"בלילה אני בוהה בבתי והלב שלי מתמלא"

ספיר ג'ורג'־כהן־רוזן היא הבחורה עם השם הכי ארוך על המסך הקטן. כך החליטו רובי דואניאס ויניב פולישוק, יוצרי "סברי מרנן", לקרוא לרעייתו המוגזמת בטירוף של אדם רוזן (תום אבני) בסדרת הקאלט של ערב שבת. בסדרה היא מצטיינת בעקבים ובמחשופים ולא שותקת לריקי חמותה (סנדרה שדה), שעוקצת אותה ממרומי אשכנזיותה. בהיריון האחרון, לדוגמה, היא קראה לה "טנק".

ירדן ברכה (35), שמגלמת את ספיר, הבטיחה לי שאם אטריח את עצמי עד אליה, לשוק הפשפשים, היא תכניס אותי לחניון המפונפן שמתחת לדירתה השכורה. אז צילצלתי אליה כשהגעתי לבניין, היא פתחה את השער בעזרת השלט ואמרה: "חכי לי שם, אני יורדת ואכוון אותך לחניה".

ואז נשמעו דפיקות על השמשה הקדמית. נבהלתי, אבל לא נורא, מפני שבשמשה הקדמית ראיתי את החיוך המלאכי של יעל אבקסיס. וגם את התלתלים. היא נראתה בדיוק כמו הפייה היפה מהקלטת "חיבוקי", דמות שכתבתי במיוחד עבורה לפני רבע מאה. "אנא, אנא, תהיי קצת יותר מקורית", ברכה לובשת הבעה סמכותית, "אל תשאלי אותי כמה פעמים ביום שואלים אותי אם מישהו כבר שאל אותי אם אני יודעת כמה שאני דומה ליעל אבקסיס".

ואיך את מקבלת את זה?

"באהבה. זו מחמאה ענקית. יעל אישה מדהימה. לא, אף פעם לא פגשתי אותה. אני אשמח לשתות איתה קפה. אבל את יודעת מה ישמח אותי יותר?"

מה?

"אם במאי טלוויזיה או קולנוע יבחר בי לשחק את אחותה הקטנה של יעל. או את יעל בצעירותה. הנה, שלחתי את לחמי על פני המים. הודעתי ליקום שזה החלום שלי, אז יאללה", היא מאיצה בעולם כולו להתעורר ולהתגייס למשימה. "אני, בניגוד ליעל, לא מרוקאית בדם, רק בווייב. הוריי ילידי הארץ, השורשים של אמא מפולין ואצל אבא זה יוון ובולגריה. אין לי שמץ למה רובי החליט להפוך אותי לגרוזינית. סליחה, גיאורגית, יש הבדל. החוכמה של 'סברי' זה לא לחפש את ההיגיון. אחרי האודישן הוזמנתי למאצ'ינג עם תום אבני והנשימה שלי נעצרה".

מפני שלא התחשק לך להתגרזן? יש פועל כזה?

"לא, בגלל שזה פאקינג תום אבני. בגיל 10 הייתי מאוהבת בו. תום, שנה מעליי, כבר היה אז סטאר היסטרי, אחרי 'ספר הג'ונגל'. נפגשנו בהצגת חנוכה, 'המלך סיאם'. תום שיחק את הבן המועדף על המלך ואני הייתי בקבוצת הילדים הלא נחשבים שהקיפה אותו. באותה תקופה, כל בנות ישראל מהשנתון שלי אהבו אותו, ולא בסתר. ברור שהזכרתי לו כמה שהוא לא שם עליי".

איך הוא הגיב?

"הוא לא התרגש, אם לזה את מתכוונת. רק אחרי שנכנסנו לדמויות שלנו הבנתי את מה שרובי זיהה בנו ממבט ראשון - שאנחנו מאזנים ומשלימים האחד את השנייה. תום הוא טיפוס סגור ומופנם ואני בדיוק ההפך, קולנית ופתוחה. מעבר לכך, תום הוא השחקן הכי מקצועי ומסור שהכרתי בתעשייה. הוא תמיד מגיע מוכן ומפוקס ואני, לעומתו, מפוזרת ומתפזרת. אחרי כל כך הרבה שנים - נכנסתי ל'סברי' בעונה השלישית, עכשיו משדרים את השביעית, השמינית מחכה במגירה והלוואי שיודיעו לנו שמתחילים לצלם את התשיעית – הזוגיות שלנו, שמבוססת על ניגודים, כבר מצטלמת בטייק אחד. אין צורך ביותר".

את מחבבת את ספיר ג'ורג'־כהן־רוזן?

