הצבא של הרצי הלוי

כשנכנס אלוף־משנה הרצי הלוי לתפקידו כמפקד חטיבת הצנחנים בקיץ 2007, אחרי שסיים תפקיד תובעני בגזרת ג'נין, הוא נתקל באתגר יוצא דופן: מח"ט ראשון שמפקד על החטיבה האדומה מבלי ששימש כמפקד גדוד. מתפקיד מ"פ בעורב צנחנים עבר הלוי לסיירת מטכ"ל וגם כיהן כמפקדה, ופתאום מצא עצמו בחזרה בחטיבת הצנחנים אל מול סגל פיקוד שעיקם פרצוף ושבחן אותו בזכוכית מגדלת, עד למבחן האש: מבצע עופרת יצוקה בעזה.

בשלושה שבועות לחימה קנה הלוי את מנהיגותו כלפי מטה מול פקודיו וכלפי מעלה מול מפקדיו, עם הצלחות מרשימות לחטיבה בקרבות בצפון רצועת עזה, הצלחות שהייתה זקוקה להן אחרי מלחמת לבנון השנייה.

אתמול הודיע שר הביטחון, בני גנץ, על החלטתו למנות את אלוף הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל. לתפקיד הזה - החייל מס' 1 - הוא מגיע עם כרטיס עבודה מלא ביותר, ולא רק בדרגת אלוף. הרמטכ"ל הדתי הראשון - אף שאינו חובש כיפה ולא אוהב שעוסקים בנושא - התחיל כבן גרעין בנח"ל והמשיך משם לגדוד 50 בנח"ל. בגדוד 101 של הצנחנים הוא שימש כמפקד פלוגת מסלול, אבל את שמו בחטיבה כמי שמסומן לגדולות, קנה כשפיקד על פלוגת עורב צנחנים, בימי הלחימה הקשים בדרום לבנון, בגזרת ריחן. מארב אחד שהסתבך במבצע "פינה אחרת", שם תיפקד הלוי בצורה יוצאת דופן תחת אש, סימל כבר אז שיגיע רחוק. "מארב הרצי", כך כינו את ההיתקלות ההיא ליד מוצב סוג'וד, שבה חילץ הלוי את לוחמיו ולא שב למוצב עד שחיסל את המחבלים.

מהפיקוד על פלוגת עורב צנחנים הוא עבר לסיירת מטכ"ל בעצת משה יעלון, ולימים היה גם למפקדה ואחז בתואר הדתי הראשון שפיקד עליה ושסלל דרך לבני הציונות הדתית, שבאותם ימים לא מילאו את שירותיה כמו היום.

צילום: דובר צה"ל

הלוי מכיר את כלל הגזרות של צה"ל: באיו"ש הוא פיקד על חטיבת ג'נין; בעזה נלחם כמח"ט ובהמשך כאלוף פיקוד דרום; בצפון פיקד על אוגדת הגליל; את מערך המבצעים המיוחדים הכיר בשירותו ביחידה ואת המודיעין כשעמד בראש האגף - תפקיד שגם בו החליף את אביב כוכבי. מלבד תפקיד סגן הרמטכ"ל הלוי לא כיהן בתפקידי מטה, אבל הוא מגיע מוכן כדי לחצות את המסדרון בקומה ה־14 בקריה בתל־אביב, מלשכת הסגן ללשכת הרמטכ"ל.

הלוי הוא קצין צנוע, חף ממניירות ומקליקות ומתרחק מפוליטיקה. כשהייתה לו הזדמנות כתא"ל לדלג לתפקיד מזכיר צבאי לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, הוא ויתר על הרעיון והמשיך בציר הפיקודי וזה השתלם לו. הניסיון לצבוע אותו פוליטית הוא נואל. כך גם לגבי המועמד שהתמודד מול על תפקיד הרמטכ"ל, האלוף אייל זמיר. המציאות הזו גרמה נזק לשניים. זמיר, שחזר מוושינגטון, צלצל להלוי, בירך אותו והציע לו כל סיוע שיידרש לו. זמיר, באופן טבעי, מאוכזב, אבל אמר: "מדובר בבחירה ראויה ולגיטימית. אני לא מרגיש שעשו לי עוול". זמיר הניח בפני שר הביטחון מסמך מסודר שבו הציב את נושא צבא־חברה כראשון במעלה, וכמובן איך להציב מערכה מנצחת. לתפקיד הרמטכ"ל ייכנס הלוי בתקופה מאתגרת פוליטית שמתאפיינת בחוסר יציבות, כזו שהקשתה למשל על הרמטכ"ל הנוכחי, כוכבי, בקבלת תקציב קבוע ובעיצוב תוכנית רב־שנתית. כל החלטה או אמירה שלו תיבחן בזכוכית מגדלת ביקורתית. הוא יתמודד עם הסוגיה האיראנית ויצטרך להציג את עמדתו, למשל סביב ההסכם - האם יאמץ את עמדת אמ"ן בעד, או את זו של המוסד המתנגד; הוא יצטרך לעסוק במתיחות בצפון מול חיזבאללה שגם אם לא תתפתח הארגון ממשיך להתחמש; וכמובן עזה וגם הגזרה הבוערת ביותר כעת - יהודה ושומרון.

הלוי הוא יסודי, קפדן, שקט. מפקד שמבקש מפקודיו להילחם גם עם הראש, לחשוב. אבל אם יש משהו שמאוד מטריד אותו, יותר מכל האיומים, זו הלכידות החברתית המתפוררת. הוא הגדיר אותה לא פעם ככזו שמאיימת יותר מכל האיומים החיצוניים, ולכן הוא צפוי לעסוק בענייני צבא־חברה, בירידה במוטיבציה, בבניית גשרים - כפי שאמר - ולא בהתבדלות. בקרוב מאוד הוא יהיה חייב גם לעצב את המטכ"ל ולבחור לו סגן ראשון. לכאורה המועמד המוביל לתפקיד הוא אלוף פיקוד צפון, אמיר ברעם, שיסיים בשבוע הבא את תפקידו, אבל גם הוא מבין שכהונה כסגן הראשון של הרמטכ"ל תקטין את סיכויו בהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל הבא, ומעדיף לדחות את ההצעה. הבעיה היא שאין כעת מועמד אחר: מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי, מכהן רק כשנה בתפקיד וכך גם ראש אגף המודיעין, האלוף אהרון חליוה.