אין לאיש מושג מה הבטיח בדיוק בנימין נתניהו לאגודת ישראל ולדגל התורה כדי שירוצו יחדיו. לפי גרסה אחת, הוא התחייב לתוספת תקציבית ענקית למוסדות ברשתות החינוך החרדי, ללא כל רפורמות - ובלי ליבה. לפי גרסה שנייה, שעליה עומד יו"ר אגודת ישראל יצחק גולדקנופף, זה הרבה יותר פשוט מזה: החרדים התעקשו על השוואה מוחלטת בין תקציבי החינוך החרדי והחינוך הממלכתי.

החוק הישראלי לא מחייב את נתניהו לחשוף את ההבטחות לבד מאלה שנעשו בהסכמים קואליציוניים רשמיים. יו"ר האופוזיציה, מאז נצחונו הגדול ב־2009, למד שבחירות אפשר לנצח באמצעות יצירת מערכים - לפני הבחירות. הקואליציה הטובה ביותר היא זו שתיבנה לפני שהבוחרים מגיעים לקלפיות.

ובעצם זה לא ממש משנה. עצם הרגע הזה, בו יו"ר הליכוד מנהל משא ומתן על גורל החינוך ומה ילמדו הילדים החרדים, הוא גורלי בפני עצמו.

הנה המציאות: גם מוסדות החינוך החרדי שהתחייבו ללמד לימודי ליבה, ולכן מקבלים תוספת תקציבית, לא בדיוק מלמדים אותה - או לפחות משרד החינוך לא מצליח לפקח על כך. הוא לא מקיים מבדקים סדירים ובתוכנית עבודה ברורה, מבדקים הבוחנים את רמת הידע במתמטיקה ואנגלית של ילדים חרדים. הליבה נותרה כקליפה ריקה מהבחינה הזו, כאשר הפוליטיקאים עוסקים בשחיקתה המפורשת.

אין ציבור שחלקו במערכת החינוך גדל בקצב גבוה כל כך כמו החרדים. אך המצב כרגע, עוד לפני ויתורי נתניהו, הוא שילדים חרדים לומדים ללא מתמטיקה ואנגלית כמעט בכלל, או שהם לומדים מקצועות כאלה, אבל ללא כל פיקוח ובדיקה של האיכות.

וזה חשוב. זה קריטי. לפני כמה שבועות פרסמתי בעמודים אלה שיחה עם פרופ' דן בן דוד מאוניברסיטת תל־אביב. הוא שוחח אתי על מערכת החינוך ומה שמתרחש בה; הוא קבע שגורל המדינה עצמו נתון בסכנה. בן דוד הבהיר שמדינת עולם ראשון, עם צבא של עולם ראשון, לא יכולה להתקיים עם עובדים שלומדים במערכת חינוך של עולם שלישי. וגרוע מכך, הוא אמר, הנתונים אצל החרדים לא ידועים כלל.

דו"ח מבקר המדינה מבהיר כי מספר התלמידים החרדים במוסדות להשכלה גבוהה החל צונח ב־2016, אחרי שנים של עלייה. לפי נתוני פרופ בן דוד, שיעורי נשירת הגברים החרדיים מלימודים אקדמיים עומד על 76 אחוזים.

איך זה קשור? בן דוד ואנשי המקצוע אומרים שבניגוד לאגדות, חרדים רבים לא מצליחים לסגור פערים של ידע ומיומנות במקצועות ריאליים ובאנגלית. והם נפגעים מכך באקדמיה, מה שפוגע ביכולת ההשתכרות שלהם.

וזה הכל מתחיל בבתי הספר. ראש האופוזיציה נתניהו היה צריך להוציא הודעה דחופה אמש שמבהירה שהוא לא יסכים להשוואה בין תקצוב החינוך הממלכתי או הממלכתי דתי - ובין רשתות כלשהן שלא מלמדות ליבה. אם עמדתו היא השוואה מוחלטת במשאבים, המשמעות היא למעשה מחיקת החינוך הממלכתי; איך יהיה אפשר למנוע מכל קהילה, מכל קבוצה דתית או אחרת, לבקש לפתוח "זרם חינוך", לבעוט החוצה את משרד החינוך ולימודי הליבה - ולדרוש לקבל את כל הכסף, בדיוק כמו החרדים?

נתניהו שתק אמש. אין אלא לקוות שהחרדים מפריזים, כי אם לא - זהו הסכם לחיסול החינוך הממלכתי. וממילא, גם תוספות תקציביות אדירות ללא רפורמות ואכיפת הליבה, הם ניסור הענף החלוש ממילא שעליו יושבת החברה הישראלית.

אבל זה לא רק עניין של פוליטיקה ומדיניות. על הפרק נמצא עניין מהותי יותר: הזכות של ילדים חרדים להזדמנות שווה. את ציווי הקהילה להקדיש את מירב הזמן ללימודי קודש צריך לכבד, אבל לילדים החרדים מגיעות יכולות, הזדמנויות וידע בדיוק כמו לתלמידים החילונים. עצוב ומתסכל מאוד אם ההזדמנויות הללו יימנעו באמצעות עסקה פוליטית שנעשתה הרחק מעין הציבור.