אודי סגל, נשוי ואב לארבעה, נולד בשנת 1971, בדימונה. גדל בתל מונד. אביו עבד בכור ואחר כך באגרקסקו. אמו הייתה מורה למתמטיקה. למד בתיכון רופין במגמה ביולוגית ושימש כרשג"ד בתנועת הצופים. התגייס ב־1990 לגלי צה"ל והיה כתב השטחים של התחנה במשך שלוש שנים וחצי. בהמשך היה הכתב המדיני של גלצ עד 1997, אז נסע לניו־יורק כשליח מעריב והתחנה. לאחר שנתיים חזר לישראל, ומונה לכתב הפוליטי של חדשות 2, סיקר את מערכות הבחירות של 99' ו־01'. באותה שנה חזר לשמש ככתב מדיני בחדשות 2, תפקיד שמילא 16 שנה. ב־2017 עבר להגיש את רצועת “לפני החדשות” ברשת. לפני כשנתיים מונה למגיש המהדורה המרכזית של חדשות 13. מגיש כיום תוכנית רדיו יומית ברדיו ynet עם דוריה למפל בין תשע ל־11 בבוקר. מאז 2010 מגיש את התוכנית “גומרים הולכים” עם דני סידס בשישי ברדיו תל־אביב, וגם מגיש תוכנית חברתית בתחנה עם אלי כהן, מנכ"ל עמותת פתחון לב. מרצה לתקשורת באוניברסיטת רייכמן.

בפעם המי יודע כמה, בחירות. יש לך עוד כוח לכל זה?

"שמע, אני מודה שתמיד בבחירות יש משהו משמח. זה מראה שהשיטה עובדת גם כשהיא לא ממש עובדת. אנשים באים לקלפי, לא לקחו קלשונים ולא עברו לשיטה אחרת. באופן לאומי זו תקלה מבאסת, כשפעם אחר פעם אין הכרעה ואין יציבות שלטונית. זה לא סתם משהו שאנחנו רוצים לכיף. אנחנו האזרחים מרגישים את זה בסוף ביוקר המחיה".

אבל עדיין לא הבנתי אם באמת יש לך חשק לסיבוב נוסף כעיתונאי וכמגיש.

"ברור שיש כוח. מקצועית, אני עדיין נהנה מחינה של הדמוקרטיה הישראלית אבל אני מבין ומרגיש בעצמי את העייפות של לעיסת המסרים, מחזור ההבטחות שלא התממשו, משחקי הרכבה מוזרים. בעיקר התחושה שלא רואים בהכרח את הסוף של הלופ הזה. לא בטוח שהבחירות האלה הן האחרונות".

תן מידע פנים. קמיל פוקס בטח כבר שיתף אותך.

"אין לי ולאף אחד מהפוליטיקאים מידע כזה דרמטי. גם הסוקרים אומרים את אותו הדבר. הגושים סגורים יחסית, אין כמעט אפשרויות תזוזה מסיבית ביניהם. זה לא שיש מצביע של מרצ שיגיד, 'וואלה, איתמר בן גביר שיכנע אותי בבליך, אני הולך איתו'. העניין הוא שנתניהו מוגבל ואין לו את יכולת תמרון שהייתה לו ובנתה את כוחותיו כפוליטיקאי. היום אין אף מפלגה במרכז או בשמאל שבכלל בוחנת או שוקלת את האפשרות לחבור לקואליציה בראשותו".

הראיון האחרון שלך עם נתניהו היה אחד מהרגעים העיתונאיים היותר טובים שלכם כחברת חדשות וגם שלך אישית. זה הגיע אחרי ראיון של הקולגה יונית לוי, שדי חטפה ברשתות.

"יונית חברה שלי, ואני אוהב אותה וחושב שהיא עיתונאית מעולה ומגישה מצוינת. אנחנו עדיין בקשר מאוד־מאוד טוב. מה שעבד בראיון שלי עם נתניהו הוא דינמיקה שנוצרת ושקשה לתכנן אותה בין מרואיין למראיין. אין לזה נוסחה".

מה חשבת על זה שנתניהו בעצם חיקה את יונית בראיון ההוא?

"חשבתי שזה היה מביך לנתניהו".

