הסכם הגז: אלו ההבנות

אחרי שאושר בקבינט הביטחוני ועקרונותיו אושרו בממשלה, הונח על שולחן הכנסת הסכם הגז בין ישראל ללבנון. הליך האישור צפוי להסתיים ב־26 באוקטובר, כשבוע לפני הבחירות, שכן לזכות חברי הכנסת עומדים 14 ימים לעיין בו. ההסכם ייכנס לתוקף בתאריך שבו תתקבל הודעה מממשלת ארצות־הברית המאשרת כי שני הצדדים אישרו את התנאים הקבועים במכתב הסכמה שהועבר אליהם מארצות־הברית.

לאחר האישור צפוי להתקיים טקס בין ישראל, לבנון וארה"ב, בנאקורה. להלן סעיפי ההסכם הבולטים.

***

"הצדדים מסכימים לקבוע קו גבול ימי (קג"י). נקודות ציון אלה (מפורטות בטבלה) מגדירות את הגבול הימי כפי שהוסכם בין הצדדים, וללא פגיעה במעמדו של הגבול היבשתי. קו המצופים הנוכחי יישמר כפי שהוא, בלתי מתוחם, על אף העמדות המשפטיות השונות של הצדדים באזור זה.

אף צד לא יגיש בעתיד לאומות המאוחדות תרשימים או נקודות ציון שאינם עולים בקנה אחד עם הסכם זה, אלא אם כן הצדדים הסכימו הדדית על התוכן של הגשה שכזו.

הצדדים מסכימים שהסכם זה קובע פתרון קבוע והוגן של הסכסוך הימי ביניהם".

בשנת 2010 הפקידה לבנון באו"ם, באופן חד־צדדי, נקודות ציון ימיות שמהוות מבחינתה את תיחום השטח הימי השייך לה. הקו שיצרו אותן נקודות כונה קו 23.

מנגד מיהרה ישראל ב־2011 להפקיד באו"ם נקודות ציון משלה, שהיוו את השטח הימי שמבחינתה שייך לה וקו זה כונה קו 1.

החפיפה בין שני קווי הגבול שנקבעו באופן חד־צדדי על ידי כל מדינה, מסתכמת בשטח ימי של 860 קילומטרים רבועים, שהוא למעשה שטח המחלוקת בין הצדדים. כ־850 קמ"ר מתוך שטח זה הם בגדר "מים כלכליים" – שהזכויות על משאבי הטבע בהם שייכים לאותה מדינה.

לאחר משא ומתן ממושך בין ישראל ללבנון, בתיווך אמריקאי, הושגה הסכמה לגבי אופן פיתוח מאגר הגז, שייתכן וקיים באותו שטח ימי שבמחלוקת.

אבל מבחינת ישראל, עיקר ההסכם הימי הוא בקיבוע הסטטוס־קוו של קו המצופים. מדובר בקו גבול ימי באורך חמישה קילומטרים מהיבשה אל תוך הים, שישראל סימנה באופן חד־צדדי בשנת 2000 אחרי הנסיגה מלבנון. לבנון לא הכירה בקו זה, וכעת, במסגרת ההסכם, היא מסירה את תביעותיה לגביו. זה אמנם לא ישפיע על מו"מ עתידי, אבל על פי ההסכם כל שינוי בקו המצופים חייב להיעשות בהסכמה. לכן בישראל רואים בכך למעשה את קץ התביעות מבחינת לבנון.

ראש המטה לביטחון לאומי, אייל חולתא, אמר אמש שבהסכם יש הישגים לישראל: "לראשונה יש הכרה בקו הגבול הטריטוריאלי הישראלי על ידי לבנון וארה"ב. לבנון מתחייבת במסמך רשמי שיופקד באו"ם שאין לה יותר תביעות בסכסוך על הגבול הימי בינה לבין ישראל. ההסכם יאפשר יציבות אסטרטגית באזור, שקט שיאפשר לנו הפקת גז בלי אתגורים. אנחנו מקווים שגם לבנון תפיק גז.

