה שלא מתקבלת על הדעת".
מניח שהייתם בקשר גם בחודשים האחרונים.
"ודיברנו המון. השיחות היו נטולות פילטרים באופן מוחלט, על הכל. אני עדיין מעבדת את זה ובכל פעם צץ לי משפט אחר שלו. אני מרגישה בתוך תהליך של פרידה מאדם קרוב וזה לא משהו שאתה יודע לתמצת במשפטים כל כך מהר. היו לנו שיחות מאוד חזקות, דיברנו על כל מיני מקומות שהוא חווה ורצה לבחון מחדש. על הבחירות שלו, הבחירות שלי. פתאום הפוזיציה הזו, שאתה מתמודד עם מחלה קשה, גורמת לך לתת דרור למחשבות ולדבר מעומק הלב והרגשות. צילמנו שיחה מאוד ארוכה בינינו וזה לגמרי פרטי, של בני המשפחה, וזה רק שלהם אם יחליטו לעשות עם זה משהו יום אחד".
רגע בשידורים שמזקק עבורך את מודי הכי טוב?
"אין אחד כזה, זו הוויה. מודי היה מיוחד בזה שידע לתת לספורט את הרובד התרבותי שלו, ידע לחבר בין הספורט להיסטוריה, לבידור, למוזיקה ולתיאטרון. זו הייתה הגדולה שלו. הוא הגביה את עולם הספורט. לפניו לא דיברו בשפה כזו. מעבר לזה, מקצוענות עד הפרט האחרון והמילה האחרונה. הכל הוא לקח ללב, היה חרוץ בצורה מטורפת. היצירה שלו היא לגמרי הביטוי שלו".
מה העצה הכי טובה שהוא נתן לך?
"הדבר הכי טוב היה להתבונן בו ובהגשה שלו, כמובן לא רק במה שקשור לספורט. בזמנו הגשתי את 'חדשות מהעבר' בחינוכית יחד עם עידן אלתרמן, בתפקיד המספרת. ההשראה שלי היה האופן שבו מודי הגיש את הטקסטים ב'הכל אנשים'. הייתי עוצמת עיניים, שומעת בראש איך הוא אומר את זה ונכנסת לתוך זה עם הדיבור שלי. אז זו לא עצה מסוימת, אלא השראה במלוא מובן המילה. לשבת מול מודי, לספר לו משהו שיצליח להצחיק אותו או שיתלהב ממנו, תמיד לווה אצלי בתחושה של הישג. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי בזכות זה. מודי היה סמן של איכות וחוכמה".
מה חשבת על הבחירה בטל פרידמן, שיחליף את מודי באולפן ליגת האלופות?
"לדעתי מדובר בליהוק מדליק ומרענן. טל בחור מוכשר, חכם מצחיק, ומאוד אוהב כדורגל. הבחירה בו מיד מעלה לי חיוך על הפנים, ואני בטוחה שיהיה כיף לצפות".
טוב, לפחות הפסקנו את הבכי לרגע.
"נכון. ואגב, מה שמרחיב את ליבי זו העובדה שטל היה חבר טוב של מודי, שניהם גם אוהדי הפועל חיפה. יש לו הרבה חיבורים לליגת האלופות ולמודי".
הוא מגיע לעולם תקשורת הספורט, כמוך, מעולם המוזיקה והבידור. עצה מסוימת?
"בסוף, הדבר הכי חשוב זה שיבוא ליהנות".
מה דעתך על פרשת אצילי ומיכה? היה ראוי לדרוש מהם התנצלות כלפי הנערות לפני שהם חוזרים לשחק בליגה?
"זה לא יכול להתקיים, שגברים ידברו או יתייחסו באופן כזה לנשים, בכל גיל. ועוד יותר כשמדובר בדמויות מפורסמות שהסטטוס שלהן משפיע יותר. מוסרית, יש פה התנהגות מזעזעת, גם אם היא לא פלילית. לכן, לחזור לשחק - רק אחרי שהם מתנצלים בפני הבנות. אני עדיין מחכה לשמוע את ההתנצלות".
