מונדיאל במדבר

בסמטאות של שוק "וואקף" בדוחא, בירת קטאר, מטגנים ביצים במחבת גדולה בלי אש. כשבחוץ יש 50 מעלות, אין צורך בחימום המחבת. בשוק התוסס מצפים כעת ליותר ממיליון מבקרים שיגיעו למשחקי מונדיאל 2022, שיחלו בעיר ב־20 בנובמבר. כבר צבעו ושיפצו, ואפילו העבירו פקודה למאות הנשים המוכרות בשוק, ולמבשלות הכורעות על מחבתות הנחושת העתיקות, להקפיד להופיע בבגדים נקיים.

ההיערכות לאירוח התיירים נרחבת. בתוך חודש וחצי הקימו בדוחא שלושה בתי מלון חדשים. בנוסף, שלוש אוניות נוסעים ענקיות ומפוארות עוגנות לחופי דוחא, וסירות מוכנות להשיט את המבקרים שילונו בהן אל העיר וממנה. גם 1,500 וילות ודירות יעמדו להשכרה לרשות התיירים. הקטארים קיבלו "המלצה" מהשלטונות לצאת לחו"ל או למקום אחר במדינה ולהשכיר את בתיהם. מי שסירב קיבל אפילו מימון לטיסה לחו"ל, והשכרת בתיהם שימשה להחזר הכסף. בעיר גם יוקמו כ־1,000 אוהלים מרווחים וממוזגים, להשכרה לתיירים.

גם השכנות - סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות, עומאן וכווית – נערכות להלין בבתי המלון שלהן רבבות תיירים שיטוסו כל בוקר לדוחא ויחזרו בערב לישון. בסעודיה מרחיבים בתי מלון ומקימים מסעדות. בדובאי פינו בתי מלון. בבחריין שיפצו את צי המטוסים לטובת הטיסות הקצרות לדוחא. מחיר הלינה בין 1,770-270 דולר ללילה במלון).

בנמל התעופה של דוחא מצפים ל־90 טיסות ביום, ובדובאי, שמרוחקת 40 דקות טיסה מקטאר, מעריכים שהיא תהפוך ל"שער הראשי" לקטאר. לכבוד האירוע אפילו הקימו בדובאי מלון חדש, פאלם הוטל, על חצי אי מלאכותי ובו ארבע בריכות שחייה, 17 מסעדות, חדרי ישיבות ענקיים וחדרי אירוח גדולים שמשקיפים על הים. בנוסף, בנייתם של כ־30 בתי מלון מפוארים נשלמה בימים אלה, והם יצטרפו למגורי היוקרה שיוצעו לתיירים.

שליט קטאר, האמיר שייח' תמים בן חמד | צילום: גטי אימג'ס

כדי שהתנועה ברחובות תהיה דלילה והתלמידים לא יתקהלו ליד בתי המלון, פתחו את שנת הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות של קטאר בראשית אוגוסט, והכוונה היא להוציא את כל מוסדות החינוך לחופשה מרוכזת למשך 40 יום לפני ואחרי המשחקים, עם המלצה להישאר בסביבת בתי המגורים. בנוסף מתקיימים מגעים חשאיים בין קטאר למספר מדינות כדי לשלוח אלפי שוטרים ואנשי ביטחון, שיגיעו שבוע לפני פתיחת המשחקים ויהיו נוכחים ב"נקודות מפתח" כדי לשמור על הסדר והביטחון של התיירים. המבקרים הזרים שיגיעו למשחקים יצוידו בשדה התעופה בתעודת "הייא", שמונפקת על ידי השלטונות, כדי לקצר תהליכי רישום ברכישת כרטיסים למשחקים. הם יוכלו להציג אותה לשוטרים ואפילו לנצל אותה במסעדות או בבתי קפה על מנת להבטיח לעצמם מקום ישיבה.

"קטאר רוצה לנצל את התחרויות כדי להציג לעולם את התפתחותה המהירה ואת הפיכתה למדינה משמעותית בתחום האנרגיה (קטאר היא השלישית בעולם בהפקה וביצוא של גז טבעי וה־13 בעולם ביצוא נפט, ס"פ), וכמדינת תיירות מכניסת אורחים. חשוב לזכור, זו הפעם הראשונה שמשחקי המונדיאל מתקיימים במזרח התיכון", אומר לי המהנדס נאסר אל־חאטר, מנכ"ל פרויקט גביע העולם 2022 בקטאר, שהוא גם יד ימינו, יועצו ועוזרו המיוחד של שליט קטאר, האמיר שייח' תמים בן חמד. בקטאר מעריכים את ההכנסות שיגיעו מתיירות בזמן המונדיאל בסכום הדמיוני של 17 מיליארד דולר.