"לבנון רצתה לקבל מאה אחוז ממאגר קאנא", הוסיף חולתא, "אבל היא לא קיבלה את זה. היא קיבלה את הזכויות מהמאגר בשטח שנמצא מצפון לקו 23. ההסכם מחזק את ממשלת לבנון ומקטין את התלות שלה בחיזבאללה – ולכן מנוגד לאינטרס האיראני. ההסכם יחזק את התנאים ליציבות ביטחונית בלבנון וימנע הסלמה".

"הצדדים מבינים כי ישנו מבנה גיאולוגי העשוי להכיל פחמימנים (גז) אשר ההיתכנות המסחרית שלו לא ידועה כיום, וקיים לפחות חלקית באזור שהצדדים מבינים שהוא בשטח הימי של לבנון, ולפחות חלקית באזור שהצדדים מבינים שהוא בשטח הימי של ישראל.

הצדדים מסכימים שהישות שתחזיק בזכויות לבנוניות כלשהן לחיפוש ולפיתוח משאבי פחמימנים בשטח לבנון, תהיה מורכבת מתאגיד בינלאומי בעל מוניטין, שאינו כפוף לסנקציות בינלאומיות. הצדדים מבינים כי ישראל ותאגיד זה מקיימים דיונים בנפרד לקביעת היקף הזכויות של ישראל בשטח האמור. לבנון איננה אחראית לכל הסדר בין התאגיד לבין ישראל, ואינה צד לו. ישראל תקבל שיפוי מהתאגיד עבור זכויותיה בכל מרבץ פוטנציאלי בשטח, ולמטרה זו ישראל והתאגיד יחתמו על הסכם פיננסי לפני החלטת ההשקעה הסופית".

כיום לא ידוע אם וכמה גז יש במאגר שבשטח המחלוקת, ולכן התמורה המדויקת תתבהר רק בעוד כמה שנים, לאחר שיסתיימו הליכי החיפוש במאגר "קאנא־צידון" ויובהר כמה גז טבעי הוא כולל, אם בכלל. אולם ההסכם מבטיח שישראל תקבל את חלקה ההוגן במאגר, על פי קו הגבול שנקבע בין הצדדים. אופן קביעת התמורה הכלכלית יסוכם במקביל מול תאגיד החברות המחזיקות בבלוק הלבנוני, בהובלת חברת "טוטאל" הצרפתית, האחראית לפיתוח המאגר עבור ממשלת לבנון.

יש להבין כי תהליך חיפוש והפקת גז טבעי הוא תהליך ארוך ומורכב. לפני תחילת תהליך ההפקה, החיפוש והקידוח, קשה לדעת את שוויו המדויק של מאגר גז טבעי. לעיתים מגלים שיש במאגר מסוים יותר גז מהתחזיות ולעיתים אף מגלים מאגר יבש. התמונה מתבהרת לאורך התהליך, ולכן התמורה המדויקת, הן ללבנון והן לישראל, תיקבע רק בעתיד ועל בסיס מידע מדויק יותר ביחס למאגר, שאינו קיים עדיין היום.

בגדול, על פי הסיכום, מיד עם החתימה של ישראל על ההסכם מול תאגיד החברות בראשות "טוטאל", תקבל ישראל פיצוי כספי. עבור כל גז שיימצא מדרום לקו 23 (בתוך שטח המחלוקת), תקבל ישראל 17% מהתמלוגים. זה אמנם פחות ממה שהציע לפני כעשור המתווך האמריקאי, פרדריק הוף, שדיבר על 36%, אלא שאז הוא לא נתן לישראל הכרה בקו המצופים – דבר שמערכת הביטחון סירבה להתפשר לגביו.

"הצדדים מתכוונים ליישב את כל חילוקי דעות הנוגעים לפרשנות ויישום הסכם זה, באמצעות דיון בסיועה של ארצות הברית. הצדדים מבינים כי ארצות הברית מתכוונת להפעיל את מיטב מאמציה בעבודה עם הצדדים, כדי לסייע בביסוס ובקיום של אווירה חיובית ובונה לניהול דיונים וליישוב מוצלח של חילוקי דעות כלשהם במהירות האפשרית".

