רכבת החיים

"ליד האנדרטה ופסי הרכבת הרגשתי את הניצחון שלנו, הניצולים, על הנאצים. עם כל ילד שנולד לי, כל נכד וכל נין אמרתי – ממך היטלר יימח שמך לא נותר כלום" - כך מספרת בהתרגשות מרים מולר, ניצולאת שואה בת 81. היא ועוד שישה ניצולים חזרו עכשיו לראשונה לעיירה הגרמנית פרלסבן, שם שוחררו על ידי חיילים אמריקאים לפני 77 שנה.

2,500 יהודים היו אז על רכבת ששיחררה הדיוויזיה ה־30 האמריקאית. הם הובלו ממחנה ברגן בלזן למחנה טרזינשטט, ימים לפני סוף המלחמה. אתמול, הניצולים הגיעו לשם כדי לחנוך אנדרטת זיכרון שהונחה ליד פסי הרכבת שעליה נכתב בעברית "שחרור".

בטקס חנוכת האנדרטה פגשו הניצולים נציגים של הדיוויזיה ה־30 של צבא ארה"ב, כיוון שכל הלוחמים ששחררו את הרכבת אינם עוד בין החיים. בטקס השתתפו ילדיהם של כמה מהמשחררים שהגיעו במיוחד מארה"ב. המפגש בין הניצולים לנציגי הדיוויזיה וילדיהם של המשחררים היה מרגש במיוחד ורווי דמעות.

יום השחרור היה ב־13 באפריל 1945. הגרמנים שעל הרכבת קיבלו פקודה שאם לא יוכלו להוביל את הרכבת למחנה הריכוז טרזינשטט, עליהם לפוצץ אותה מעל נהר האלבה - על כל 2,500 נוסעיה. לאחר שישה ימי נסיעה, הרכבת נעצרה באותו היום ליד העיירה פרסלבן שבגרמניה, סמוך לעיר מגדבורג.

ללא

בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים הגיע מהגבעה ג'יפ סיור אמריקאי מלווה בטנק של צבא ארה"ב. היו אלו חיילים מהדיוויזיה ה־30. החיילים הנאצים הבחינו בטנקים האמריקאים, וברחו כשהם מותירים מאחור 2,500 יהודים: מתוכם שליש ילדים שחשבו שהם נלקחים אל המוות.

הניצולים סיפרו שכאשר ראו את האמריקאים הם התחבקו איתם ובכו מאושר. אחד החיילים האמריקאים, אברהם כהן, צעק לעבר האסירים המבועתים: "איך בין אוייך א־ייד" (גם אני יהודי ביידיש - א.א.), והראה את מגן הדוד שהיה תלוי על צווארו.

רון שולט, איש עסקים אמריקאי־שוויצרי, יזם את הקמת האנדרטה באתר. הניצולים סיפרו בטקס: "אנחנו חייבים את חיינו לצבא האמריקאי. אנחנו אסירי תודה שהצבא האמריקאי הציל אותנו ממוות נורא.

ורדה וייסקופף, שאביה היה נער בן 15 על הרכבת, סייעה בארגון הטקס: "מבין ניצולי הרכבת נשארו היום מעטים בחיים וחשוב שסיפור זה ייזכר לעד. אנחנו שמחים על היוזמה להקים במקום השחרור אנדרטה שתשמש זיכרון לדורות הבאים על הגבורה האנושית המדהימה של הצבא האמריקאי. אבי נפטר בדצמבר 2016 ועצוב לי שהוא לא זכה לראות אנדרטה זו".