ובמקום הראשון במצעד קבלו את...
גשר / "אנחנו צאצאי המצעדים המוזרים", אמר לי מי שאמר ברצינות מרבית שהפתיעה אותי.
"תסביר ת'כוונה", ביקשתי הבהרה.
"שמע, צעדנו, הצעדנו והקשבנו למצעדי הפזמונים בלהיטות לפעמים מוגזמת בילדותנו וכך יצרנו תחושה שדבר אחד עדיף על פני השני".
"טוב זה טבעי עוד מימי התחרויות ביוון העתיקה", הערתי. ואחר כך הזכרתי לו שעדיין כשחיפשנו בנעורים גשר אמיתי לחצות בו את המים הסוערים של חיינו הקטנים, היינו מקשיבים דרך טרנזיסטורים (רדיואים קטנים בגודל אייפון) למצעדי הפזמונים שהגיש חיים קינן או למצעד של רדיו רמאללה, שבו שלטה המוזיקה הלועזית. המצעד חיזק אז אצלנו את הרצון לתחרות ולהתמצאות ולימוד החיים דרך שירים.
להמשיך להקשיב לשירים / "טוב אחי", נכנע חברי המתעניין, "אבל מה עם מצעדי הפזמונים השנתיים 2022 שהתרחשו בראש השנה האחרון בכל רשתות הרדיו והנטים? האם הקשבת להם?" שאל, ומיד הבין לפי מראה פניי שאני יותר בלהקת גזוז (תשע בכיכר) מבפנתרה. ועל כן העיר לי (כדרכם של מבקרים מעירים ומחנכים) "בתור זמריקו אתה לא חושב שמן הראוי שתדע מה הולך במוזיקה של היום, ולא תצטרף חלילה לכל החבר'ה המאובנים שהפסיקו להקשיב לשירים חדשים (גיל 33 הוא גיל ההתנתקות מחידושים) ודועכים במהירות כשאין להם מושג שסטטיק ובן אל התפרקו או בכלל קמו, ושיש שירי פופ והיפ־הופ חדשים למבוגרים ולילדים מאת אנה, נועה, חנן, רן, אודיה, אושר, חסון, טונה, פלוטניק ועוד?". כולם שמות (לעיתים כינויים עדכניים) של זמרים וזמרות רבים וטובים.
"אבל נועה קירל (זמרת השנה והתקופה) הייתה בהופעה שלי בקיסריה ועלתה לשיר איתי את מנגב לך את הדמעות. זה לא סימן שאני בעניינים?" ניסיתי להתגונן, והוספתי שאני גם יודע שלאנה (זק) יש שיר בשם "לך לישון" שבו היא משאירה מספר טלפון.
"זה לא בשיר הזה, אתה טועה", אמר האומר.
"באמת?" תהיתי, כי זכרתי ששמעתי את השורה שחוזרת פעמיים: "בוא תראה מה פיספסת בוא תראה, בוא תראה מה פיספסת בוא תראה".
תסתלבט בקיבוץ / טוב אז כנראה פיספסתי. ומתברר שזה לא היה השיר לך לישון עם המספר טלפון. אבל איפשהו ידעתי שיש אי שם שיר כזה, כולל מספר מלא. ידעתי גם שהשיר “סתלבט בקיבוץ” של פול טראנק (להקה) וג'ימבו ג'יי (ראפר) כבש את המצעדים, כי נישבתי בקסם החינניות המחאתית שלו על אי־היכולת של צעירים להשיג דירה במחיר סביר בעיר. והנה קטע מהמילים שלו לשירותכם:
"כמה זה לחוץ אז למה עיר? /
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר /
אנ'לא עובד קשה בשביל להיות עשיר"
וזה רק אלפית ממילות השיר הזה שנבחר גם כשיר השנה. ובגדול הייתה זו הפתעה כי השימוש במילה קיבוץ קצת דעך לאחרונה נוכח תזוזת הקיבוצים ממרכז מצעד חיינו, בו צעדו פעם בגאון, מלבד אולי בערוץ הקיבוץ בספורט 5.
שירים ממש יפים / "אבל למרות הכל אתה די בעניינים", אמר האומר במין נחמה פורתא.
"נו בטח כפרה שלי", ציטטתי בקוליות שיר של רביד פלוטניק, והוספתי שהאזנתי לאחרונה לשיר הנהדר "סהרה" עם טונה ויסמין מועלם. הוספתי שכשנסעתי ברכב וסרקתי בשלבים את המצעד השנתי 2022 גיליתי שירים ממש יפים אם אתה בא נקי מסטיגמות ומדעות קדומות. מצד שני לא יכולתי שלא להבחין לפתע בתזוזה אחורנית של כל מיני זמרים שלפני דקה עמדו בראשי המצעדים בשנים הקודמות. מה שהעיד על מהירות ההצלחה מחד ומהירות הירידה והגלישה ממנה מאידך.
אז היי בייבי פניתי לעצמי. על מה בעצם מסתמכת הבחירה פה? כי בזמני היה המצעד בנוי על גלויות ששלחו מעריצים ומעריצות ועורר תמיהות בגלל שהיה מדובר אולי ב־1,000 מתעניינים. מצד שני, כיוון שאנשים אהבו כאמור תחרויות ספורט, מאבקי גלדיאטורים, קיסרים, מלכים, שירים וזמרים, המצעד תמיד הצליח לעורר עניין מיוחד.
