לכל מי שחש השבוע כעס, תסכול, אכזבה עצומה ואפילו עצב, אל מול התמונות של תלמידי תיכון בליך וחניכי שבט דן של צופי תל־אביב, שקיבלו בתשואות את איתמר בן גביר – זה בסדר. יש לכם את כל הסיבות להרגיש ככה.
נכשלנו. לא רק התקשורת, שמה שמניע אותה זה הרייטינג והקלות שבה ניתן לזמן מרואיין כמו בן גביר לאולפן, אלא כולנו. ההורים, המורים, ראשי מערכת החינוך, מדריכי תנועות הנוער, הפוליטיקאים – כולנו נרדמנו בשמירה. לא רצינו לדעת. עצמנו עיניים.
זה לא שכל קבלת פנים כזאת מבשרת על קולות למפלגה. ולא תמיד תשואות מעידות על צבאות. וספק אם בן גביר התקבל כך בגלל שבני הנוער האלה מכירים את תורתו ומורשתו של מורו ורבו, הרב מאיר כהנא. הם קיבלו אותו בצהלה כי הוא סלב. הם קיבלו אותו כמו שהיו מקבלים את בן זיני או את אנה זק, וכפי שקיבלו לפני כמה שנים את אורן חזן. הם רואים אותו על המסך כמעט כל ערב, ופתאום הוא הולך לו בפארק הירקון, סמוך לשבט שלהם. איזו התרגשות. בואו נעשה איתו סלפי.
ובכל זאת. משהו קורה פה. התהליכים האלה לא בהתפתחותם - הם כבר כאן. בשנת 1990 נשלחתי לסקר את ההלוויה של מאיר כהנא בירושלים. הייתי לבושה כמו חרדית ונטמעתי בתוך קהל האלפים שבאו ללוות את מייסד הליגה להגנה יהודית בארה"ב ותנועת "כך" בישראל, שתמך ברעיון של ישראל כמדינת הלכה, ובטרנספר בכפייה של ערביי ישראל. ההלוויה הייתה אלימה, פרועה ורצופה בצעקות ובקריאות של "מוות לערבים". ההמון המשולהב לא היסס להכות בדרך גם צוות של הטלוויזיה האיטלקית. למחרת כתבתי שההליכה בתוך ההמון הבלתי נשלט הזה הייתה יותר מפחידה מאשר להסתובב ברחובות שכם או ג'נין. על תחנת אוטובוס רוסס למחרת המשפט: "מוות לסימה קדמון".
אבל – וזה אבל גדול – אף אחד לא האמין אז שמדובר במשהו שהוא יותר מגרעין לא גדול, כמה עשרות אלפי אנשים. אף אחד לא העלה אז על דעתו שמי שמחזיק במורשתו של כהנא יוכל לכהן אי פעם כשר בכיר בממשלת ישראל.
אחת הסיבות שנתניהו עודד את החיבור בין בן גביר לסמוטריץ' הייתה לעצור את זרימת המנדטים מהליכוד אליו. כי איזה הבדל יש היום בין הליכוד לבין בן גביר? אולי רק באופן שבו הוא מותח את הגבול עם הפרובוקציות וההתססה של השטח. בכלל, נדמה שהגבולות בתוך גוש הימין הותכו כבר מזמן ואין הבדלים בין המפלגות כפי שהיו פעם. הכל הקצין, זז לימין, ומאגר הקולות הכי גדול של בן גביר הם הליכודניקים. ובן גביר – הוא יושב במדויק על קו התפר בין יהודים לערבים, שאותו ניצל יו"ר האופוזיציה בשנה האחרונה כשהסית נגד מנסור עבאס, פימפם על הכספים שעוברים לאחים המוסלמים על חשבון הציבור היהודי, על הערבים שמרימים ראש עם הנפת דגלי פלסטין ועל מפלגת רע"ם ששולטת בממשלת השינוי ובמדינה כולה.
במילים אחרות: כל מה שנתניהו הבליט בזמן כהונתה של ממשלת השינוי, עשה לבן גביר את הקמפיין שלו. אם הבעיה היא הערבים – הרי שבן גביר הוא הפתרון. ולראות היום את נתניהו פונה בסרטונים לציבור הערבי עם ארשת פנים מפויסת, כאילו בשנה שחלפה הוא לא היה ראש מהנדסי התודעה נגדם – זהו שלב נוסף בציניות ובגלגול העיניים שהגענו אליו.
ובכירי הליכוד? הם שותקים. מספרים על דמורליזציה קיצונית במעוזי המפלגה. רבים מהם ממורמרים מהדברים ההזויים שקורים שם, כמו העסקתם של אנשים קיצוניים שאינם מייצגים את תנועת הליכוד, כשחברי הכנסת והפעילים מודרים לגמרי מהקמפיין. מדובר במשפחה שמנהלת את הקמפיין בעצמה, עבור עצמה, כשמי שמנצחים על המלאכה הם האב, האם ורוחו של הבן מהקונדומיניון במיאמי.
אגב, זה לא חדש. כך היה בכל הקמפיינים האחרונים. בכל מה שקשור לתקשורת ולרשתות החברתיות, יאיר נתניהו הוא הדמות הדומיננטית שכופה על אביו את השגותיו. אף אחד לא היה השבוע באמת מופתע מפרישתו של יועץ התקשורת, משה קלוגהפט, פחות מיממה לאחר שקיבל מינוי מנתניהו. הדבר היחידי שהפתיע זה המינוי. הוא מראש לא היה קורה אם נתניהו הבן היה נמצא כאן.
אבל אין מה לרחם על בכירי הליכוד. לא מעט מהם מתחככים עם יאיר כשהם רוצים לחזק את מעמדם. ואפשר בהחלט לדבר על סיעת יאיר וסיעת שרה בתוך הליכוד, שאגב, לא תמיד יש הסכמה ביניהן.
ואחרי כל זה, נתניהו חזר להיות אבו־יאיר. גם הוא יודע שהכל יקום וייפול על אחוזי ההצבעה בציבור הערבי. במטה של יש עתיד מבטיחים לעשות הרבה תקשורת ערבית ולעזור לעבאס להראות הישגים. השאלה היא כמה ניתן להשפיע על שיעור ההצבעה בקרב ציבור מאוכזב ונטול תקווה.
גם על האיחוד בין העבודה לבין מרצ עובדים ביש עתיד כמו משוגעים: גלאון לגמרי בעניין, וגם בעבודה יש לא מעט אנשים שמבינים שזה הכרחי, ולו בגלל הסיכון שריצה בנפרד תיתן לנתניהו את הבחירות. על פי אותם גורמים, הם שמו הרבה כסף על סקר של מנו גבע, כדי שיבדוק את הטענה של מיכאלי שהם מאבדים מנדט אם שתי המפלגות מתאחדות. הן לא מאבדות אפילו קול אחד, אומרים שם. לפיד מבטיח לשבת עליהן עד הרגע האחרון ולעשות כל מאמץ שזה יקרה.
לפעמים אני מקנא בימין, אמר השבוע לפיד לבני שיחו. תראו איך שם מתגייסים כולם לטובת המטרה הגדולה.
