סיפורים לכיפורים

לפניכם כמה סיפורים על ציר של מזון. לכולם משותפת ההצעה הפשוטה - סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. אל נא תתעלם. הושט יד לאדם ובעל חיים במצוקה. דבר אליהם טובות. יהיו דרכיך עם כל אלה דרכי נועם, ונתיבותיך שלום. זאת למרות הכלבת החוגגת סביבך. אם תעמיק להתבונן, תראה בסבך גם מתן בסתר ובגלוי, ידיים מושטות ועשייה באהבה שלא על מנת לקבל פרס. לפעמים תספיק שיחה רכה עם חולה, הזמנה לזוג ערירי, קערת חלב לחתול. תיכתבו ותיחתמו לטובה.

סיפור לכיפור 

על כלב משוטט

בבוקר נכנס כלב לסלון הבית שלנו, על צלע הר בעמק אאוסטה. דלת הכניסה שלנו פתוחה תמיד מול דלת המרפסת וביניהן נוצר, גם ביום חם, משב הררי קריר ופרוע. הכלב נכנס ללא קולר, ללא שום סימן זיהוי. יפה ושחור ופרוותי. ביקש אוכל, בשפה הבינלאומית שבה כלב רעב מבקש אוכל. ושתייה. למזלו, גם בבית שלנו דוברים את השפה והוא התחיל ללכת אחרינו בבית, רעב וצמא. קיבל גם קיבל ונשאר.

את כל זה עשה ללא כל צליל כלבי. נביחה? רטינה? כלום. כל היום ישב לידנו, והביט בנו עמוקות. כל גרופי של בעלי חיים מתפורר בפני המבט הזה.

רשימה חלקית של מה שטרף: סלמי איטלקי מובחר. שאריות ירכי עוף בשמן זית ועגבניות מרוסקות, שארית טונה בסלרי במיץ ובגרידת לימון, הוא לא התנגד גם ללימון. בערב הצטרף לארוחת שאריות בגינה. כלב בן בלי שם או שבב.

חושך ירד והיה ממש קר. חששנו שיתענה בחוץ.

בישראל אנחנו יודעים בדיוק ומיד למי לפנות, אבל כאן? על הר נידח? למי פונים בלילה לדווח באיטלקית עילגת על כלב ללא בעלים? לקונסוליה הישראלית? בחוץ נושרות הטמפרטורות. נכין לו יצוע אצלנו? הוא עלול להיבהל. עם מי לדבר?

פתאום זה ברור. עם לורנה, מנהלת הבית שלנו ושל עשרות נופשים. למעשה, היא השריף של כל העמק. יופי שהיה (למטומטמים נוכרים שכמותכם) שכל! היא מפרגנת. תשלחו צילום שלו ותוך שניות יידע עליו כל העמק. כך היה. תוך דקות נשמעו בחוץ קריאות: שלומיק? שמוליק? לא קלטנו את שמו בניב המקומי הסמיך. שתי גברות, גבירותיו, מתברר, הודו לנו מהלב. שמוליק טפף לידן בדרך לשלום ביתו.

לקח: אם פגשתם כלב זר ורעב, תנו לו אוכל אבל התקשרו מיד גם ללורנה. גם אם אתם בתלמי אלעזר, היא תאתר את המשוטט.

כל אוהבי הכלבים והחתולים יבינו איך הלב המכווץ שלנו, בלילה הקר, השתחרר ברווחה אדירה.

התכרבלנו, ומיד שקענו בשינה.

ממבטו הרך של הנווד נראה שהתאהב בנו. אהבה פשוטה שאינה כרוכה באוכל. בבוקר, כשמצאנו אותו שוב בכניסה לבית, קלטנו בעצב שלערגה זו יש בכל זאת קשר לסלמי מילאנו, הפואטרי סלמי, שזלל כאן אתמול. כי אף על פי כן ולמרות הכל, כל הזכרים אותו הדבר.

איך מברכים  

"לחיים" באיטלקית

קיי טקגי, שהוא גיסנו וחתננו המופלא בו־זמנית, הוא חצי יפני, ובאופיו לא ניכר שאמו היפה היא קיבוצניקית לשעבר מכפר בלום. האיש הוא יפני קומפלט, בדיוק כמו טמאגו וכמו אוקונומיאקי.

כשהוזמן לביתנו לארוחה ראשונה, הוא היה מבוהל ודומם כמו עציץ. הארוחה הייתה איטלקית. וידאנו מראש שהסוגה הזו היא לטעמו. שישמח. אבינו ובעלנו מזג יין ובירך עליו באיטלקית: "צ'ין־צ'ין".

קיי החוויר עד עילפון, התכווץ ונשא עיניים לדניה, שתושיע אותו מתסבוכת בלתי מובנת לנו.

