הניצול היחיד מתאונת מסוק העטלף בראיון נרחב ראשון

זה לקח דקה וחמישים ושבע שניות. זה הכל. זה הזמן שעבר מהרגע שבו אירעה התקלה הקריטית במנועיו של מסוק העטלף, ועד לחבטה המהירה, הקטלנית, במי הים השחורים והקרים, כמה מאות מטרים מול חופי חיפה. מסביב, עלטה מוחלטת. רק אורות העיר המרצדים מרחוק. סרן רון בירמן היה הקס"מ – קצין סיור מוסק – בטיסה הזו, שהייתה אמורה להיות עוד אימון שגרתי, והסתיימה באסון כבד. הוא ישב במסוק הצולל מאחור. מקדימה, ישבו שני חבריו, טייסי המסוק, סא"ל ארז שחייני (38 וחצי) ז"ל, סגן מפקד בסיס רמת דוד של חיל האוויר; ורס"ן חן פוגל (27 וחצי) ז"ל, סגן מפקד טייסת העטלף. "ופתאום אני מתעורר בתוך אקווריום", משחזר סרן בירמן בראיון מקיף ראשון מאז התאונה הקטלנית. "אני חגור, והמסוק מתחת למים, ואני לא יכול לנשום. אני מניח שאיבדתי הכרה, כי אין לי שום זיכרון מהרגע של ה־בום. אני זכרתי כביכול נחיתה כמו על כרית רכה, אבל הפציעות שהיו לי, ברגל, בידיים, שבר דחיסה בחוליה בגב, מראות אחרת. יומיים אחרי ההתרסקות, בבית החולים, נכנסתי להתקלח. חבר עזר לי. מהסימנים הכחולים שהיו עליי הבנתי שהיה 'בום'. שהייתה מכה. ואני פשוט לא זוכר את זה"

הריאיון המלא - בגיליון הסופ"ש של ידיעות אחרונות