הפיג'מות זה כמו מילואים, זה לא נגמר אף פעם"

רבה אחרי שאילן רוזנפלד חשב שהסדרה בה "נולד", אחת הסדרות הכי אייקוניות של ילדי שנות ה־80, הפכה לעוד שורה בקורות חיים שלו — "הפיג'מות" חזרה אל חייו דווקא בתקופת הקורונה כשהיה נעול מאחורי ארבעה קירות. "אני ועודד פז, אחד משלישיית השחקנים הראשיים של הפיג'מות, חשבנו בעבר שאולי כדאי שנעשה איחוד של כל החבר'ה שלנו לעוד איזה פרק או סרט", מספר רוזנפלד בראיון ראשון שלו מאז סיום הסדרה בשנת 2015. "אבל לא הצלחנו לאסוף את כולם. ואז הגיעה הקורונה. כולם היו סגורים בבית והתחיל גל של איחודים".

והגל הזה לא פסח על חברי הפיג'מות. "ישבנו וכתבנו סיפור על פיו אילן, אני מהסדרה, מודיע לכל החברים שהוא נדבק, וכל מי שהיה איתו במגע צריך לדעת מזה. זה היה בתקופה שרעדנו מפחד מלהידבק. וככה, בסרטון, כל הדמויות עולות אחת אחרי השנייה, איחוד בבידוד. העלנו את זה ליוטיוב, בלי מימון, בלי כלום. וזה תפס חזק מאוד, מדי אפילו. מלא צפיות, מלא תגובות. עודד אמר 'אמרתי לכם'. ואז הבנו שאולי באמת כדי שנעשה עוד משהו של הפיג'מות. שאולי זה לא היה הסוף, הסדרה לא באמת נעלמה.

"עודד אמר שהוא מת לעשות מופע. מופע איחוד של שלושת הכוכבים של הסדרה, כולל קובי פרג' שהוא הצלע השלישית. אבל קובי אמר שהוא לא בעניין. ואז נשאלה השאלה איך עושים את זה בלי קובי. ואז עלה הרעיון של 'עודד פז והקסדות', המופע של עודד, שם הוא מארח אותי, בתור אילן. כתבנו ורצנו על זה".

שטויות על במה

הביקוש לאיחוד הצליח להפתיע גם אותם. "אמרנו שנעשה שתי הופעות של 800 איש וזהו. הבאנו את ישי סוויסה שיעשה ניהול מוזיקלי, אנשים שגדלו על השירים שלנו, שמבינים את התופעה וזה החלום שלהם לנגן את הדבר הזה. כי איך אפשר לגרום למישהו לשיר ברצינות שיר כמו 'אל תאכלו את החיות, גם הן רוצות לחיות'?

"התחלנו עם שתי הופעות בזאפה. תוך כמה שעות היה סולד אאוט. ואז פתחנו עוד מופע, אחד וזהו, וגם הוא הפך לסולד אאוט מהר מאוד. ממש כמו שקרה בפיג'מות, פתאום קורה משהו. פתאום באים אורחים ללייב סאשן, ואנחנו מבינים שקורה משהו. ומשתי הופעות אנחנו כבר בהופעה ה־23 אחרי 20 אלף איש שראו אותנו. בהאנגר 11 ראו אותנו 2,500 איש ואנחנו מועמדים למופע השנה בגל"צ. זה מדהים. אנחנו ברשימה עם נגה ארז ורביד פלוטניק שעשו נוקיה. אנחנו לא זמרים, אין לנו אלבום, לא מתיימרים להיות זמרים. פשוט עושים שטויות על במה, עושים כאילו, וזה עומד באותו מחנה עם הזמרים הגדולים שעושים אומנות וזה נראה קול".

אתה נשמע ציני לגבי זה.

"כי זו לא הופעה רצינית. אני לא מוציא אלבום, לא כתבתי 15 שירים מנשמתי. אתה כותב 'הבדידות והבדידים החברים הכי טובים שנשארו לי' שכתבתי לפרק של הטברנה בפיג'מות, ואני יודע כמה זמן לקח לי לכתוב אותו, לקח לי חמש דקות. זה לא במחנה הזה של הגדולים של נוקיה. אבל כולם באים לראות מופע רוק ואנחנו נותנים להם את ההרגשה של מופע רוק, אבל ברור שיש דאחקה כללית על הדבר הזה. אנחנו מוכרים במופע נקניקיה מפימו. שקיות גרעינים עם המון מלח וכתוב 'המון מלח בגרעינים' על השקית. אפס רצינות לכל דבר במופע הזה".