הוא ניסה אלמנט דומה גם אצלך.

"תיארתי לעצמי שיש סיכוי שזה יהיה הליין שלו. נתניהו קמפיינר מיומן וכשהוא הולך על קו מסוים הוא חוזר עליו הרבה פעמים. הראיון הספציפי נעשה בהפתעה. הודיעו לנו שעה ורבע לפני שבא לאולפן. בעיקר הקשבתי למה שאמר וביקשתי תשובות מעבר למסר הראשוני. אני חושב שבסוף גם מבחינת נתניהו והאנשים שלו, הראיון היה הגון ומקצועי".

הופתעת מהמחמאות? לא אוהבים לפרגן אצלנו בתקשורת.

"כן. אתה אף פעם לא יודע מה מחולל את הבאזז התקשורתי. זה שאנחנו בתקשורת זה לא אומר שאנחנו מבינים בדיוק מה הדבר שיתפוס. הרבה פעמים אתה עושה משהו שעיתונאית אתה חושב שהוא מעולה ואנשים לא מתייחסים או אומרים שהיה אפילו די גרוע. לפעמים אתה עושה משהו סטנדרטי בעיניך, שהופך להיות מדובר. כמו שפעם אמר שרון ז"ל, אנחנו צריכים לעשות את הטוב בחלקנו".

חנוך דאום אמר פה בראיון שהוא לא מצביע.

"הוא טועה ולא בפעם הראשונה. לזכותו, הוא עושה את זה בחינניות. אני קורא להצביע, לגמרי להצביע. זו לא תחרות יופי, ובוחרים את האופציה הכי פחות גרועה".

המדגם המרכזי איבד מכוחו אחרי הפספוסים בשנים האחרונות?

"לא. שמע, יום הבחירות הוא רגע שיא נורא משעמם. ביום עצמו אנשים הולכים להצביע, אין תעמולה ואין שום דרך להשפיע על מה שקורה. אז בסוף על מה אנחנו מדווחים? על אחוזי הצבעה, תקריות חריגות, על חדשות שוטפות. אז המדגם הוא רגע שיא, קצת מלאכותי, אבל יש בו עדיין את הגרעין האמיתי. זה הדבר הכי קרוב לתוצאות רגע אחרי סגירת הקלפיות והתחזית הזו מרתקת בכל מקרה. פרופ' קמיל פוקס שלנו הוא מקצועי מאוד, מיומן מאוד. אתה צריך לראות אותו עובד בלחץ ביום הזה, כמה הוא מזיע, כמה מתח, כיף לראות כמה הוא בתוך העניין. בכלל, לדעתי עושים עוול לכל הסוקרים שמטילים עליהם את האחריות לשברי אחוזים או לתהפוכות ליבו של הציבור הישראלי. קח למשל את ההפתעה הגדולה שעשו בזמנו הגמלאים. הם עצמם הופתעו, לא רק הסוקרים. כאנשי תקשורת אנחנו לפעמים מחברים את הנקודות רק אחרי שראינו את התמונה".

אוקיי. מתי חדשות 13 תתחיל לנצח את חדשות 12?

צוחק. "תראה, אנחנו כבר מנצחים. יש לנו מהדורה טובה וזה חשוב וזה מחייב אותנו יום־יום. התחרות היא טובה. עם סבלנות ועם אורך רוח ונחישות והתמדה, אנחנו די במגרש וצריכים להמשיך לשרת את האנשים שצופים בנו ולהרחיב את המעגל ככל האפשר. וגם לנצח".

בינתיים תוכניות הפריים־טיים שלכם סובלות ממדרגה נמוכה שאתם מעניקים להן לעומת חדשות 12.

"ברור שהייתי מעדיף שיצפו בנו יותר אנשים ומי שקורא עכשיו - אתם מאוד מוזמנים. יש לנו תחרות קשה ומתחרים מצוינים ויש הרגלי צפייה של עשרות שנים. אני הייתי חלק מהם כי הייתי בקבוצה השנייה ואני יודע איך היא עובדת מקצועית. אסור שהתחרות תפגע במוצר ופה יש לנו בחדשות 13 מוצר מקצועי שמביא קולות ייחודים, ועיתונאים טובים. אם זו הילה קורח השותפה שלי, רביב דרוקר, נדב איל, צבי יחזקאלי ואלון בן דוד. הקרב מול המתחרים נמשך כל הזמן. השבועות האחרונים הראו שאפשר להתחרות, להתקרב לחדשות 12, להשוות ובעתיד יהיה אפשר לנצח. גם אני מחכה לזה".

