בשנים 1971־1978 זכיתי להימנות עם שורותיה של "ועדת העורכים" - מוסד העל של התקשורת הישראלית הכתובה והמשודרת - גוף שנוסד עוד בימי המנדט ופעל עד לראשיתה של המאה ה־21. לפי ההסכם שהיה לוועדה עם ראשי המדינה, חבריה נפגשו כמה פעמים בשנה עם ה"קודקודים" בתחומי הביטחון, החוץ והכלכלה ועם ראש הממשלה, ושמעו מידע חסוי שהתחייבו לא לפרסמו, אלא לשמרו לעצמם בלבד. במלחמת יום הכיפורים ולאחריה נפגשה הוועדה לעיתים קרובות עם ראשי מערכת הביטחון (בעיקר שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר) וקיבלה מהם עדכונים על התנהלות המלחמה ולאחר סיומה על אודות הפקת הלקחים.
הייתה בכך, ללא ספק, ראיית־על של המלחמה, כפי שראוהָ ראשי מערכת הביטחון ו/או כפי שרצו להעבירה לידיעת העורכים הבכירים של אמצעי התקשורת.
החומר מהימים ההם נשמר אצלי במחברת ובשורה של פתקים.
בתקופת מלחמת יום הכיפורים שימשתי בתפקיד סגן מפקד גלי צה"ל. ב־1974־1978 הייתי מפקד התחנה.
שבת, יום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973
על המלחמה נודע לנו בתשע וחצי בבוקר. יצחק לבני, מפקד גלי צה"ל, הזעיק אותי לתחנה. נמסר לנו כי צבאות מצרים וסוריה יפתחו במלחמה בערב. השידורים שלנו נפתחו בשעה אחת בצהריים, וכ־20 דקות אחר כך הוזעקנו, לבני ואנוכי, לפגישה דחופה במשרד דובר צה"ל בקריה. במהלך נסיעתנו נשמעה אזעקה (אז עוד לא ידענו שהדבר היה בשל התקרבות טיל מצרי מדגם "קלט" שעשה את דרכו לתל־אביב, אך יורט על ידי צה"ל). המשכנו לנסוע והגענו לקריה.
הפגישה אצל דובר צה"ל החלה בשתיים בדיוק. לאחר כעשר דקות הכניסה חיילת פתק לדובר צה"ל, תא"ל פנחס (פינייה) להב. הוא עיין בו, פניו הרצינו והוא אמר: "חברים, אנחנו במלחמה".
בשעה הבאה עסקנו בהתארגנות חירום של מערך התקשורת הצבאי, לרבות איחוד רשתות השידור של קול ישראל וגלצ. בשעה שלוש טילפנתי לתחנה לשאול מה קורה ונמסר לי כי מזכיר ועדת העורכים, משה רון, הודיע ללבני ולי שעלינו להתייצב בשעה ארבע בחדר הישיבות שבלשכת שר הביטחון, לפגישה דחופה של הוועדה.
צעדנו ברגל ממשרדי דובר צה"ל ללשכת שר הביטחון. נוכחות חברי ועדת העורכים הייתה חלקית. רון התנצל שכמה מהחברים לא אותרו בגלל החג, לחברים הדתיים הוא לא התקשר כלל וחברי הוועדה מירושלים (ראשי רשות השידור ועורכי "הג'רוזלם פוסט") לא יגיעו.
בשעה ארבע בדיוק נכנסו לחדר שר הביטחון משה דיין וראש אמ"ן אלוף אלי זעירא. האווירה הייתה מתוחה, אך בשלב זה לא נתגלעו סימני דאגה מיוחדים. דיין וזעירא מסרו כי החלה פלישה לתחומנו בצפון ובדרום, ולפי שעה אין נתונים מדויקים על היקפה. ראש אמ"ן מסר פרטים על יירוט טיל ה"קלט" המצרי. דיין הפגין אופטימיות. הוא הניח שכוחות האויב שחדרו לתחומנו ייבלמו תוך זמן קצר על ידי הכוחות הסדירים, ותוך יומיים יצטרפו אליהם כוחות המילואים וישלימו את המלאכה. דיין השתמש בדימוי הנודע של אלוף חיים הרצוג, שאמר ברדיו ערב מלחמת ששת הימים כי לא היה רוצה להיות טייס מצרי שיתקוף את תל־אביב. על משקל זה אמר דיין: "ביום שני הקרוב לא הייתי רוצה להיות חייל מצרי או סורי". כשנשאל לקראת סוף המפגש אם הוא אופטימי, השיב: "מאוד!"