והקהל, מצידו, מגיב גם הוא בחוסר רצינות רציני ביותר. "אנשים באים מחופשים. במופע בהאנגר הבאנו פיג'מות מסין וכל מי שקנה כרטיס קיבל 'וואנזי' שייצרנו במיוחד ואנשים עפים. ואז אתה אומר לעצמך: 'די, אתם אנשים מבוגרים, מה אתם עושים?' אני אומר את זה באמת בהופעה, רציני כולי, אבל הם צוחקים. גם כשהמופע נגמר הקהל יצא מגדרו בצרחות 'אילן אילן' ואני חוזר הביתה על האופניים ורואה נחיל של אנשים בפיג'מות הולכים הביתה ואני לידם. זה טמטום.

"היינו בהמון הופעות רוק אבל אין קהל כמו שלנו באף מקום. הם יודעים הכל, מכירים את כל המשפטים שלנו ויודעים שהם נאמרו בעונה חמש פרק 4. כשגרי המבורגרי, אחת הדמויות הכי אייקוניות של הסדרה שמשחק יניב פולישוק, עולה על הבמה ואומר 'אני שחקן שחקן נפלא', שזו אחת השורות הכי מוכרות שלו מהסדרה, הם שואגים. בפעמים הראשונות אני ועודד מסתכלים אחד על השני ואומרים מה הולך פה, אבל אנשים מגיעים לעוד ועוד הופעה ולתשע הופעות רצוף. זו חוויה שכל מי שמכיר את הפיג'מות חייב להגיע להופעה כי זה לא קרוב לכלום".

הזמנה לצ'ייסר בבר

בשנת 2003, אילן רוזנפלד לא תיאר לעצמו שכך יהיו פני הדברים כמעט 20 שנה לאחר מכן. באותה שנה הוא, קובי פרג' ועודד פז, אז צעירים בני 18, מתגייסים לתיאטרון צה"ל ומשחקים זה לצד זה. שם טמירה ירדני המפיקה האגדית רואה אותם ומבינה שהדבר הזה שיש בין שלושת החברים יכול להתפתח גם באזרחות ובגדול, והיא אכן צודקת. חצי שנה אחרי כבר נכתבת בהשראתם סדרה, הפיג'מות, שמספרת את סיפורה של להקת רוק כושלת שזכתה לשמה משום שחבריה מופיעים בפיג'מות.

על פי העלילה, שלושת חברי הלהקה הגיעו מנתניה לתל־אביב ונושאים את שמם האמיתי גם בסדרה: מקים הלהקה והסולן אילן רוזנפלד, המתופף עודד פז, הגיטריסט קובי פרג', וחברים נוספים שמתחלפים בין העונות (אלונה טל, ימית סול, נתן קופרמן שמשחק יובל סגל ודנה פרידר).

הסדרה הקומית נמשכה לאורך תשע עונות ושודרה בערוץ הילדים עד 2015. היא נחשבת היום לקומדיית המצבים השנייה באורכה בישראל, כשבמקום הראשון מככבת הסדרה "סברי מרנן". "עשינו עונה אחת, אמרנו נבוא נראה מה יהיה, מפה לשם 15 שנה נתקענו שם", מתפלא רוזנפלד כאילו זה קרה אתמול. "תשע עונות עם הפסקה של שנתיים בשלישית. בסוף השלישית כשחשבנו שהכל נגמר — הגיע הוי־או־די של הוט. ילדים יכולים לראות את הפרקים שוב ושוב בלי לפספס אף פרק. שם שברנו שיאים. ביקשו עוד עונה. אמרנו יאללה בוא נגדיל את הדבר והסדרה בעונה הרביעית קיבלה מקפצה. הכנסנו דמויות חדשות, סטים מיוחדים, הכל התחיל להיבנות. העונה הרביעית מיצבה אותנו כסדרה שתחזיק הרבה זמן. אפילו ניסינו לעשות מרצ'נדייז על שמנו שאפשר יהיה למכור אותו באי־ביי, 400 מחברות עם הציורים שלנו, זה עף אבל לא השתלם לנו מספיק".

איך היית עם השיוך שלך ככוכב ילדים?

"פחדתי להתקבע. המון שנים הרגשתי שאני בעולם הילדים למרות שאני לא רוצה להיות כוכב ילדים. לא אוהב את זה. אבל הסדרה, שהייתה צינית מאוד והומוריסטית, נתנה לי אפשרות לדבר לילדים כאילו הם בוגרים. אם ילד פונה אלי ומבקש חתימה אני עונה לו ברצינות 'לא בא לי לחתום לך' והוא צוחק מזה.

"כשהקהל גדל בגיל התפיסה שלי השתנתה נורא, זה קרה רק בשבע השנים האחרונות. מאז למדתי לחיות עם הדבר הזה שנקרא פרסום, לא יודע איך זה מרגיש בלי שניגשים אליך פעם ב־. בשנים האחרונות פתאום גם מזמינים אותי לצ'ייסר בבר, קים אור אזולאי מוציאה לי תמונה שהיא הייתה ילדה והצטלמה איתי. יש משהו בפיג'מות שהפך למדורת השבט של ילדי שנות ה־80. הילדים שגדלו עלינו התרגלו לחזור הביתה בשתיים בצהריים, כולם ביחד, וכולם דיברנו על הפרקים שהם ראו מיד אחרי הלימודים. היום אני רואה אצל הבנות שלי, כל הילדים בגן רואים דברים אחרים לגמרי ואין נושא שיחה משותף. בהופעה אנחנו מחזירים את הרגע הזה של הילדות".