יש גאווה מסוימת בכך שאישה מובילה את אחד המוקדים הכי מדיפי טסטוסטרון בישראל.
"לא אגיד לך שזה הדבר הראשון, השני או השלישי שחשבתי עליו. אני חיה בעולם שמלא מעוזים גבריים. אבל כשאתה אומר את זה, אני נזכרת שיש לזה גם משמעות כזו, וזה בהחלט משמח. לאורך שנות הקריירה שלי הבנתי את זה בדיעבד. מישהי אחת עשתה צעד בפעם הראשונה, ומכאן זה פותח את הדלת לבאות בהמשך. ראיתי את זה בכל תפקיד שעשיתי בערוץ".
הצטרפת לערוץ הספורט כשהרוב המוחלט היה גברים.
"זה יישמע אולי מוזר, אבל כשהגעתי לערוץ זה לא העסיק אותי. ייתכן שאם הייתי באה עם מחשבה שאני נכנסת לערוץ גברי, זה היה יכול לעשות לחץ מיותר. הגעתי לערוץ הספורט כי אהבתי ספורט, הוא בדנ”א שלי בכל המובנים ובמקרה גם הבאתי מכלול כישורים שקשור לאמנויות הבמה. לא היו לי מחשבות של 'הו, אהיה האישה הראשונה בערוץ!' אבל בתוך התהליך את מגלה שלהיות אישה בתוך עולם של גברים זה עניין עם משמעות. הנאיביות מכניסה ביטחון למקומות שאתה לא יודע מה מחכה לך בהם. היו לזה השלכות".
למשל?
"המקרה של חדשות הספורט זה קלאסי. עם ההקמה של התוכנית, גם אני עשיתי פיילוט. הייתי אז כבר חמש שנים בערוץ הספורט, היה ברור שאני שולטת בחומר ויודעת להגיש בטלוויזיה. מיכה פרידמן עשה פיילוט גם הוא. המנכ"ל דאז, מיילן טנזר, לקח אותי לשיחה ואמר - ‘אין ספק שמבחינה מקצועית את פרפקט, אבל אני לא יכול לתת לאישה להוביל את חדשות הספורט. יהיה קשה לצופים לעכל את זה’".
מה ענית?
"הייתי בהלם. לא עניתי. מה יכולתי לעשות עם זה? אני אישה, אין אופציות בעניין. זו אני. חשתי תסכול מאוד גדול וכעס מאוד גדול. לפעמים אני שואלת את עצמי איך לא קמתי והלכתי. הייתי קרובה, היו רגעים מורכבים של תסכול, אבל כל הזמן ליוותה אותי בבטן הרגשה שאני במקום הנכון, שזה מה שאני אוהבת - ושהאמת תנצח. אז בכל דבר לקח לי יותר זמן לעומת קולגות גברים, למשל עד שנתנו לי את הצ'אנס להגיש תוכנית אולפן ולהגיש שידור כדורגל ראשון. כל דבר אצלי דרש תהליך יותר מתמשך, לעומת החברים הגברים שהתחילו במקביל אליי. זה לא היה פשוט".
איך שינו את הדעה?
"התבקשתי יום אחד לבוא ולהחליף כשמיכה היה בחופשה, ובאופן מפתיע ראו שהגברים לא מתנתקים מהערוץ כתוצאה מזה. נראה שגם משהו עבד על המסך ופתאום אמרו - אוקיי, מתאים. אלי ואני מגישים יחד מאז ועד היום. תמיד צריך להיות המישהו האחד שיהיה לו את האומץ לתת לי את הג'וב, כמו למשל בפעם ההיא שבה אמיר הוכפלד נתן לי להגיש את האולפנים של אליפות אירופה בכדורסל".