יום שני, 8 באוקטובר 1973
בשעות אחר הצהריים הגיעו ידיעות קטועות מחזית הדרום שמתחיל שינוי וכוחות המילואים שלנו מכים את המצרים. אחרי זמן קצר התברר שהתקווה, אבוי, נגוזה. עם הידיעה הקשה הזו הגענו למפגש נוסף של ועדת העורכים — הפעם עם שר הביטחון דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו).
בפעם הראשונה דווח לנו על כל המסכת של תחילת המלחמה, לרבות תביעת הרמטכ"ל למכה מקדימה, שלא אושרה על ידי הממשלה. דדו הסביר לנו שהמלחמה נפתחה בתנאים גרועים במיוחד, כיוון שצה"ל, שרובו צבא מילואים, יכול לגייס את כוחותיו הגדולים רק לאחר זמן מה, ואת המהלומות הראשונות חטפו הכוחות הסדירים, הקטנים יחסית. הוא הודה שלמצרים ולסורים יש הישגים בשדות הקרב. ניתן היה להבין מדבריו שהמצב עתה, לאחר 48 שעות, טוב משהיה אתמול, אך ככל שנמשכה הפגישה התברר לנו שמאחורי מידע מעין אופטימי זה מסתתרות חדשות רעות דווקא. בחזית הצפון הסורים חדרו לעומק שטחנו, הגיעו עד מחנה נפח, והתקרבו לבית המכס העליון הצופה אל הירדן ואל אצבע הגליל. מוצב החרמון נפל בידיהם. יש גם חדירה סורית עמוקה בדרום הרמה. בחזית הדרום תוקפים המצרים לכל אורך התעלה ויצרו שורה של ראשי גשר. מצב המוצבים שלנו, המעוזים, קשה מאוד. הרמטכ"ל הוסיף שמאז אתמול (יום ראשון) מצטרפים כל הזמן כוחות מילואים לכוחות הסדירים ומסייעים להם. ניסיון לכבוש מחדש את מוצב החרמון על ידי חטיבת גולני לא צלח.
דיין הודה שעד לפני ארבעה ימים לא חשב כמעט אף איש בישראל שהמלחמה כה קרובה. הוא הרחיב את הדיבור על המגעים עם האמריקאים מאז השעות שלפנות בוקר של יום הכיפורים, כדי ליידע אותם על המלחמה שעומדת לפרוץ. זאת כדי להעביר באמצעותם מסר למצרים ולסוריה, שאנו יודעים על תוכניותיהן, בתקווה שמידע זה יביאן שלא לפתוח באש. זה לא עזר.
דיין המשיך להחזיק באופטימיות שלו משלשום, למרות כל מה שאירע מאז. על שאלת אחד העורכים על הצפוי בזמן הקרוב השיב: "ההערכה אצלנו ובעולם היא שבסופו של דבר הצבאות הערביים הפולשים יוכו. גם אני חושב כך ואני משוכנע שהמלחמה הזו תיגמר בכישלון גמור שלהם".
למרות דברים אופטימיים אלה שררה בחדר הישיבות אווירה עגומה. הידיעות הקשות רדפו זו את זו. הסתכלתי על חבורת העורכים, רובם אנשים מבוגרים (לרבות שתי נשים). פניהם היו אפורים כשק, כאילו חרב עליהם עולמם. ואכן, העולם הקודם, שנבנה בששת ימי הניצחון של המלחמה הקודמת ובשש השנים שלאחר מכן — קרס לגמרי.
יום שלישי, 9 באוקטובר 1973
הישיבה השלישית שלנו מאז ראשית המלחמה, והדרמטית ביותר. הופיעו בפנינו שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל דדו ומפקד חיל האוויר אלוף בני פלד.
ראשון דיבר פלד. הוא נשמע אופטימי והבטיח לנו ש"חיל האוויר דופק את המצרים ומחסל את כל הגשרים שהקימו על התעלה". לאחר מכן אמר כמה מילים על לחימת טייסינו בחזית הצפונית.