למבקרים במשחקים ממתינים שמונה אצטדיוני ענק. הגדול, אצטדיון לוסייל, הקרוב לים, יכול להכיל 80 אלף צופים. באצטדיון אלחור נכנסים 60 אלף, ובאצטדיונים האחרים - אל־ווכרה, א־ריאן, דוחא ועוד שלושה ששמותיהם עדיין לא נחשפו - יש מקומות ל־40 או 45 אלף צופים בכל אחד. האצטדיונים עטופים בברזנט אטום וממוזגים, עם קיוסקים שימכרו בקבוקי שתייה.

למרות ששתיית אלכוהול אסורה בקטאר, שעתיים לפני המשחקים ושעה אחריהם יהיה מותר למכור, לזרים לא מוסלמים בלבד ועם הצגת תעודה מזהה, משקאות אלכוהוליים בבתי מלון ובמקומות מסומנים, ורק שם. גברים יתבקשו לא להופיע למשחקים במכנסיים קצרים מדי, ולנשים אסור יהיה להופיע בחצאיות מיני או בחולצות חשופות.

האם ישראלים יוכלו להגיע? ישראל ביקשה לפתוח קונסוליה בדוחא כדי לשמש כתובת לישראלים בזמן המשחקים. קטאר סירבה. כפי שזה נראה כרגע, נרקמת עסקת חבילה: ישראלים יורשו להגיע למשחקים - בתמורה לכך שישראל תאפשר לפלסטינים מהגדה המערבית להגיע בקלות. "רק אם ישראל תקל את יציאת הפלסטינים, ואנחנו נתחייב להעניק להם שירותי חינם, נאפשר לאוהדים ישראלים להיכנס", אומר לי ד"ר מוסטפה נאדר, מצוות המארגנים המקומי. עם זאת, בזמן כתיבת שורות אלה מתפרסם בקטאר כי על הנסיכות מופעלים לחצים שלא לאפשר הגעת ישראלים.

לפלסטינים שיגיעו מהגדה, הקטארים מבטיחים שירותים בחינם - ברישום למשחקים, רכישת כרטיסים, אירוח בבתי מלון, "העיקר שיגיעו". גם לפלסטינים מעזה הם מתחייבים ל"אירוח מלא", אבל לא בטוח שאלה יגיעו בכלל. בזמן שאנחנו משוחחים לנאדר אין נתונים לגבי הביקוש מצד הפלסטינים להגיע למשחקים, "אבל אנחנו לוחצים שתהיה נוכחות פלסטינית מרשימה ונכריז עליהם במיוחד כקבוצה שהגיעה משטחי הגדה ועזה, אם יגיעו מעזה".

בסיס צבאי עם גדרות תיל

ומה יעשו מיליון תיירים בין המשחקים? אחד האתרים האטרקטיביים של דוחא הוא שוק וואקף כמובן. השוק נקרא כך לכבודו של הסוחר הגבר (באשר הוא) בימים עברו, שעמד (וואקף) בסמטאות בסבלנות ומכר את סחורותיו. תחילה מכרו כאן פירות ודגים. עם השנים נוספו עוד דברים. השוק עבר שיפוץ גדול בתקופת שלטון שייח' חמד בן חליפה, אביו של האמיר הנוכחי. כיום מוכרות בו בעיקר נשים מהודו, אפגניסטן ופקיסטן, לבושות בבגדים מקומיים ומכוסות ברעלה.

זה שוק של סחורות ומוצרים זולים במיוחד — גמלים עשויים בעבודת יד, קערות יפהפיות בגוני כחול, ציורי קיר, שטיחים גדולים וקטנים ושטיחוני תפילה למוסלמים. אפשר להשיג כאן שרשראות מסבחה מענבר כדי למולל בזמן התפילה או לתלות על קיר הסלון. לאורך הרחוב הראשי יתבדרו מעל לראשי המבקרים גלביות צחורות לגברים ושמלות ארוכות רקומות לנשים, וסנדלי קש. כולם, בגלל החום הכבד, מסתובבים רק בסנדלים. יש גם אינספור ארנקי נשים ותיקים דמויי־עור ומפלסטיק, ושעוני רולקס מזויפים. את המקוריים מחזיקים בקופסאות מהודרות בחנויות היוקרה בבירה.

