מלכת הרחבה
היא עולה על הבמות בפסטיבלי המוזיקה הגדולים בעולם, סוחפת אחריה המוני בליינים מהופנטים ומתרגשת לייצג את ישראל: די־ג'יי מגית קקון, אחת הנציגות הישראליות הבולטות של המוזיקה האלקטרונית בעולם, מספרת על ילדותה כחילונית במשפחה דתית, מסבירה איך זה מרגיש להיות אישה בעולם חיי הלילה הגברי ומתרגשת מהפרויקט הנוכחי שלה: היריון ראשון. "זה קרה בהפתעה ואמרתי: יאללה, מדהים"
רגע לפני שהיא עולה על במת הלייב־פארק בראשון־לציון, לעוד סט שתתקלט מול אלפים, די־ג'יי מגית קקון לוקחת שלוק ממיץ קוקוס. לא בירה, כמקובל בז'אנר, ואפילו לא צ'ייסר. כוס מיץ. עד מהרה מתבררת גם הסיבה. "עכשיו אפשר כבר לספר שאני בהיריון ראשון", מחייכת מי שהפכה לאחד השמות החזקים בעולם המוזיקה האלקטרונית הישראלית, ולנציגה בולטת של המדינה על במות גדולות בעולם. "היריון היה אחד החלומות שלי, אבל במהלך השנים שאלתי את עצמי: איך אני אעשה את זה? מתי יהיה לי זמן? אבל אז זה פשוט קרה בהפתעה, ואמרתי יאללה, מדהים, מה יכול להיות יותר טוב מזה? משהו שרציתי קורה עכשיו ואני בידיים פתוחות".
ומה הקטע של מי הקוקוס?
"זה מאוד עוזר לי לצרבות".
על האב המאושר לעתיד היא לא מכבירה מילים: "יש לי זוגיות עמוקה ממש. הוא מעולמות שונים לגמרי, עובד באדריכלות, לא יותר מדי יוצא למסיבות. אבל האהבה היא זו שחשובה. הוא גאה בי, אוהב את זה ומפרגן. הכרנו דרך חבר משותף ונדלקתי עליו. אנחנו ביחד כבר שש שנים. אנחנו בזוגיות ולכל אחד יש חיים משלו. אני טסה מלא, זה שומר על האש וזה טוב לזוגיות".
אמא דתייה, אבא אתאיסט
קקון (33) עדיין לא מתכננת איך ישתלב אורח החיים עתיר הטיסות שלה עם ההיריון הטרי והצאצא שיגיע בעקבותיו. בינתיים היא עושה את מה שהיא יודעת הכי טוב: עובדת בפול־פאוור.
היא גדלה במשפחה דתית שעברה בין לא מעט דירות, מדרום ועד צפון. "בתור ילדה לא הייתה לי קרקע. ההורים שלי לא מצאו את עצמם. כל שנה הייתי במקום אחר. אמא שלי דתייה, ממש לא קשורה לעולמות שלי. אבא שלי אתאיסט. הם ביחד, אוהבים, כל אחד מכבד את השני ועושה מה שכיף לו. אנחנו חמישה אחים — האחיות שלי גדלו כדתיות ואחי ואני חילוניים. אני תמיד הייתי חילונית. אף פעם לא ניסיתי את הצד השני, ממש כמו אבא שלי. אמא ואבא שלי מאוד שונים. היא ימנית, הוא שמלאני, דתייה וחילוני. הכל שונה. גם בתחביבים".
בגיל 18 החליטה שהיא רוצה לתקלט. "קניתי ציוד מדמי הכיס שלי ופשוט התחלתי לנגן ולהמציא דברים. מעולם, עד היום, לא הלכתי לבית ספר למוזיקה. רק למידה עצמית ולמידה מחברים, שיתופי פעולה, קולגות. זו דרך נפלאה ללמוד ולהתפתח. את יושבת עם מישהו באולפן ואת רואה איך הוא עובד ולומדת ממנו שיטות פעולה. הוא מגלה לי ואני לו וככה לומדים הכי טוב.
"הפעם הראשונה שעליתי להופיע ממש מול אנשים הייתה בכיתה י"ב בפסטיבל שנקרא 'האימפריה השלישית', שלושה ימים של מוזיקה אלקטרונית, ושם תקלטתי מול קהל לראשונה. הדבר הגדול הבא שהיה לי היה בדורטמונד. די־ג'יי שוודית הזמינה אותי לשם לתקלט ומשם המשכתי לברלין כי המון אמנים שאהבתי הגיעו מגרמניה. ניסיתי שם את מזלי".