בשלב זה נכנס קצין ומסר פתק אחד לבני פלד ופתק שני לרמטכ"ל. בני ביקש סליחה מהקרואים ויצא לדקות אחדות מחדר הישיבות. בזמן שנעדר העירה חנה זמר, עורכת העיתון "דבר", כי פלד נראה מתוח מאוד. הרמטכ"ל גילה לנו שבנו של פלד, טייס בחיל האוויר, הופל בקרב אוויר ונחשב זמן מה לנעדר. עכשיו הגיעה ידיעה שהוא חולץ.
כששב פלד ביקשה ממנו חנה זמר לשמוע על מה שקרה. מפקד חיל האוויר הגיב בכעס, ואמר שהוא לא מוכן להתייחס לטייס זה או אחר. זמר לא הרפתה. כשבני פלד המשיך לסרב לה, פרצה לפתע בבכי מרוב התרגשות (לבכי זה חשיבות רבה. לימים נטען שזמר בכתה בשל הידיעות הקשות שחשף דיין בהמשך הישיבה, בנוסח של "חורבן בית שלישי". הדבר אינו נכון).
בזמן היעדרו של פלד ביקש הרמטכ"ל לצנן את דבריו הנלהבים קודם לכן. דדו אישר שטייסי חיל האוויר "דופקים את המצרים ללא הרף", אך הוסיף שכל גשר על התעלה שנפגע, אחר מוקם במקומו תוך זמן קצר.
דבריו של דיין היו קצרים ונוקבים מאוד. בצפון, גילה לנו, יש ראשית של שינוי לטובתנו. כוחותינו הצליחו בבלימה ובקרוב ייצאו להתקפה. בדרום המצב חמור. הוא דיבר על אפשרות של נסיגה מהקו הקיים, "קו בר־לב", והקמת קו חדש בעומק שטח סיני. "התעלה אינה הר הבית ולא צריך לקדשה. לא ברור אם נוכל להכות את המצרים, אלא אם תהיה לנו הזדמנות".
עורך "הארץ", גרשום שוקן, אמר כשהוא רועד מהתרגשות: "אדוני שר הביטחון. מה שאמרת עכשיו, זו רעידת אדמה לאומית!". אחד העורכים שאל את דיין איזה כוח יש לצה"ל בין תעלת סואץ לתל־אביב. מתשובתו המתחמקת של דיין ניתן היה להבין שאין שום כוח שכזה.
בעת הפגישה חשתי לחץ בחזה ומילא אותי חשש כבד. האם המדינה בסכנת כיליון? לפתע עלה בדעתי שאני נמצא ברגע היסטורי, במהופך. היסטוריה בנגטיב, שבה הכל שחור. עד לאותו זמן לא נמסרו לנו פרטים על הרוגים ופצועים, ובציבור התרוצצו שמועות שמדובר באלפי הרוגים.
לקראת סוף הפגישה סיפר דיין למתכנסים כי בדעתו לגלות לציבור את המצב כהווייתו — בהופעה חיה בטלוויזיה. העורכים היו מזועזעים. אחד אחרי השני הם ביקשו ממנו שלא יעשה זאת, שלא יגלה את האמת בבת אחת, אלא יעשה זאת טיפין־טיפין. "העם לא יעמוד בכך", אמר שלום רוזנפלד, מבכירי "מעריב". דיין לא השתכנע.
מאוחר יותר נודע כי לאחר הישיבה מיהר עורך "ידיעות אחרונות", ד"ר הרצל רוזנבלום, לבית סמוך, שבו הייתה לשכתה של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ותבע ממנה שלא לאפשר לדיין להופיע בטלוויזיה. היא קיבלה את דעתו וכפתה על דיין "אלם טלוויזיוני". דיין נאלץ לבטל את הופעתו ובמקומו הופיע אלוף (במיל') אהרון יריב, שמונה באותו יום לתפקיד "המסביר הלאומי". דיין סבר עד סוף חייו שגולדה טעתה. באוטוביוגרפיה שלו, "אבני דרך", כתב: "הם, העורכים, עמדו בתוקף על כך שלא לומר בפומבי את מה שאמרתי להם, אף על פי שזו האמת. גולדה קיבלה את דעתם".