להגשים לאבא חלום

אחרי שחברי הפיג'מות נפרדו סופית, אילן יצא לדרך חדשה - מאחורי הקלעים. למרות שחבריו לדרך המשיכו חזק בפרונט בתפקידים בטלוויזיה ובתיאטרון, הוא נמשך לבימוי ולתסריטאות, הרחק מעיני התקשורת. היום, בבית קפה שכונתי, כשהוא כבר בן 42 ואבא לשתי בנות, הוא מסכים להתראיין לראשונה על התקופה המטלטלת שעבר אחרי הפירוק.

"הפיג'מות זה לא דבר שנגמר אף פעם", הוא מתעקש. "זה בהרגשה כמו מילואים, פעם ב־ מקפיצים אותך לצלם 50 פרקים. את כל פרקי הסיום של כל עונה תמיד סיימנו עם דמויות מתות, כדי שזהו, זה יהיה הסוף. אבל כל פעם המשכנו עד שכמעט החזרנו את המתים מהקבר. העונה היחידה שאמרנו בסופה 'המשך יבוא' זה העונה התשיעית, העונה האחרונה באמת. זה היה כשאני הצעתי לימית סול בסדרה להתחתן איתי ואז הפרק נעצר ואף אחד לא יודע מה היא ענתה לי.

"חשבנו שיהיה המשך. ככל שעבר הזמן הבנו שזה לא יקרה. אלא אם כן יציעו לנו סכומים כמו שהציעו ל'חברים' בפרק האיחוד. זו קונסטלציה מאוד קשה, צריך שכל מי ששותף בסדרה ירצה. קונסטלציה מסוכנת אם זה לא יעמוד בציפיות. היו כמה ניסיונות לעשות סרט שנפלו על עניניי תקציב, אחרי תשע עונות רצינו לרסק מטוס בשביל בדיחה ולא לבנות אותו מנייר".

איך הרגשת כשזה נגמר?

"הפיג'מות הייתה תקופה ארוכה. אבל כבר בעונה החמישית הציעו לי לכתוב סדרות כמו היי סקול מיוזיקל וחצויה שנמכרה גם לחו"ל והצליח ממש. בניתי את עצמי ככותב והתגלגלתי. עניין הכתיבה טבעי לי לחלוטין. השנה התחלתי ללמד תסריטאות במכללה למנהל למרות שאני עצמי לא למדתי שום לימודים מקצועיים".

למה לא המשכת כמו עמיתיך בפרונט?

"ב־2016 חוויתי את אחד המשברים הגדולים בחיי. נולדה לי ילדה, אליס. כעבור שלושה חודשים אבא שלי, סימון רוזנפלד, שגם היה שחקן, אדם שהערצתי, נפטר. שיחקתי לצידו בפרקים מהפיג'מות וזה היה הגשמת חלום בשבילי, אחד השיאים של חיי. כשהוא נפטר משהו בי התחיל לחשוב שאני לא באמת אוהב לשחק. אולי אוהב רק את מה שאני כותב לעצמי, אבל אני לא שחקן פר אקסלנס שרוצה לשחק נער חסידי או מישהו חוזר בשאלה, אין לי כוחות לזה. התחלתי לחשוב שניסיתי להגשים את החלום של אבא דרכי, וברחתי ממשחק. היום לאט־לאט אני מתחיל לחזור לתפקידים ספציפיים שבא לי לעשות ואני כותב אותם. בשנה האחרונה התחלתי לעשות סטנד־אפ וכיף לי במקום הזה".

ב־10 באוקטובר יעלה מופע ענק של "עודד פז והקסדות" בפארק אריאל שרון. שם אילן, הדמות, הולך לרוץ לבחירות לכנסת, מה שעם המציאות של היום יכול להתגלגל ממש מהר לדבר אמיתי. "כל מופע מקבל תמה משלו", הוא מכריז. "עכשיו בגלל שאוטוטו יש עצרת בחירות במדינה, החלטנו שמריצים אותי לראשות הממשלה. רץ נאום ביוטיוב שעשינו, משהו 'רציני' מאוד. תכלס היה בא לי לעשות עימות של גרי המבורגרי מול בנימין נתניהו. במציאות אין לי כוח לפוליטיקה, אבל לאילן בפיג'מות יש לו כוח והמשפט שהוא רץ איתו לכנסת הוא 'אנחנו יודעים שיהיה חרא, אז לפחות נבחר באילן', וזה מסכם הכל". •