בפוסט־תחקיר, התברר שצ'ין־צ'ין ביפנית, פירושו "בולבול". קיי המבועת תהה מה ראה בעל הבית נשוא הפנים להעליב אותו ככה. מאז אנו וחברינו נוהגים לברך על היין בברכה האכדית העתיקה "בולבול".

הנקמה הגיעה מהר מדי. התמכרנו לתבשילים שלו ושל הוריו. התעלפנו מהאורז המוקפץ ותבענו מתכון. הוא נעתר בשמחה. זה ממש קל, הוא הכריז. אני משתמש במה שיש לי בבית. נרגענו. יהיה פשוט וטעים. רק שלא ידענו לאשורו מה בדיוק מכיל מזווה ביתי יפני.

הנה ההוראות כפשוטן:

קחו אורז סושי מבושל מראש, רצוי בסיר יפני איכותי וחשמלי. טוב, תירגעו. גם סיר עם מכסה הדוק יספיק.

בשלו בו 2 כוסות אורז סושי או עגול ושטוף היטב עם 3 כוסות מים רותחים. שמרו בסיר הסגור.

בשלו בווק 400 גרם פילה עוף חתוך לפיסות עם קצת מירין, קצת רכז רוטב צלי יפני, קצת אבקת דאשי, 4 כפות רוטב סויה, שמץ יוזו מגורר וקורט סוכר והפתעה קלה בדמות 2 כפות מיונז, מוסיף המון.

רק למענכם, הקלה גדולה: אם במקרה אינכם יפנים, והמזווה שלכם אינו כל כך יפני ואין בו מהויות חיוניות כמו מירין ודאשי ויוזו, תסתדרו עם רוטב סויה וקצת סוכר.

הקפיצו מספר דקות ברוטב את רצועות העוף.

הכינו חביתה מ־3 ביצים ו־1 כף רוטב סויה. קרעו לפיסות.

הוסיפו לווק את האורז המבושל המון בצל ירוק קצוץ ואת קרעי החביתה. הקפיצו ב־2 כפות ובחירוף נפש על להבה גבוהה. ייצא טעים.

זה תרנגולת?

יושבות בכנס קולינרי בליון. די מזמן. לידנו איש עסקים שוודי. בוהה בארוחה המוגשת ובוהה ארוכות באחת מאיתנו, לאו דווקא הבשלה. הוא דובר שוודית רהוטה וגם צרפתית קצת מאותגרת. אנחנו נחושות להפגין רצון טוב ואורך רוח וזה מה שיוצא:

"אני רואה שמגישים כאן עוף".

"כנראה".

(חובה להסביר שהוא השתמש במילה Poule. פירושה הוא אכן תרנגולת אבל גם יצאנית. אנחנו איננו מכירות את הפירוש הנוסף. השיח, מצידו, ממשיך ומתפתח).

"תגידו, יש אצלכן בישראל גם Poules?"

"עופות? ברור".

"הרבה?"

"כן. זה נפוץ מאוד. מה, בשוודיה אין?"

הוא נבוך: "אולי בשטוקהולם. זה נדיר".

"וואי אצלנו זה בכל מקום. בעיר, בקיבוץ, במושב. כולם אוהבים Poules".

"תגידו והדת היהודית מתירה עיסוקים כאלה?"

"עם עוף? ברור. בערבי שישי זו אפילו מצווה".

ממליצות שלא לנסות סמול טוק בשוודית אם אינכם דוברים את השפה.

פשוט ירכי עוף

בעגבניות

נותרנו עם עוף במובן עוף. מעדן איטלקי קל לביצוע. עם חומרים שבהחלט נמצאים בארון או במזווה שלכם או במכולת הקרובה. היופי פה הוא ניצול עגבניות בשלות רכות ומתוקות של סוף העונה. רצוי מזן תמר. או שרי כתום ואדום. הטעם שונה בעוצמתו ממוצרים משומרים, אם כי גם האיטלקים פונים לרסק משומר כשהסתיו החמים מסתיים.

רק תבחרו מחבת סוטז חסינת חום תנור.

חומרים ל־3־4 סועדים:

6 ירכי עוף טרי

1/2 כוס מים רותחים כדי כיסוי

שמן זית

6־7 עגבניות בשלות מאוד ומתוקות

מלח ופלפל גרוס בנדיבותֿ

1 בצל שלם קלוף וקצוץֿ

2 גזרים טריים קלופים וקצוצים

חופן עלי מרווה קצוצים

חופן עלי ריחן קצוצים

1 כפית גדושה כורכום טחון

2 כפיות סוכר או דבש נדיבות

מים רותחים לפי הצורך

הכנה:

1. מחממים תנור ל־180 מעלות. מחממים את שמן הזית במחבת סוטז גדולה ומזהיבים את הירכיים מכל הצדדים.