כשנמאס לשוטט בשוק, אפשר לגשת לבית קפה סמוך או לאחת מ־70 המסעדות באזור שמציעות ארוחות דשנות: חומוס, פול, שווארמה וקבב, כתף טלה. הכל מסודר על צלחות זעירות, לבנות, ובמחיר שווה לכל נפש. במסעדות היוקרה בעיר ארוחה דומה תעלה פי עשרה לפחות.

מהשוק אפשר להמשיך למתחם הצבאי (הסגור לתיירים) שבו שוכנים ערוצי תחנת אל־ג'זירה. מבחוץ המקום נראה עלוב, בסיס צבאי מוקף חיילים ושוטרים וגדרות תיל. בעבר, כשנשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, ביקר כאן עם שליט קטאר, לא מצאו עבורו כיסא. "קטן כמו קופסת גפרורים", התלונן הראיס המצרי, "אבל עושה רעש כמו תותח". מאז גדל הערוץ ומספר צופיו הגיע ליותר מ־150 מיליון.

בין משחקי הכדורגל אפשר גם לצאת לחצי יום טיול – בשעות הבוקר המוקדמות או עם רדת החשיכה – בדיונות הסמוכות לדוחא. נוסעים בג'יפ עד אליהן ואז מטפסים ברגל אל ראש תלוליות החול. זה טיול שמתאים למי שמסוגל להתמודד עם החום ועם הלחות. בדרך עוצרים להתרענן בבתי קפה ובקיוסקים, שבהם אפשר גם לרכוש מזכרות בדמות בקבוקי חול צבעוניים.

"לא נהוג לעבוד כאן"

אף שהשפה הרשמית בקטאר היא ערבית, מספר דוברי האנגלית גדול פי שלושה לפחות ממספר דוברי הערבית, כי מתוך שלושה מיליון התושבים, רק 14 אחוז הם ילידי המקום, ורובם משתייכים למשפחות עשירות מאוד שמחזיקות ברוב העסקים וההון במדינה. השאר הם עובדים זרים. אין כמעט עניים בקטאר. כעשרת אלפים בני אדם חיים על קופת צדקה ממשלתית, 30 אחוז מהם הם קשישים או יתומים.

אני נוחתת בנמל התעופה הבינלאומי חמד בדוחא. בכניסה יש תמיד מאות בני אדם – תור קצרצר למקומיים, תור שני מתגלגל וארוך לפועלים זרים, ותור אחרון לתיירים, שבאים לביקורים של ימים ספורים. מכניסה צדדית יובילו את האח"מים הזרים שבאים מחו"ל לעבוד בקטאר – מרצים באוניברסיטאות האמריקאיות של דוחא, רופאים שעושים כאן הון, אחיות בבתי החולים שמרוויחות סכומים דמיוניים, מהנדסים ואדריכלים, וכמובן מכאן יעברו גם פקידי ממשלה ובכירים קטארים. כבר שנים יש בקטאר ביקוש למהנדסי בניין, אדריכלים ומעצבי פנים. נדמה שאין בעולם תנופת בנייה כמו בחצי האי הזה, שאורכו כ־150 ק"מ, ורוחבו כ־50 ק"מ.

מאחורי הדלפקים בנמל התעופה לא תמצאו אפילו עובד קטארי אחד, כולם זרים. "העבודה מלכלכת את הידיים", מסביר לי בחיוך מחמוד דאהר, בעל הון מקומי. דאהר הוא "מנהל בכיר" ובעל 51 אחוז מהבעלות בחברת בנייה צרפתית שמקימה רשת מסעדות ובתי מלון בקטאר. לפי הכלל הנוקשה כאן, כל חברה פרטית זרה, גדולה או קטנה, חייבת להירשם תחת שמו של מנהל ובעלים מקומי, קטארי, שיהיה בעל 51 אחוז מהבעלות, גם אם לא יעבוד בחברה. "אז יוצא שאני מקבל יותר מ־50 אחוז על כלום־עבודה", חושף מחמוד את הסוד הידוע, "והשותף הצרפתי שלי עושה את העבודה האמיתית". הוא מצידו מזמין את השותף הצרפתי לארוחות בביתו המפואר, מסיע אותו במכוניתו המרווחת, ו"נדמה לי ששנינו מרוצים", הוא מסכם את העסקה.

גם ד"ר ממדוח ראפע עומד מאחורי שתי חברות שאין לו מושג מה עושים במשרדיהן. "אני מגיע בכל שבוע להיפגש עם המנכ"ל מקליפורניה", הוא אומר. אפילו חברה זרה להשמת עובדים מחו"ל חייבת להתנהל באמצעות "בוס" מקומי, כמו למשל החברה שמנהל יוסף דאוד, עוד עשיר מקומי. "עכשיו אנחנו בשיא הלחץ", הוא מסביר, "כל יום מגיעים עובדים זרים חדשים מהודו, פקיסטן, הפיליפינים ומצרים, וצריך לטפל בניירת מול השלטונות. לא כל כך מקובל אצלנו לעבוד".