ההגשה הזוגית פשטה את הרגל אחרי שתמר איש שלום נפרדה מהמהדורה היומית?

"לא חושב. אתה שואל אותי על הגשה זוגית כשאני עושה כזו בכמה פלטפורמות, למשל ברדיו ynet עם דוריה למפל הנהדרת, או בתוכנית ברדיו ת"א עם דני סידס. אני חושב שההגשה עם תמר הייתה חוויה כיפית וחשבתי שזה עבד בינינו טוב. זה לא הפסיק כי ההגשה עצמה לא הייתה מוצלחת אלא בגלל שיקולים אחרים, גם רצון לזוז של תמר ושל הילה. יכול להיות מאוד שההגשה הזוגית תחזור גם אצלנו, וזה בטח לא פשט את הרגל. צריך לשאול מה זה מייצר. עם תמר זה עבד ובטוח שיעבוד עם הילה. תשמע, בסוף אנחנו באים עם זיק בעיניים. יש לנו פחות משאבים לעומת חדשות 12, אבל אנחנו בטח משתדלים לא לעשות פחות".

“זה לא הפסיק בגלל שההגשה הזוגית לא עבדה". סגל לצד איש שלום | צילום מסך: חדשות 13

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"גיל שלוש, רחוב משעול נבטים בדימונה, שם נולדתי, היו שם חמש מדרגות שעפתי מהן ושברתי שם את האף. זוכר את אמא ואבא ממהרים לחבק אותי. עד היום אני נושא איתי את הפציעה, האף עוד שבור בעצם".

מתי היית הכי מאושר?

"בכל פעם שבה אני עם המשפחה שלי, בלי עבודה ובלי דאגות, אני מאושר. האחרונה הייתה בטיול קרוואנים שעשינו בארצות־הברית לפני שנה וחצי לציון 25 שנות נישואים שלי ושל דנה".

איך הכרתם?

"היינו חברים בתיכון, באותה חבורה, והפכנו זוג בצבא".

מידע פנים 2: מה הסודות לזוגיות הארוכה?

"אין לי את השחצנות או היומרה למצוא את הסוד. רק לומר שאם זה זה, אתה יודע מההתחלה. ההמשך נמצא בשלוש בנות ובן".

איזו עצה היית נותן לאודי סגל בן ה־16?

"אל תדאג, אתה עוד תגבה. הייתי מאוד נמוך בתור נער. בכיתה ח' הייתי סביב 1.42 מטר וזה הדאיג אותי. בכיתה ט' צמחתי 25 סנטימטרים בשנה אחת ועדיין הייתי מהנמוכים. המשכתי לגבוה בצבא עד 1.82. זה די טוב לגדול כנמוך ואז להגיע לגובה כזה, אבל אז זה די הטריד אותי".

מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"היו כאלה שבוטלו - והרבה. אני זוכר למשל שהוקדמו הפריירמריז בעבודה, פואד נגד אברום בורג, היינו אמורים לנסוע לשווייץ והכל בוטל. היו גם הרבה חופשות שקוצרו בגלל מתיחות עם איראן, האינתיפאדה השנייה, הפצצת הכור בסוריה. אפשר להגיד שעשרות פעמים זה הצטלב אצלי עם חופשות מתוכננות".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"להכניס את האצבע לפה לפני שאני מעביר דף בעיתון. הילדים צוחקים עליי".

הכי זקן שלך.

"כמעט. לא יכול לחשוף מה יש עוד. וחוץ מזה הייתי שמח להפסיק לשנות את הטקסט במהדורה תוך כדי קריאה. אני אוהב לא להקריא בדיוק לפי מה שכתוב וזה פתח לתקלות שעלולות לקרות".

מה התקלה שהכי זכורה לך בשידור?