יום חמישי, מוצאי סוכות, 11 באוקטובר 1973
אחרי הצהריים טילפן משה רון, מזכיר הוועדה, ואמר בהיגוי היידי שלו: "מרדכי, תהיה ב־6 אצל דיין".
נכחו בפגישה שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל אלעזר ועוזר שר הביטחון צבי (צ'רה) צור, הרמטכ"ל לשעבר.
דדו פתח ודיווח על המצב בחזיתות. בדרום ממשיך להיות קשה. מהצפון, לעומת זאת, זורמות ידיעות טובות. הסורים נהדפו משטחנו, למעט אזור מוצב החרמון, והכוחות שלנו נערכים לפעולה בהיקף גדול. בדיעבד אנו יודעים כי באותה עת צה"ל פתח במתקפה נגד הסורים וכוחותיו השתלטו על אזור גדול בשטח סוריה, מה שזכה לכינוי "המובלעת הסורית".
דיין נשמע אופטימי יותר מאשר בימים הקודמים. הוא סיפר, עם זאת, שעל חיל האוויר מוטלת מעמסה גדולה במיוחד, ויש לו אבדות די קשות במטוסים ובטייסים. 45 מטוסים הופלו ונפגעו. לרגע נבהל מהמידע שמסר והשביע את העורכים שלא יפרסמו בשום אופן נתון זה.
צ'רה מסר על המגעים עם ארצות־הברית לקבלת ציוד חלופי לזה שנפגע בימי המלחמה הראשונים. הציוד יתחיל לזרום לארץ בקרוב באמצעות "רכבת אווירית" אמריקאית.
יום ראשון, 14 באוקטובר 1973
הרכב המשתתפים כמו בפגישה הקודמת: שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל אלעזר וצבי צור.
דיין נראה נרגז. הנתונים על אבידות חיל האוויר, שביקש לא להזכירם, פורסמו בכמה עיתונים. הוא רמז שבעתיד לא יספק נתונים משום ש"אי־אפשר לסמוך עליכם" - כשכוונתו לעורכי העיתונים ולראשי התקשורת האלקטרונית.
צ'רה מסר על הסיוע האמריקאי הצפוי וגילה כי כמעט כל הבקשות שלנו מתמלאות.
עיקר המפגש הוקדש לדברים אופטימיים של הרמטכ"ל. דדו נראה מאושש לגמרי וסיפר כי כמה שעות לפני כן הנחית צה"ל על הצבא המצרי מכה קשה. "היום, בשעות הבוקר, יצאו המצרים להתקפת שריון גדולה מכיוון התעלה מזרחה, לעבר השטח שלנו. זו התקפה שהייתה רצויה לנו, כי המתנו לה ביודענו כי לפי הדוקטרינה הסובייטית, שאותה אימץ הצבא המצרי, ביום השמיני להתקפה ההתחלתית, יש התקפה משנית. ואכן זו באה הבוקר.
"הכנו למצרים מארב גדול והם נפלו בפח. לפחות 250 טנקים מצריים הושמדו ולנו היו אבידות קלות בלבד. אם תבוא התקפה מצרית נוספת — התוצאות יהיו דומות", הבטיח הרמטכ"ל.
דדו הוסיף כי ישנם סימנים לכך שהמצרים ינסו להנחית צנחנים בניסיון לתפוס מעברים חשובים בחצי האי סיני, וצה"ל ערוך אף לכך.
יום שלישי, 16 באוקטובר 1973
היום יש הפתעה גדולה, אלא שהיא נגזלת מפורום ה"קודקודים" שאיתם אנו נפגשים עכשיו בתדירות של פעם ביומיים. הכוונה היא לחציית התעלה מערבה על ידי כוחות צה"ל. הידיעה הגיעה ל"אולפן המשולב" של קול ישראל וגלצ בשעות הצהריים — ונפסלה על ידי הצנזורה. לפנות ערב הפתיעה ראש הממשלה גולדה מאיר ומסרה על כך במשפט אחד בכנסת: "בשעה זו פועל כוח של צה"ל גם בעבר המערבי של התעלה".