חווית גם את הצד הפחות נעים של הכדורגל? שדרניות כדורגל סיפרו פה על הטרדות במגרשים.
"אוהדים? בוודאי. תמיד היו שירים ועניינים, לא מעוניינת לחזור על הטקסטים האלה אפילו. זה לאו דווקא העליב תמיד, אבל כן נגע להיותי אישה. לא חוויתי הטרדות, אבל כן היו הערות שוביניסטיות. היה מאמן אחד ששאל אם כתבתי בעצמי את השאלות. אמרתי, 'סליחה? אתה יודע, זו לא תורה מסיני, מי ישמע’. אני זוכרת שהצלם חש צורך להגן עליי באותה סיטואציה והמאמן אמר שלא התכוון. זוכרת שגם פיני גרשון בהתחלה קרא לי ‘מיידלע’ והצעתי לו שיקרא ככה לבת שלו. הוא קיבל. ברור לי שהטרדות והערות מתקיימות עד היום. החברות שעובדות איתי בערוץ חוזרות לפעמים עם סיפורים מזוויעים".
מה ההבדלים בין ערוץ הספורט שאת נכנסת אליו לבין המצב הנוכחי?
"אין מה להשוות בכלל. היום הנשים נמצאות כחלק ממכלול השידורים, זה אפילו לא עניין. נכון שיש עמדות שנשים נמצאות בהן פחות, בעיקר כשדרניות משחקים לייב, שם אנחנו במיעוט בולט לצערי".
את ואלי אילדיס מחזיקים בשיא ה"זוגיות" על המסך הישראלי. חברים גם מחוץ?
"חברים הכי טובים. לא הכרנו קודם, שמו אותנו זה עם זה וזה היה יכול לא לעבוד בכלל. אנחנו נהנים לעבוד יחד יותר ויותר".
מניח שהיו גם משברים.
"המשברים היו בעיקר על מי לוקח יום חופשה ובאיזה יום. אנחנו בזוגיות אינטנסיבית יומיומית, אבל ככל שהשנים עוברות, גם שם הכל כבר עובר בקלות".
שעה פנויה ביום. לאיזה מגרש תעברי?
"שאלה קשה. יש לי את הבייביז שלי, אבל אני גם משדרת אותם, ג'ודו והתעמלות אמנותית ומכשירים; אבל גם שחייה ואתלטיקה. לא אדם של ענף אחד".
הרגע הכי גדול ששידרת עד היום?
"אשים במקשה אחת את ירדן ג'רבי ולינוי אשרם. זכיתי, במובן הזה, להגשים את החלום שלי בהדרגה, אבל בענק. הזכייה הראשונה במדליה ששידרתי הייתה של ירדן ג'רבי, ושנים חלמתי לשדר רגע כזה. ההתרגשות הייתה עצומה, רגע של מימוש עצמי. התקשרתי לבעלי ירון ולא הפסקתי לבכות מרוב התרגשות. ואז הגדילה לעשות לינוי אשרם, וקרתה אבולוציה כי היא הביאה זהב, ועוד בענף שאני גדלתי בו. אלה דברים שבחיים לא חשבתי שיקרו לי. המילים 'היינו כחולמות' בשידור הגיעו מהנשמה. הרגשתי שאני חולמת".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך בשנים האחרונות?
"בחדשות הספורט. חוזה רודריגז ממכבי חיפה היה אמור לדבר על משחק מסוים של נבחרות, עלה לשידור ואז אמר לי: 'לא ראיתי את המשחק'. הייתי בשוק ואמרתי, 'לא ראית את המשחק? למה התכנסנו?' הוא הוריד את עצמו מהזום והשאיר אותי לבד".
איזו עצה היית נותנת למירי נבו בת ה־16?