2. מערבבים את כל יתר החומרים ומוסיפים לסוטז. מערבבים היטב בזהירות, מוסיפים מים רותחים לכדי כמעט כיסוי, מערבבים ומכסים.

3. מנמיכים להבה ומבשלים כ־20 דקות. מסירים מכסה ומבשלים תוך ערבוב תכוף על להבה גדולה.

4. טועמים ומתקנים מתיקות. אם הנוזלים התאיידו מוסיפים כוס או 2 של מים ומעבירים לתנור ללא מכסה.

5. צולים 20 דקות בחום עליון ובינתיים מכינים כל אורז שרוצים, לא חובה.

6. מוודאים שהבשר רך ומוכן. אם לא, מוסיפים מעט מים, מכסים וממשיכים בבישול על כיריים כ־20 דקות נוספות. מגישים על האורז, אם הכנתם.

חלה מתוקה 

עם זיגוג דבש

ביום שישי אחד, חברת כיתה של אחת הנכדות־ילדות הגיעה לחטיבה שבה למדו עם חלה גדולה וטרייה שקנתה במאפייה יקרה. אדים של אפייה מתוקה זרמו דרך שקית הנייר המאווררת לחלל האוויר ושיגעו את כל מי שעבר באזור. נערות ונערים החלו להתקבץ סביבה עם יד מושטת כקבצנים מורעבים. "אפשר בבקשה חתיכה קטנה מהחלה?" הם התחננו. הנערה בצעה נתח בשרני מהלחם והושיטה לחברתה הטובה שהתיישבה ואכלה לאט, פורמת מהחלה חוטים דקיקים וחמימים של בצק טרי. "אני מצטערת", הודיעה בעלת החלה לתור שמולה, "הבאתי רק לחברים הקרובים שלי, אין פה מספיק לכולם". היא חילקה עשר חתיכות לחברים שלה ולעצמה, השאירה חצי חלה בשקית, והותירה עוד עשרה ילדים מתוסכלים ופגועים. הנכדה־ילדה ביניהם.

לאוכל יש כוח, הסברנו לילדה שחזרה הביתה בוכה, והחברה שלך מהכיתה השתמשה בו לא נכון ופגעה בעיקר בעצמה.

קמנו בבוקר מוקדם, העמדנו בצק שמרים עשיר ומתקתק, קלענו ממנו צמה גדולה ואחרי האפייה זיגגנו אותו עם דבש חמים כדי שיקבל ברק ומעטפת מעט פריכה. "את החלה הזאת את לוקחת לבית הספר היום ומחלקת לכולם", הסברנו. "אני לא רוצה לתת לה מהחלה שלי", היא ענתה. "היא דווקא הראשונה שאת תיתני לה, מול כולם, ועם חיוך אמיתי ושמחה שיש לך יכולת לתת", פסקנו.

באותו יום היא חזרה הביתה מאושרת.

החומרים:

1 ק"ג קמח

1 כף גדושה שמרים יבשים (או 40 גרם

שמרים טריים

1/3 כוס דבש

2 ביצים

600 מ"ל מים

1 כפית מלח

1/4 כוס שמן

4 כפות דבש + 3 כפות מים

הכנה:

1. שמים במיקסר עם וו הלישה את הקמח, השמרים והסוכר ומערבבים היטב. מוסיפים את הביצים ואז את המים בהדרגה עד שמתקבל בצק רך שנדבק לקערה בתחתית אבל מטפס על וו הלישה ונפרד מדפנות הקערה.

2. מוסיפים מלח ושמן, לשים במהירות איטית עד שהבצק נעים למגע. בערך 8 דקות.

3. מכסים את הבצק ומתפיחים שעה.

4. מחממים תנור לחום גבוה (210 מעלות).

5. מחלקים את הבצק ל־3 חלקים שווים. מכדררים לכדורים ונותנים להם לנוח 10 דקות.

6. על משטח מקומח מעט יוצרים מהכדורים נחשים ארוכים.

7. יוצרים מהנחשים חלה גדולה, או מחלקים לשישה כדורים ומכינים 2 חלות או חלה קלועה מ־6.

8. מכסים את החלה/חלות ומתפיחים 12 דקות.

9. מכניסים לתנור ל־22־27 דקות, עד שהחלה זהובה ותפוחה ומהממת.

10. בינתיים מחממים את הדבש עם המים, וכשהחלה יוצאת מהתנור מורחים אותה טוב־טוב בזיגוג הדבש המתוק.

11. אפשרויות: אפשר להוסיף לבצק חצי כוס צימוקים או תמרים מג'הול חתוכים.