"לא מזמן, הילה ואני עשינו מהדורה מוקדמת. פתאום שמעו רעש באולפן בנווה אילן, כאילו מסוק יסעור נוחת לנו על הראש. התברר שהייתה תקלה במערכת מניעת שריפות שהפעילה מפוח, ששאב את כל האוויר מהאולפן. עד שהצליחו למצוא מה קרה אי־אפשר היה לדבר כמה דקות. זה היה מאוד משעשע ומלחיץ ומביך".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"מ־1990 עד 1993 הייתי כתב שטחים בגלי צה"ל, אמצע האינתיפאדה הראשונה. הייתה יום אחד היתקלות של כוח ימ"מ בכפר נין ליד ג'נין. נכנסתי יחד עם אלוף הפיקוד דני יתום ומפקד האוגדה לתוך הבית שהייתה בו ההיתקלות. פתאום נשמע צרור והתברר שאחד המחבלים הסתתר בבוידעם, נשאר חי למרות שהבית הופצץ בטיל ובער. אף אחד מאיתנו לא חטף כדור אבל זה היה די קרוב. בסופו של דבר הוא חוסל.

"הייתה עוד פעם שבה נסעתי עם רנו 4 לשטחים בעסכר, מחנה פליטים ליד שכם. מהקומה החמישית זרקו עלינו שני בלוקים, אחד מהם נחת על מכסה המנוע, קיפץ ופגע בשמשה הקדמית שהתרסקה, אבל לא פגע בנו. גם אחרי שבוע עוד הוצאתי זכוכיות מהגבות. זה היה שוב די קרוב".

קלישאה אבל ככתב שטחים לשעבר מה החומוס הכי טוב?

"אבו־חסן ביפו והמסבחה של מסעדת נומי בכפר מונש".

מה הדבר הכי יקר שקנית פרט לבית או לרכב?

"סאפ יד שנייה מחברה שלנו במושב, 4,500 שקל במצב מצוין. השקעה מעולה. משתמש בו כמה פעמים בשבוע. ספורט הכי מהנה שיש".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

"1. שיש לי פאה. 2. שאני צובע שיער. זה הופיע מתישהו בגוגל. אתה כותב אודי סגל ומופיע פאה. מוזר. לא יודע למה. אפשר לשאול גם את הספר שלנו בערוץ 13, אורן בן יאיר, או את יוסי ממן, הספר שלי בת"א. אין התערבות חיצונית עדיין".

תהיה?

"לא נראה לי".

מתי בכית לאחרונה?

"בסרט 'אני לא', שיצר החבר האהוב שלי תומר היימן. זה דוקו על משפחה שמאמצת ילד מגואטמלה, בשם אורן, והוא נוסע לפגוש את האמא הביולוגית. חשבתי שתומר סיפר את זה הכי טוב שיש דרך העיניים של אורן".

אם הייתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזר?

"יודע שזו קלישאה אבל להכרזת המדינה ב־1948, הייתי מת לראות את זה בעיניים".

מה היית שואל את בן־גוריון?

"מה הוא חושב שיהיה כאן בעוד 50 שנה. אגב שאלו אותו במגזין צרפתי בשנות ה־50 מה יקרה ב־1987 והוא אחד האנשים היחידים שהצליחו לחזות את נסיקת סין כמעצמה והתפרקות ברית־המועצות".

איזה ראיון שלך תמיד תזכור?

"אצלי זה יותר שיחות עם אנשים שאהבתי, אריק שרון, יצחק רבין, שמעון פרס זיכרונם לברכה, גם נתניהו יבדל"א. בעיניי שיחות הן תמיד חסויות גם אחרי מותו של המספר. אני כן אזכור אירועים שסיקרתי כמו ההתנתקות, הסכמי אוסלו, יצחק רבין במטוס עם גרביים, מדווח לנו על התוכניות שלו. או את יאסר ערפאת מתנפל עליי בדאבוס כי שאלתי אותו אם הוא מוכן להתחייב שלא יביאו רקטות דרך עזה. הוא צעק, 'מה פתאום' ואז אמר: אתה יודע מי המציא את חמאס? יצחק שמיר!"

זיכרון ספציפי מרבין?