לג'ורדן הפיליפיני, מנהל חשבונות בכיר בנמל התעופה, יש אח בישראל שחיבר בינינו לפני שהגעתי לקטאר. ג'ורדן מציע לי להתלוות אליו לסיור במגורי העובדים הזרים ב"עיר הקטנה" של דוחא - שכונה צפופה, מזוהמת, עצובה. כאן דרים כל העובדים הזרים שמשכורתם לא תאפשר שכירת דירת שותפים במרכז העיר.

קצב התחלופה ב"עיר הקטנה" גבוה. חלק מפועלי הבניין לא מסוגלים להתמודד עם חום של 50 מעלות, חוסכים קצת כסף ובורחים הביתה אחרי חמישה־שישה חודשים. אחרים נשארים כי בעל הבית מחזיק בדרכוניהם. לפני שנתיים הוחלט במדינה לאסור החזקת דרכונים של עובדים זרים בידי המעסיק המקומי וקנסות הוטלו על מפירי החוק. בפועל המעסיקים ממשיכים לעשות זאת, והפועלים מקבלים בתמורה 20־30 דולר נוספים.

למרות ש"לא מקובל לעבוד כאן", כפי שאומר דאוד, גברים מקומיים ייראו רק לעיתים נדירות בקניונים הענקיים. אלה הם ממלכתן של הנשים, שמגיעות עם הנהג ההודי. הוא ימתין במשך שעות ארוכות ברכב המפואר, והיא, גבירתו, תסתובב עם המשרתת, לפעמים עם ילדיה, לעשות קניות, להתיישב בבית קפה עם חברות כמוה, כולן עטויות שחור מכף רגל ועד קצה הצוואר, ולראשן הבורקה השחורה שממנה יציצו זוג עיניים בוערות.

כשנכנסים לקניון וילאג'יו, מגלים שבין שדרות החנויות האינסופיות משייטות מיני־גונדולות בתוך תעלה ענקית. רוצים לזארה? היכנסו, תפסו את כיסא הנהג, לחצו על כפתור והספינה תתחיל לשייט, כשאתם תידרשו רק לאחוז בהגה ולסובב. אין שופינג כזה בכל המזרח התיכון.

פגישה עם חאלד משעל

בווילות של קטאר לא גרים רק קטארים עשירים, אלא גם כמה "אורחים" ידועים מאזורנו. אחד מהם הוא ח"כ לשעבר עזמי בשארה, מייסד מפלגת בל"ד. בשארה, בן 66, נוצרי־קתולי יליד נצרת, נמלט מישראל לאחר שנחשד בריגול ובסיוע לחיזבאללה ב־2007. לפי החשד, במהלך מלחמת לבנון השנייה הוא יצר קשר עם סוכן של הארגון והעביר לו מידע על אתרים לטיווח טילים והערכות על סיכויים להתנקשות בחייו של חסן נסראללה. לפי החשד, הוא קיבל בתמורה מאות אלפי שקלים. בשארה טען אז כי מדובר בשיחות שניהל עם חברים והן פורשו לא נכון, ובמידע שניתן היה להשיג ממילא גם דרך העיתונות הישראלית.

כבר 15 שנים שהוא זוכה לכבוד מלכים פה. הוא מנהל את המרכז למחקרים אסטרטגיים בקטאר, מופיע באל־ג'זירה, מארח אנשי אקדמיה, מקיים סמינרים, ובערבים יוצא לפגישות עם האמיר שייח' תמים בן חמד, שלפי השמועה הוא משמש כיועצו המיוחד לענייני ישראל והפלסטינים. והוא ממשיך לקיים קשר הדוק עם בכירים בהנהגה הערבית־ישראלית בישראל.

אורח ותיק נוסף בקטאר הוא חאלד משעל, מנהיג חמאס בחו"ל, ש פגשתי במקרה לפני שנתיים בלובי של מלון מפואר בדוחא, וכשזיהה אותי מיהר להסתלק. גם שתי בנותיו של סדאם חוסיין, חיות כאן. ישנם עוד גולים פוליטיים שהגיעו לקטאר בהסכמים מיוחדים, שלפיהם חייהם יוענקו להם במתנה בתנאי שלא יפרו את כללי ה"אירוח". כולם מתגוררים בווילות מפוארות ומצוידות, על חשבון הנסיכות.