ישראל חייבת לשנות את הקו, עכשיו

המשטר של פוטין הגיב על פעולת חבלה פרטיזנית בנתיב התנועה העיקרי של הצבא הרוסי הפולש לאוקראינה - הפיצוץ בגשר חדש ויקר בין רוסיה לחצי האי קרים, שנחנך בגאווה ב־2018 לאחר סיפוח חצי האי לרוסיה - בדרכו האופיינית: הפגזת טילים ברוטלית על מרכזי אוכלוסייה באוקראינה ואיומים בעוד הפגזות על "תשתיות". העולם - שוב - המום ומגנה. ואנחנו?

בישראל אומנם שני הגושים הפוליטיים המתמודדים בבחירות הקרובות לכנסת מעדיפים שלא להרחיב את הדיבור על אוקראינה, ובכל זאת יש הבדל ניכר ביניהם. גוש האופוזיציה מורכב ממפלגות שרעיונית ומעשית תומכות (בשקט) בפלישה הרוסית ובתוכניות הסיפוח של פוטין. ב־2018 הזמין הנשיא הרוסי את ראש הממשלה דאז, נתניהו, לעמוד לצידו על במת אורחי הכבוד שקיבלו את פניו של מצעד צבאי לציון יום הניצחון של ברית המועצות על הנאצים. בינואר 2020 נאות פוטין להשתתף בפורום השואה העולמי החמישי ביד ושם ולחנוך כאן אנדרטה למגיני העיר לנינגרד מהמצור הגרמני במלחמת העולם השנייה. פוטין הביא עימו מצגת מקוממת, גדושה באי־דיוקים היסטוריים, שהפכה את השואה לתת־סעיף בסיפור הגבורה של הצבא האדום. ונתניהו - הוא לא אמר, ולא יאמר, מילת הסתייגות מפוטין.

מחליפו, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, נפל אף הוא שדוד ב"קסמו" של הנשיא פוטין ובימים בהם גורל אוקראינה התנדנד על כף המאזניים, הגיע למוסקבה לשיחה ידידותית איתו. בנט רצה לתווך בתום לב בין תוקף למותקף, ולא תפס שמנגנון התעמולה בקרמלין משתמש בו לצרכיו האימפריאליים.

לעומתו, יאיר לפיד כשר החוץ וכראש ממשלה חלופי, השמיע כבר בפברואר מילות גינוי חד־משמעיות לפלישה הרוסית. באפריל הרחיק לכת ודיבר על פשעי מלחמה של הצבאי הרוסי באוקראינה. אבל עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, וכשהבחירות באופק, לפיד הנמיך את הטון ואת הצליל. אתמול הוא הגיב על ההפגזה הרוסית במשפט גינוי חריף ובמילות עידוד לעם האוקראיני.

נאה אומר, מעט עושה. משרד האוצר בממשלת לפיד ממשיך לא לאשר את בקשתה של אוקראינה להלוואה מישראל, אבל יוצא מגדרו לאפשר עקיפה של הסנקציות הכלכליות על רוסיה. הסיוע הישראלי הלא־צבאי לאוקראינה ירד לאפס.

כל זה קורה לא מפני שראש הממשלה לפיד חש סימפטיה לחבורת פושעי המלחמה בקרמלין. הוא נגעל וסולד מהם, אך חשוף לאזהרות של בכירי מערכת הביטחון מההשלכות הביטחוניות של צעדי תמיכה וסיוע גלוי לאוקראינה. רוסיה, הם לוחשים לאוזנו, תגביל את יכולות התקיפה האווירית שלנו ועלולה להפתיע אותנו ב"צעדים התקפיים".

היא לא. הנוכחות של הכוחות המיוחדים הרוסיים בסוריה כיום זניחה עד אפסית והיכולות כנ"ל. מומלץ לראש הממשלה להקשיב לדברים שאמר הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט בראיון לתקשורת: "צריך לעשות כאן שיקול ערכי ואסטרטגי, גם אם זה יגביל אותנו קצת בתקיפות (בסוריה, ס.פ )... האמירה צריכה להיות ברורה וחדה - התנגדות ישראלית למעשי רוסיה וסיוע אזרחי רחב לאוקראינה".

הממשלה בירושלים צריכה ויכולה לאמץ את גישתו של איזנקוט ולקבוע קו תקיף חדש של עזרה לאוקראינה, לא רק בהצהרות פומביות אלא בעיקר במעשים. יש לכך צידוק מוסרי־ערכי, יתרון אסטרטגי ארוך טווח וגם שיקול אלקטורלי. פוטנציאל ההצבעה של עולי אוקראינה בארץ, כולל הגל האחרון, בתוספת רבבות היהודים שעלו מרוסיה בשל התנגדות למלחמה וחשש מגיוס, מוערך במספר מנדטים לא מבוטל; זהו ציבור גדול המתבלט למי להצביע. למחנה נתניהו אין בנושא האוקראיני עמדה היכולה להשפיע על המתלבטים. למחנה לפיד יש ויש, אך צריך לחדדה.

עזרה ישראלית מעשית לאוקראינה בשעותיה הקשות נדרשת גם כדי לחסום את ההשוואות לפיהן דין אחד לרוסיה ולישראל: שתיהן מדינות כובשות, מספחות ורומסות זכויות אזרח. עובדה, אומרים בעלי דעה זו בארגונים אנטי־ישראליים, ישראל נכנעת לרוסיה ולא מוכרת לאוקראינים אפילו ציוד מגן בסיסי ביותר.

לעתים נדירות מתרחשת זהות כה ברורה בשיקול הערכי, המדיני, ההסברתי והאלקטורלי כמו במקרה זה.