"יש המון רגעים כאלה שאני זוכר. יצא לי לנסוע פעם עם לאה ויצחק רבין באוטו, להופעה של שינייד אוקונור באוסלו. זה היה בטקס פרס נובל. לאה ז"ל ראתה שאני עומד במסדרון ואמרה פתאום, 'למה שלא תבוא איתנו?' נכנסנו ללימוזינה ונסענו".

ומקורותיך עם שרון ז"ל?

"כשמוניתי להיות כתב מדיני בחדשות 2, הייתי יחסית צעיר. הוא קרא לי ואמר: 'לא ידעתי שממנים אצלכם גם כאלה שדוברי אמת לתפקיד', תוך שהוא סונט בעיתונאים אחרים בערוץ. זה לא הפריע לנו בהמשך לריב ולהתווכח ולהתעמת. אבל שרון תמיד עשה את זה בחן, בכבוד ובסבלנות".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"כשהייתי כתב מדיני בגלי צה"ל באחד הלילות התקשרה אליי יועצת התקשורת של שמעון פרס, בהירה ברדוגו, וסיפרה לי מה קרה בפגישה בינו לבין מלך מרוקו חסן השני. אמרתי לה, 'כן, כן, אני רושם'. בבוקר גיליתי שכל מה שכתבתי בפנקס היו קווים ונקודות. אני פשוט ישנתי באופן מלא ודיברתי איתה מתוך שינה. ניסיתי לתפוס אותה אבל היא ישנה ולא היה לי את כל המידע. הגעתי ליומן הבוקר של גלצ בלי המידע ומזל שברגע האחרון תפסתי מישהו והיה לי ניוז כדי שזו לא תהיה מבוכה מוחלטת. אבל בהחלט הפסדתי סיפור טוב".

מה ההחמצה הגדולה של חייך?

"היו כמה, בעיקר החמצות נדל"ן. לא קניתי למשל דירה בניו־יורק ב־1998, אבל הייתי צריך לדעת שכדאי. לגבי הקריירה, משתדל לא להסתכל במראות של היכול להיות, רק בשמשה הקדמית".

מתי אמרת בפעם האחרונה למישהו לסתום את הפה כי דיבר שטויות?

"אני לא אומר לאף אחד לסתום, אבל אתמול אמרתי לעורך המהדורה שהוא מדבר שטויות אחרי שיחה על הפתיח והפניה לאחד הכתבים. עם זאת, ברוב הפעמים הוא צודק והשיחה הזו משקפת את האווירה שיש בינינו ואת הדיונים איך עושים מהדורה".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"כל מי שתקף אותי באלימות מילולית ולא פגש אותי ולא מכיר אותי. למה לדבר ככה?"

מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו לך?

"אחרי הראיון עם נתניהו כתבו עליי 'עמלק שונא ישראל' וטענו שקיבלתי את השאלות באוזנייה. הדבר האחרון הוא זה שהכי העליב אותי".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"כל מי שמרגיש שפגעתי בו, מבקש סליחה. לא יכול לחשוב על מישהו ספציפי שעשיתי לו משהו במכוון".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"זמן. בתמהיל, חושב שהייתי צריך יותר פנאי".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"הוא מאוד השתדל".

מינימליסטי.

"לא חושב שמישהו יכתוב עליי ביוגרפיה, אבל שיזכור שהשתדלתי, אם וכאשר".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?

"אהבת אמת. אני חי עם אהבת חיי, יודע להעריך את זה. זכיתי. אני גם עושה את מה שאני אוהב, מוקף באנשים שאוהב ויש לי חברים טובים שהולכים איתי שנים. יש סביבי יותר אהבה מאשר דברים אחרים".

מה הריח האהוב עליך?

"כדי לא להיות דביק מדי לא אגיד שהריח של דנה, אלא של ים לפני הזריחה".

יש לך עוד הזדמנות להיות דביק. מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"הראשונה עם דנה. זה קרה אצלה בבית בסוף י"ב, אחרי שיחה של שעות. מאז זה הולך ומשתפר".

מי היה משחק בתפקיד אודי סגל בסרט על חייך?

"לא רואה מצב שיעשו עליי סרט, ואם כן, שהבמאי ישבור את הראש".

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"לא מספיק לדאוג. נרדם תוך שלוש שניות".

איזה שיר ישמיעו בהלוויה שלך?