המהומה הייתה אדירה והיא חילחלה גם לישיבת ועדת העורכים עם הרמטכ"ל, ראש אמ"ן זעירא וצבי צור. הרמטכ"ל דיווח בקצרה על ראש הגשר בצד המערבי של התעלה ומוסר פרטים ראשונים, מבלי לפרט יתר על המידה. זעירא ייצג במפגש את מפקדי הצבאות הערביים ומסר על היערכות כוחותיהם ביום הלחימה ה־11. צ'רה מספר לקרואים כי המטוסים האמריקאיים הראשונים נחתו בארץ והכמויות שהביאו גדולות מאוד. על כך מוסיף הרמטכ"ל שמדובר בציוד ובאמל"ח בהיקף של מאות מיליוני דולרים.
העורכים מבקשים פרטים נוספים על צליחת התעלה ודדו אומר שעוד מוקדם לפרט בעניין.
יום חמישי, שמחת תורה, 18 באוקטובר 1973
החג לא מורגש כלל. אנחנו נקראים להגיע ללשכת שר הביטחון לפנות ערב.
נוכחים: שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן.
דדו פתח וסיפר על התבססות הכוחות שלנו מעבר לתעלה. ניכר שהוא עושה כל מאמץ אפשרי כדי להמעיט בערך הפעולה, ומגדיר אותה כ"לא דרמטית" (הסיבה התבררה רק מאוחר יותר: המצרים לא ידעו בדיוק מה היקף הכוח שלנו מעבר לתעלה ולא ראוי היה שאנחנו נספק להם מידע).
ראש אמ"ן זעירא נטל על עצמו לייצג את ראשי שני הצבאות הנלחמים בנו וסיפר על הלכי הרוח במטכ"לים של מצרים וסוריה. הסורים מקבלים כל הזמן משלוחים מוטסים של נשק וציוד צבאי מהרוסים ומחליפים במהירות נשק פגוע בנשק חדיש יותר.
דיין שוב הפגין פסימיות. הוא הדגיש שהדאגה שלו היא לא לטווח הקצר, שכן לצה"ל יש הישגים רבים בשדות הקרב, הן בחזית הסורית והן בחזית המצרית, אלא לטווח הארוך. בימים הקודמים הייתה תחושה שמנהיגי מצרים וסוריה מוכנים להפסקת אש, לאחר המכות שספגו. עכשיו אמר דיין בלשונו המחוספסת, "הם לא מתרגשים מכלום. לא אכפת לראשי סוריה שנשב ליד דמשק והם לא מוכנים לבקש הפסקת אש".
מוצאי שבת, 20 באוקטובר 1973
הפעם השתתפו דיין, זעירא, צור ואלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל.
ראשון דיבר צ'רה על הרכבת האווירית האמריקאית שמטוסיה מגיעים מדי יום. הם פורקים שפע של ציוד וכלי מלחמה, אך לא את הכל ניתן להטיס, ובקרוב מאוד יגיעו משלוחים בדרך הים, שכבר יצאו מבסיסי הצבא האמריקאי באירופה.
זעירא הרחיב את הדיבור על הנעשה אצל המצרים מעברה המזרחי של תעלת סואץ. מצבם של הכוחות אינו טוב, אך לפי שעה אין סימנים של התפוררות.
אלוף טל התייחס בדבריו לכוחות שלנו מעבר לתעלה. עד כה הם זכו להישגים רבים, ואולי החשוב מכולם שהם הצליחו לפגוע בסוללות טילים נגד מטוסים של המצרים ובכך הקלו מאוד על פעילות חיל האוויר.
דיין אמר שבסיכום הלחימה עד כה יש לנו הישגים רבים ומטרתנו העיקרית היא לפגוע כמה שיותר בצבא המצרי. יש לו בקשה: שהעורכים יורו לאנשי המערכות שלהם על Playdown - הנמכה או צמצום של הפרסום על ראש הגשר שלנו ממערב לתעלה. זאת כיוון שהמצרים אינם יודעים עד כה את היקף הכוחות שיש לנו שם.
בהמשך מסר נתונים על האבידות שלנו באנשים, בטנקים ובמטוסים, אך השביע אותנו שלא נפרסם מזה דבר.