לבד בברלין, עם מעט מאוד כסף בכיס, קקון עברה בין ברים ומסעדות, ממלצרת ובסוף היום מתקלטת עד השעות הקטנות של הלילה. "בהמשך הדרך בברלין אחרי שהייתי עובדת יום ולילה, יצרתי תוכנית רדיו אינטרנטית", היא נזכרת. "הייתי מארחת אמנים בבר שעבדתי בו, סוחבת איתי את כל הציוד הכבד לבד במדרגות. כשאני חושבת על זה אני בהלם. לא רואה היום מישהו עולה ארבע קומות על כל הציוד ומחזיר הביתה, לבד בעיר זרה. זו הדרך שעשיתי ואני גאה בה. לא תמיד הייתי במקום שאני נמצאת בו היום, הייתי צריכה לעבוד קשה, להתמיד ולהאמין בכישרון שלי. הרבה אמרו לי שאני אמיצה ואני לא הסתכלתי על זה ככה. פשוט זה מה שהיה בא לי לעשות והלכתי על זה בכל הכוח".
היום קקון חתומה בסוכנות של די־ג'יי סולומון, מהמוזיקאים החזקים בסצינת הלילה, אבל לקח לה זמן לעלות על דרך המלך. "בהתחלה התפרנסתי מזה בקושי רב. עם המון עזרה של אבא. לא חייתי ברמה של היום אבל היה לי טוב, עשיתי מה שאני אוהבת והאמנתי בדרך שלי. היו לי הרבה שלבים שאמרתי לעצמי 'אולי די', 'אולי זהו זה לא בשבילך', 'אולי אפרוש'. את עושה את זה המון שנים ואת לא מצליחה להתפרנס כמו שחשבת וזה מחלחל. אתה על סף שבירה, אבל אז תמיד משהו קורה. זה ככה כמעט בכל מקצוע אבל במיוחד במוזיקה. עד שאתה לא ממש פורץ אתה לא בטוח בעצמך. אבל שזה קורה, זה קורה, זה מדהים וזה פשוט וואו".
מפגש גורלי במסעדה
ואצל קקון זה ממש קרה. דווקא כשהיא חזרה לביקור בישראל אחרי זמן רב בברלין. היא מצאה את עצמה מתקלטת במסעדה, למרות שממש לא רצתה לעשות את זה, כשפתאום הגיח מאחד השולחנות הדי־ג'יי הבינלאומי סולומון. הוא התלהב מקקון ונשאר לנגן איתה עד הבוקר.
למעשה, סולומון כבר הכיר את קקון ופועלה. "בפסטיבל הענק טומורולנד ב־2015, כשיצא האלבום הראשון שלי, סולומון עלה לתקלט וניגן טראק חדש שלי. לא הכרתי אותו אישית אבל קיבלתי ממלא אנשים סרטון שלו מנגן את המוזיקה שלי. אני זוכרת שזה היה בדיוק דקה ארבעים ושבע בסרטון, סופר התרגשתי. לא האמנתי. אחד האנשים הכי מפורסמים בעולם מתקלט יצירה שלי. ואז באתי לארץ ליום העצמאות לחופש, והוא היה אמור לנגן במסיבה הכי גדולה שהייתה בתל־אביב.
"באותו ערב ניגנתי במסעדה בשביל הכסף. חבר הציע לי ולא רציתי ללכת אבל הייתי צריכה להתפרנס. פתאום סולומון נכנס עם כל האנשים שלו למסעדה. גורל. הוא בא אליי לעמדה ואמר: 'נעים מאוד, אני מכיר ואוהב את המוזיקה שלך'. אמרתי לו שראיתי שהוא ניגן אותי בטומורולנד ותודה רבה. הוא הציע לנגן איתי במסעדה. אמרתי לו: ברור, בוא תצטרף. הייתה עמדה עם ציוד הכי גרוע שיש, כשיום למחרת הוא מנגן במסיבה הכי מטורפת בעיר.
"הוא סיים לאכול, הצטרף אלי וניגנו עד שמונה בבוקר זה לצד זה. שנה אחרי, הזמינו אותי לחמם אותו במסיבה, פה, בירקון. אחרי זה סולומון ואני ניגנו כל הלילה והסרטון שלנו מנגנים משם הפך להיות ויראלי ברשת, משהו מביך. הוא היה סופר־נחמד וכעבור כמה חודשים קיבלתי ממנו מייל ובו הוא שאל אם אני מחפשת סוכנות ואם כן, הוא ישמח שאהיה חלק מהמשפחה שלו. הלכתי לפגישה בהאמבורג עם הצוות שלו ומאז ועד היום אני מנגנת איתם בעולם והוא בנאדם מדהים וסופר־צנוע. זכיתי לעבוד איתו".