סוגיית הערבויות הביטחוניות מארצות־הברית למימוש ההסכם למעשה עדיין אינה סגורה. במסיבת העיתונאים שקיים אמש אמר ראש הממשלה, יאיר לפיד, שמכתב הערבויות עוד לא סגור. "אתמול ניהלתי על זה שיחה עם נשיא ארה"ב, ביידן, דיון פורה וחיובי", סיפר. "אתן דוגמה אחת: אנו צריכים את האמריקאים כדי לכפות סנקציות שימנעו מהכסף להגיע לחיזבאללה. אנו בדיון כדי שמערך הסנקציות הזה יוודא שהכסף לא יגיע לשם. לגרום לכך שזה יהיה בלתי אפשרי בזכות מערך הסנקציות. למשל שהם יסגרו את הבנק הלבנוני. יש גם ערבויות ביטחוניות שאנו רוצים, וזה עדיין בעבודה".

למרות שגורמים בישראל שמתנגדים להסכם טוענים שחיזבאללה יוכל לנצל את הכספים שיגיעו מהפקת הגז הטבעי במאגר "קאנא־צידון" כדי לפגוע במדינת ישראל, הרי שלפי גורמי המודיעין, חיזבאללה בונה את כוחו הצבאי על בסיס מימון וציוד המגיעים ישירות מאיראן, וישראל פועלת לילות כימים על־מנת לצמצם ולפגוע ביכולת האיראנית לעשות זאת. אם וכאשר יגיע ללבנון גז טבעי ממאגר "קאנא־צידון", הוא צפוי בעיקר לאפשר אספקת חשמל ואנרגיה סדירה למדינה שכיום סובלת מהפסקות חשמל במשך מרבית שעות היממה. גם אם חיזבאללה ימצא דרך לתעל מקצת מהכספים לצרכיו, הרי שכספים אלה והגורמים השותפים להעברת הכספים לחיזבאללה, יהיו נתונים להטלת סנקציות מצד ארה"ב. ההסכם אכן קובע שחברות שנתונות לסנקציות בינלאומיות ואמריקאיות לא יוכלו להיות חלק מהתאגיד שיפיק את הגז הטבעי. בכך תימנע השתתפות חברות איראניות בהכנסות וברווחים.

"כל צד ישתף נתונים על כל המשאבים חוצי קו גבול ימי, הידועים כעת ושיזוהו בהמשך, עם ארצות־הברית. הצדדים מבינים כי ארצות־הברית מתכוונת לחלוק את הנתונים הללו עם הצדדים במהרה, לאחר קבלתם".

על פי ההסכם, אם ישראל, או החברה הצרפתית שתבצע את חיפוש הגז בלבנון, יגלו בשטחן משאב כלשהו שחוצה את הגבול הימי, ושאינו מוכר עדיין לצדדים, הן מתחייבות להודיע עליו לארצות־הברית, שגם כאן תשמש כבוררת ותסייע לצדדים להגיע להסכם לגבי חלוקת הרווחים בו.

הצדדים מצפים שהתאגיד הבינלאומי בראשות "טוטאל" הצרפתית יחקור ויפתח את המאגר שבשטח המחלוקת, ולשם כך הוא יצטרך לעבור דרך אזורים מסוימים מדרום לקו הגבול הימי (בשטח הימי של ישראל – א.א). ישראל לא תתנגד לפעילויות סבירות והכרחיות כמו תמרוני ניווט שהתאגיד יבצע מדרום לקו הגבול הימי, כל עוד פעילויות אלה מתקיימות עם הודעה מוקדמת של התאגיד לישראל. אם יש צורך בקידוח מדרום לקו הגבול הימי, הצדדים מצפים שהתאגיד יבקש את הסכמת הצדדים טרם הקידוח, וישראל לא תתנגד באופן בלתי סביר לקידוח שיבוצע בהתאם לתנאי הסכם זה".

במערכת הביטחון יש שביעות רצון מחופש הפעולה הימי של ישראל, שלא ייפגע. על פי ההסכם, בכל מקרה שבו ייאלץ התאגיד שאמון על פיתוח המאגר בשטח הלבנוני, לחדור לשטח הימי של ישראל, הוא יצטרך לאשר זאת מראש מול ישראל, שאמורה מצידה לא להציב קשיים לא מידתיים.