יום שני, 22 באוקטובר 1973
(פגישה שפרטיה לא נשמרו, למעט שמות משתתפיה: דיין, אלעזר, זעירא).
יום רביעי, 24 באוקטובר 1973
הפעם עמד המפגש עם ראשי מערכת הביטחון בסימן הפסקת האש השנייה, שתהיה או לא תהיה. הפסקת האש הראשונה, ב־22 באוקטובר, הופרה על ידי המצרים, והקרבות נמשכו. עכשיו יש מאמץ גדול של האמריקאים, באמצעותו מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר וראש משקיפי האו"ם, לייצב הפסקת אש חדשה.
השתתפו: שר הביטחון דיין והרמטכ"ל אלעזר.
דיין התייחס בראשית דבריו למצבה של הארמייה המצרית השלישית, הממוקמת בשטח סיני בדרום התעלה ומכותרת לגמרי על ידי כוחותינו. המצרים מנסים, בעזרת הרוסים והאמריקאים, להסיר את המצור שלנו. כל היום היו דיונים עם האמריקאים ועם ראש משקיפי האו"ם על ייצוב הפסקת אש חדשה. עד כה המצרים נוקטים שיטה נבזית: אם מצליח להם בשדה הקרב, הם לא רוצים הפסקת אש. ואם לא מצליח — הם דורשים אותה.
משקיפי האו"ם נכנסו לפעולה ולא ברור מה תהיה הצלחתם. האמריקאים לוחצים עלינו להסכים להפסקת אש. יש בינינו מתיחות בעניין. הבעיה הגדולה של המצרים, ובעקבות זאת גם של האמריקאים והרוסים, היא איך לתספק את הארמייה השלישית הנצורה. הלחץ האמריקאי לא פוסק אף לרגע. מזכיר המדינה קיסינג'ר הגיע היום ארצה.
הרמטכ"ל פתח בתיאור כוחותינו הצרים על הארמייה השלישית. הכוח המצרי הנצור גדול מאוד. לפי הידוע לנו נצורות שם דיביזיית חי"ר 7, דיביזיית חי"ר 19 ושרידי חטיבה ממוכנת 6 - 20 עד 25 אלף חיילים בסך הכל. הם מנסים לפרוץ את המצור דרך חוף ים סוף (מפרץ סואץ) ואנחנו מסכלים את ניסיונותיהם.
באזור הארמיה המצרית השנייה, זו שתפסה את קו המעוזים שלנו, נכללות הדיביזיות 18, 2, 16 (נשאר ממנה רק מעט), דיביזיה משוריינת 21 (מעט), שרידי דיביזיה משוריינת 23, חטיבה 15.
באזור המוחזק בידינו ממערב לתעלה יש בידי כוחותינו כמה אלפי שבויים מצרים. הגיעו אלינו פניות ממפקד זה או אחר בנוסח: כמה שבויים לקחת? נאמר לו — קח 1,500.
המצרים ניסו היום להפעיל את חיל האוויר שלהם כדי לסייע לארמייה השלישית. 15 מהמטוסים שלהם הופלו. מתחילת המלחמה הופלו או יצאו מכל שימוש 287 מטוסים מצריים ו־222 מטוסים סוריים. צה"ל לא איבד שום מטוס ביומיים האחרונים.
הרמטכ"ל מסר פרטים — לא לפרסום בשום אופן — של האבידות שלנו במלחמה עד כה: 1,544 הרוגים ו־344 נעדרים, מקצתם שבויים. ידוע לנו בוודאות על 73 שבויים. מספר הפצועים — 6,133. אבידות המצרים נמנות בעשרות אלפים.
אשר לסורים, מאז 22 בחודש הם מקיימים הפסקת אש דה־פקטו. גם אנחנו מקיימים את הפסקת האש בחזית זו.
ומילה אחרונה על המצרים ביממה האחרונה: הם מנסים כל הזמן להתחבר אל הארמייה השלישית הנצורה; הנצורים ניסו להרחיב את האזור שבשליטתם וחטפו מאיתנו כהוגן; ניסו לירות בארטילריה על הכוחות שלנו ממערב לתעלה. פעלנו נגדם, לרבות במטוסים. הם, מצידם, שלחו מטוסים לסייע לנצורים, ומהם הפלנו רבים.