איך זה להופיע בעולם בתור ישראלית?
"אני ממש גאה להיות ישראלית. גאה לראות דגלי ישראל כשאני מנגנת בפסטיבלים בעולם, זה הכי עושה לי צמרמורת. אנשים סקרנים ואוהבים את ישראל. נהיה לנו שם של מעצמת מסיבות בעולם. באיביזה קוראים לנו ה־ספוט להפקות לפי מגזין מוזיקה גדול שם. די־ג'ייז מהעולם שיוצא לי לנגן איתם אומרים 'וואיי, איך אנחנו אוהבים את ישראל', 'איזה קהל חם', 'איזה מסיבות טובות יש לכם', אנחנו ממש על המפה. גם מבחינה מוזיקלית יש הרבה די־ג'ייז טובים שפרצו לעולם מישראל וזו גאווה ותענוג".
איך זה להיות אישה בעולם הלילה?
"אף פעם לא הרגשתי מקופחת. לא ייחסתי חשיבות לזה שאני אישה. אני חושבת שאני בחורה חזקה וחכמה. לא רוצה להישמע מתנשאת. נכון שיש בעולם הזה רוב של גברים, אבל את בהחלט יכולה להסתכל ברשימות של המסיבות הכי גדולות בעולם, יש המון נשים ויש קהלים שלמים שמעריצים אותן. הן מאוד מעניינות ולא איזה גימיק. מוזיקה טובה נטו. בעלי פסטיבלים ומועדונים הבינו שחייב לשלב אישה כי הן מביאות עניין, מוזיקה וקהל. אין הבדל בין אישה וגבר, אנחנו כבר לא שם ואין דיבור כזה. מנגד, אני לא הולכת לבד לאף מסיבה. כשאני טסה לחו"ל מצמידים לי אנשים מההפקה ששומרים עליי ודואגים לי".
להוכיח שזה מקצוע
דקה לחצות בלייב פארק ראשון־לציון. פסטיבל "XL Elements" הגיע לארץ, וקקון מככבת ברשימת האמנים לצד די־ג'ייז מרחבי העולם. היא מתארגנת בזריזות ועולה לבמה. בין רגע, הקהל שהיה מפוזר ברחבי הדשא קולט את הצלילים והתנועות של קקון, שכמו החלילן מהמלין מהפנטת את כולם למרכז הרחבה.
המוזיקה ממריאה. נראה שמגית מנסה להסתכל לכל אורח בלבן של העיניים, ויחד עם כל מקצב שהיא משנה, גם תנועות הידיים שלה מצטרפות. הופעה של בן אדם אחד מול אלפי בליינים נרגשים, שכרגע יודעים שאת מגית אפשר לראות מופיעה כמעט רק בחו"ל. "לאדם שלא מבין במוזיקה כל הסגנונות נראים אותו דבר", היא מסבירה. "אבל אצלנו, בעולם שלנו זה שונה לגמרי, אומנות אחרת, ז'אנרים אחרים. אני התחלתי בטכנו, המשכתי לדיפ טכנו והיום אני מלודיק טכנו. זה אותו ז'אנר. לא קפצתי סגנונות גם כשזה היה אופנתי. זו לדעתי הסיבה שהיגרתי לברלין בגיל 20 והייתי שם עשור, שם מצאתי את עצמי הרבה יותר. פה לא היה לי איפה לנגן את המוזיקה שלי, שהיום היא הכי מושמעת בארץ. רק בחמש־שש שנים האחרונות הטכנו והמלודיק והאלקטרוניקה במיטבה נהייו מיינסטרים בישראל. לא דימיינתי שאנגן באפטר חתונה בחיים. פתאום אין ספור הזמנות, ואני מוצאת את עצמי מנגנת בחתונות של אנשים.
"אחד הדברים שאני הכי גאה בהם זה שאחרי מספר שנים מהמקום שאני נמצאת בו היום, הצלחתי להוכיח לקרובים אליי שזה פאקינג מקצוע, מתפרנסים ממנו בסופר כבוד, אולי המקצוע הכי מבוקש בעולם היום והכי מרוויח כלכלית. קורסים רק הולכים ונפתחים. זה תחום תחרותי, אתה חייב להמציא את עצמך מחדש. אתה לא יכול לשבת רגל על רגל, זו עבודה עשרים וארבע שבע. ליצור מוזיקה חדשה, למצוא את הדבר הבא, לתקלט מסביב לעולם ובארץ בפסטיבלים הנכונים ולבחור אותם בקפידה, לא לקחת כל מה שמגיע אליך. אלא מה שמתאים לך".
לפנייה לכתב/ת 