"הדברים שאת רוצה - יקרו. אל תדאגי, יהיה בסדר. הייתי אז ספורטאית שמנסה להגשים את עצמה, משקיעה במה שהיא עושה. הייתי ילדה רצינית, תמיד טוטאלית".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"אני לא אתן לחופשה להיהרס ככה בקלות. נסענו ליוון, יונתן היה אז בן שבעה חודשים, הגענו למלון והתברר שבכל לילה אותו מלון מארח חתונות. לך נסה להיות שם עם תינוק ושיישן בלילה. אחרי שני לילות של התמוטטות עצבים, פשוט עברנו".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"אני לא מפחדת מעורבים אבל היה לי מקרה: אני רצה בפארק תמיד עם שיער אסוף, קוקו גבוה. יום אחד הרגשתי שמישהו מושך לי בקוקו. מרימה ראש ורואה עורב עף אחריי ומנסה למשוך לי שוב בשיער. זה היה מפחיד ברמות. נכנסתי, בלחץ, מתחת איזה עץ ואחר כך לבניין הראשון שראיתי. לא ידעתי מה לעשות. הוא כנראה נבהל קצת בעצמו, ועזב".
מתי בכית לאחרונה?
"בשיחה הזו. על מודי".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?
"יש משפט שעדיין מדהים אותי שאומרים לי. לפעמים אני יכולה להיכנס סתם למונית, או לגלגל שיחה עם אנשים שפחות מכירים אותי, ואז הם ישאלו: 'את באמת אוהבת ספורט?' הזיה".
מה מדאיג אותך לפני השינה?
"אני דווקא נרדמת בטיל - ומתעוררת לפעמים בחמש בבוקר מעוצמת המחשבות".
באיזו מילה את משתמשת יותר מדי?
"'זה נגמר בתוצאה'. עדיין".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"כותבת את הצעת המחקר שלי באוניברסיטה וחיה בתוך הגוגל סקולר. אני לומדת לתואר בפיזיולוגיה של המאמץ בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב, משהו ששנים רציתי לעשות. הצד המדעי של הספורט תמיד משך אותי".
איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?
"'שישו ושמחו' של כאן, שבה מככבת יסמין עיון, בתו של ירון. סדרה גאונית בעיניי".
אריאנה גרנדה או בילי אייליש?
"בילי אייליש. המוזיקה שלה מדברת אליי יותר".
ריהאנה או ביונסה?
"ביונסה, ביג־טיים. היא קלאס".
באיזו תוכנית ריאליטי היית מסכימה להשתתף?
"באף אחת. לא בשבילי".
אז כמה כסף דרוש כדי לאחד את מנגו?
"שמע, יכול להימצא הסכום שיאחד, אבל הוא יהיה צריך להיות ממש גבוה. אבל בוא נהיה מציאותיים. אין סיכוי שמישהו יציע סכום כזה, אז נישאר בתשובה היפותטית".
למה בעצם לא?
"בשביל מה?"
נו, אפילו אבבא התאחדו.
"בוא, זה היה בעיקר בדמויות תלת־ממד ואני לא באמת חושבת שיש דרישה למנגו. לא רואה שום דרך שהמוזיקה שעשינו תצליח היום. הייתה טובה לזמנה ולגיל שהיינו כשנוצרה. יכול להיות נכון לעשות לפעמים שיר, כמו שעשינו ביום הולדת 80 של צדי צרפתי, אבל ייראה לי מצחיק לעלות ולשיר את כל השירים האלה - מה גם שאני לא בעניין של שירה הרבה שנים".
היית מאמינה שזה שכתב את “גרה בשינקין" יהיה ראש הממשלה?
"בחיים לא. אם היינו הולכים במנהרת הזמן לאותו לילה שבו ישבנו עם יאיר ומשם נולד הטקסט, והיית אומר לי שהוא יהיה ראש הממשלה, הייתי חושבת שאתה די הוזה וגם הוא היה חושב ככה. אבל החיים מגלגלים אותנו למקומות. מוכשר הוא היה כבר אז, ללא ספק".