"לא חושב ששיר. אולי יצטטו מדברים שמנחים אותי בחיים, כמו חז"ל, חיפושיותינו זיכרונן לברכה. 'בסוף האהבה שאתה לוקח שווה לאהבה שאתה יוצר'. ואם לא אז ברכט, המשורר האהוב עליי, שכתב שלהתחיל מחדש יכול אדם גם בנשימתו האחרונה".

באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?

"יאללה".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"תפריט של נומי בכפר מונש, בשביל חברים שלי, רינת, אלי ושושו. שמע, זו אחת המסעדות הטובות בארץ ומדי פעם יש להם מנות חדשות. וכאמור מסבחה אש בצהריים".

איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

"חוץ מהסדרה הטובה חדשות 13? יש בה הכל, לא? לא חדשה אבל אני אהבתי את ‘בלאק ספייס’ של גורי אלפי. מחכה לעונה השנייה, מקווה שתהיה".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"עוגת פרג של אמא של דנה, דיתה. וקוטג' עם ריבת תות של אמא שלי, אמרה. וגם פיפ"א בפלייסטיישן".

אתה בטח מאלה שלוקחים את הקבוצה של מסי. משחק טוב?

"דווקא אוהב לשחק עם הסיטי. אני די בינוני. הבן שלי יונתן מנצח אותי".

מה האלבום הראשון שקנית או האזנת לו?

"האלבום האדום של הביטלס, אוסף. מגיל שמונה אני איתם".

מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

"בכל זאת הלופ הבלתי נגמר של הבחירות, לא רואים את הסוף".

ספר לנו סוד בבקשה.

"אנחנו באמת חברים, הילה ואני, ודוריה ואני, ויונית ואני, ותמר ואני. באמת בקשר טוב".

“אנחנו באמת חברים". קורח | צילום: עדי אורני

איך זה אפשרי?

"זו האמת".

אז לא תגיד לי מי המגישה הטובה מכולן בעיניך?

"לא".

אוקיי. מי האיש או המושג שמייצג את שנת 2022 בעיניך הכי טוב?

"זלנסקי. כי משחקן ששיחק כאילו ראש ממשלה בסדרה באוקראינה, אדם שהיה הקול של הדב פדינגטון, הוא הפך להיות מנהיג שעומד מול העוצמה הרוסית, מול מנהיג חסר אחריות כמו פוטין, סיפור מטורף. מוכיח שהכל אפשרי".

“מוכיח שהכל אפשרי". זלנסקי | צילום: AFP

האם עברת אי פעם חוויה על־טבעית?

"משהו קרוב. הייתי כתב מעריב בניו־יורק ב־1998. נסענו, הצלם שחר עזרן ואני, לעיירה שנקראת לילי דייל בניו־יורק. יש שם קהילה של מתקשרים ושמאנים, ועם הסקפטיות והציניות שלי נתתי למנהיג הקבוצה ג'ון ווייט רק את השם של אח שלי והוא תיאר דברים שרק אחי ואני ידענו. הוא אמר למשל שהוא מרגיש כאב בצד שמאל של הרגל. התקשרתי לאח שלי והוא סיפר לי שבדיוק החליק מהאופנוע וחטף בומבה ברגל שמאל. אז כנראה בכל זאת יש איזה משהו".

מה היה ממוצע הגלידות שלך אחרי פרידות?

"לא היו כל כך פרידות ואף פעם לא נחוו בגלידות. אולי בירה".

אריאנה גרנדה או בילי אייליש?

"בילי. היא מדהימה, ויש לה יכולות מרתקות והיא בטוח לא דבר חולף. היא עוד תייצר לנו, גם אח שלה פיניאס מבריק. אני בעניינים שם בזכות הבת שלי שירה, בת 18".

ריהאנה או ביונסה?

"ביונסה. יותר מתחבר אליה".

מה הדבר שאתה הכי שונא בהופעה החיצונית שלך?

"את הגבות המכווצות שמשוות לי מראה קודר וכועס לפעמים, גם כשאני מרגיש נינוח וחביב".

באיזה ריאליטי היית מסכים להשתתף?

"אני שם, כל ערב בשמונה, במהדורה שלנו. הכי ריאליטי שיש".