"ויצא לך להשתתף בו?" שאל השואל.
"כן, הייתי אפילו כמה פעמים זמר השנה".
"ושמחת?"
"כן, ככתוב: ושמחת בחגך (כולל סוכות שבא עלינו לטובה)".
תזוזות / עם גבור השנים עליי התחלתי להקשיב בשבתות לערוץ 103FM כי היו שם שירים עבריים עליהם גדלתי בנעוריי ושחשתי במחיצתם נוח יותר מהשירים החדשים. זה תהליך טבעי. אבל ככה לאט־לאט אדם יכול להפוך ל"נייך" כזה, כלומר אחד שלא מקשיב לחדשנות אלא לישנות. אז הבנתי שאני חייב לקבל את רן דנקר עם שיר השמלה, את הנער החדש בעיר אליאב זוהר שמתגעגע למיכל ואת נונו המקסימה עם אתה פה לא פה? התחלתי להבין גם שדור הזמרים הוותיקים שעשה פה לא מעט שירים נפלאים כבר פחות ופחות נמצא במצעד. והשאלות היו האם הסיבה היא כי הדור לא יצר מספיק חומר חדש ואטרקטיבי, או שמא כי לפי חוקי המשחק המצעדיים, "היי אולד טיימרים פנו דרך למצעד הנעורים".
טעות קטנה / אוי טעות־טעות־טעות. מיסטייק־מיסטייק. זה לא לך לישון, זה השיר "מי זאת" שבו אנה זק השאירה מספר טלפון, נזכרתי לפתע. טוב בינינו, אי־אפשר כבר היה להכיל את הכל, כלומר להתמצא אול־אין במצעדי הפזמונים. וזה בדיוק כמו שנהיה קשה להתמצא במצעדי הבולענים או במצעד הח"כים האמיתיים למול הנורווגים, או במצעד המלחמה הרוסית באוקראינה. הכל היה צפוי ולא צפוי. הנשיא ביידן שכח שצירת הקונגרס אותה חיפש באולם כבר מתה, ההוריקן ההרסני "איאן" נכנס למקום הראשון במצעדי ההוריקנים, נשות החיג'אב באיראן הובילו במצעד המחאות נגד המשטר הדיקטטורי, וזמר בשם טונה (כשמו של דג שאני מאוד אוהב) ולהקה בשם בגאז' מלא (פול טראנק) הרקיעו שחקים. ואגב בשלב מסוים בכלל נזכרתי שהמצעד האמיתי היה זה של צה"ל ביום העצמאות בשנות ה־60 בתל־אביב שבוטל אחרי שהתעלפנו מהתרגשות מהטנקים והחיילים שצעדו כאיש אחד במצעד.
לנון, מקרטני, אהוד ובעז / "ואני מתבלבל ונופל אה... אה... אה... אה", שרו ברגש החברים של נטאשה בשיר “על קו הזינוק”. ואכן התבלבלתי. אולי בגלל שזהויות האנשים סווגו סופית במצעד הזהויות לפי שמאל וימין, פריפריה ומרכז, דתיים וחילונים, אמוניים. ואולי כי סביבי אנשים עוד התלבטו באהבה מצעדית בין אנה לנועה, בין חנן לישי, אושר כהן ועדן חסון ובין אנשי המפלגות שצעדו במצעד הבחירות הקרבות והולכות.
אז כשנסעתי בכבישים המפוקקים והקשבתי בכיף למצעד הבנתי שאני בכלל לא כועס עליו, רק נאנח לפעמים מכאבי לב, ושאולי הרבה זמן לא שמעתי שירים חדשים כי חלקם נשמעו (באוזניי הישנות) מסתולבטים, מתוכנתים, מהירים ונגישים לשנייה הזאת, ולי היה חסר “משהו” לקחת גם לדקות ולשניות הבאות עלינו לטובה. כלומר המשהו הקרוי משמעות. מצד שני חשבתי שתמיד כדאי לחדד את האוזניים ולהתענג על הצלילים החדשים שעפים עכשיו באוויר כי הם ראי התקופה ומה שווה אדם ללא מראה לחייו? וככה עם התובנה הזו נותרתי כששמעתי את שיר הפופ הפופולרי מי זאת של אנה זק, שמילותיו הלכו ככה:
כולם מחכים לה על הממתינה /
אם זה לא דחוף לה אז היא לא עונה /
קח מספר ואז תמתין /
תרשום:
052538164
תוסיף גם 8.
אגב, שמתם לב כמה אנשים כתבו את השיר המספרי הזה? מילים: יובל מעין, רון ביטון, אור בנברוך ושירה בינה מרגלית. לחן: גם יובל מעין, רון ביטון, אור בנברוך ושירה בינה מרגלית.
כלומר, כבר מזמן לא היו אלה רק לנון ומקרטני, או אהוד מנור ובעז שרעבי. וזה אולי עיקר השינוי התקופתי במצעד. לא? כן? לא? וכמאמר ילדי התקופה: אתה פה? לא פה? טוב לך לישון בסהרה.
לפנייה לכתב/ת 