הרמטכ"ל סיים ודיין המשיך: אין לנו שום כוונה לזוז סנטימטר אחד מהעמדות שתפסנו בימים האחרונים, לאחר הפסקת האש הקודמת שלא כובדה על ידי המצרים. אבל באותה מידה אין לנו שום רצון להגיע לקרע עם האמריקאים. צריך להגיד זאת במפורש: מה שמעניין את המצרים לגבי הארמייה השלישית זה המאחז שלה בסיני, שהם אינם רוצים להפסידו, ולא הדאגה שלהם להאכיל את אנשיהם. אתמול הם ניסו לבנות שבעה גשרים על התעלה לכיוון מערב, אך אש שלנו, מן הקרקע ומן האוויר, סיכלה את כל הניסיונות האלה. יש לנו מידע שחיילים מצרים מהארמייה השלישית רוצים להיכנע וקציניהם מונעים זאת מהם.
היתרון שלנו על המצרים, המשיך דיין, נובע משלוש נקודות: א. יכולת הלחימה העדיפה; ב. חיל האוויר והשריון שלנו עדיפים על שלהם; ג. המטה שלנו טוב משלהם. המצב העובדתי בשטח מונע מהם כל פעולה התקפית. היתרון שלנו עליהם כיום הוא מוחלט.
מבחינה בינלאומית יש לחץ גדול עלינו. הן האמריקאים והן הרוסים מתנגדים "להקפיא" את המצב הקיים. הרוסים תגברו מאוד את הכוח הימי שלהם בים התיכון. לפני המלחמה היו להם 40־50 אוניות ועכשיו יש 80. נדמה שכל העולם מטפל בתזונה של אנשי הארמייה השלישית. זה הביא למשבר קשה בין ארה"ב לרוסיה. האמריקאים מזהירים אותנו שאם לא נאפשר למצרים לספק אוכל לנצורים, יעשו זאת הרוסים, שינחיתו או יצניחו להם אספקה. לדעת וושינגטון, מנוי וגמור עם הרוסים לפעול, ו"אנחנו לא רוצים להגיע למלחמת עולם שלישית", כפי שהתבטא אחד מהם. מתברר שהאמריקאים הבטיחו לסאדאת שהארמייה השלישית לא תורעב. מדובר לא רק באוכל, אלא גם במים ובציוד רפואי.
דיין מסר שסוכם עם הצלב האדום לפנות 2,000 פצועים מהארמייה השלישית ובמקביל העלינו אנו את נושא השבויים שלנו.
אשר לסוריה, היא מקבלת כל הזמן סיוע וציוד מהרוסים. מגיעים מטוסי מיג מפורקים המורכבים מיד. לפי דיווח סורי הם איבדו בקרבות 1,100 טנקים ומקבלים טנקים מדגמים מתקדמים יותר מאלה שאיבדו. עם זאת, אין להם מספיק צוותים להפעילם. אבדו להם גם הרבה טייסים.
***
עד כאן תשעה דיווחים ממפגשי ועדת העורכים עם ראשי מערכת הביטחון במהלך 19 הימים של מלחמת יום הכיפורים (6־24 באוקטובר 1973). במפגשים אלה דיווחו שישה: שר הביטחון משה דיין (השתתף בתשעה מפגשים); הרמטכ"ל דוד אלעזר (שמונה מפגשים); ראש אמ"ן אלי זעירא (חמישה); רב אלוף (במיל') צבי צור, עוזר שר הביטחון (ארבעה); מפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד (אחד); וסגן הרמטכ"ל ישראל טל (אחד).
מהדיווחים אפשר ללמוד מה שהיה בהם וגם מה שלא היה: דובר מעט יחסית על המלחמה נגד האויב הסורי; ולא נאמרה אף מילה על "מלחמות היהודים" בחזית הדרום, במרובע אריאל שרון — אברהם אדן ("ברן") - שמואל גונן (גורידיש) — חיים בר לב. העורכים שאלו שאלות ולא תמיד קיבלו תשובות. האמירה המיוחסת למשה דיין על אפשרות של "חורבן בית שלישי" לא הושמעה בוועדת העורכים. משה דיין היה לעיתים אופטימי ולעיתים פסימי. אך הוא מעולם לא נשמע מיואש.