"מחבבת?" ברכה מתחזה לנעלבת, "אני חולה עליה. היא מהממת. היא גדולה, שמנה, ענקית ויחד עם זאת היא פרחה חיננית. אחת שהלב יוצא אליה. זה כיף לשחק את מה שאת לא. ספיר חיה על בייביליס ועקבים רבע מטר, ואילו אני, מטר שבעים ושמונה בנעלי ספורט, בכלל לא מתאפרת. המאפרת עובדת עליי שעה וחצי, על הבוקר. ספיר עובדת בלהיות נשית ואילו אני חווה את עצמי כטום בוי, מוגלי כזה. רק בשנים האחרונות התחברתי לנשיות הפנימית שלי, ולפני חמישה חודשים הפכתי לאמא של נאיה".

החיים שלך נחלקים ללפני ואחרי ספיר ג'ורג'־כהן־רוזן?

"ברור, זו הדמות שהוציאה אותי לעולם ושמה אותי על המפה. 'סברי' היא מתנה גדולה לכולנו, תקופת הצילומים היא הקייטנה של החיים, אבל כשהצטרפתי למשפחה ולסדרה היו לי חששות. הם כבר היו חבורה מגובשת, וכל אחד מהם עם שם וקבלות. רק בזכות ההרמוניה שביניהם הייתה לי כניסה חלקה".

לא לחיק חמותך.

"כמובן, ריקי שנאה אותי עוד מלפני המבט הראשון. מהרגע שנודע לה שאני שחורה, ספרדייה. היא התנשאה מעליי ביהירות של אליטה אשכנזית ושאלה את הבן שלה 'מה אתה מביא לי את הפרנקינית הזאת?' אבל נראה לי שעם הזמן היא למדה לחבב אותי. וספיר די התפתחה. בהתחלה, כשריקי הרעיפה עליה מחמאות כמו 'את נראית כמו מנחת מטוסים' או 'צי של פילים', ספיר הייתה ממלמלת במבוכה 'די, ריקי'. היום היא עונה לה. במילים מושחזות. 'מעניין, הבן שלך דווקא מאוווווד אוהב לישון עם צי של פילות'. והקהל אוהב את זה. אני רואה את זה ברחוב. פעם העירו לי ברחמים 'תעני לה, אנחנו נגן עלייך', והיום אומרים לי 'סחה, תמשיכי לתת לה בראש'. במציאות זה היה הפוך. בסיום הקריאה הראשונה סנדרה ראתה שאני הולכת לכיוון האופנוע, הוא מעניק לי תחושה של חופש, ושאלה 'לאן את נוסעת? אני יכולה לבוא איתך?' הייתה לי עוד קסדה והיא עלתה וכל הדרך ליטפה אותי מאחורה והתלהבה מהריח שלי. אהבה ברמות".

מזכרת מהאייטיז

הקריירה של ברכה, בתם השנייה של דבורה (עובדת חברת החשמל) ודני (שעבר מכדורסל לבורסה) החלה בגיל שש. "חברה של אמא שלי בדיוק פתחה אז סוכנות דוגמנות לילדים, והציעה לאמא לרשום אותי. כנראה שהיא קלטה שאני שחקנית די טובה. הייתי חייבת ללכת בין הטיפות בגלל שגדלתי עם הורים שישנו בחדרים נפרדים ושלא הייתה ביניהם שום תקשורת. הרבה זמן עבר עד שהם פירקו את החבילה. בלי קשר אליהם גיליתי שזה כיף להצטלם. תוך כמה חודשים צילמתי 15 פרסומות – גמדים, בוא ניסע, סופרפארם, טוטו, מה לא, אבל הכי זוכרים לי את 'שוש', הברקה של חצי דקה".

עם המעיל? את?

"תראי", היא מריצה סרטון מהאייטיז. "הקליטו ילד שאומר 'את השוש שלי אני אוהב לזלול' וילד מסויים נבחר להיות זה שאומר את המשפט מול המצלמה, תוך כדי פתיחת וסגירת המעיל שהוא לובש. הומאז' לאבקסיס. צילמו מיליון טייקים והילד לא הצליח לפתוח ולדבר באותה הנשימה. כשהבמאי שיחרר אותנו לארוחת צהריים, להתרענן, ניגשתי אליו והראיתי לו איך אני פותחת ואומרת וזה מה שיצא. אני, אבקסיס מוקטנת, מדברת בלשון זכר. קטע".

שנה אחרי שדרך כוכבה היא נאלצה לפרוש. "אבא שלי קלט שהצילומים הופכים למשהו יותר מדי אינטנסיבי בלו"ז של ילדה. לא", היא מסיטה את רעמת התלתלים, "עכשיו נזכרתי מה היה! בלילה שלפני צילומים עלה לי החום, אמא הודיעה להפקה שאני חולה, ומישהו בא בטענות לאבא שלי על זה שהברזתי בדקה התשעים, אז הוא התרגז והחליט לשים לזה סוף. אני מניחה שכעסתי עליו, אבל למה לחפור. היו לי מלא סיבות לכעוס. בכיתה ב' נרשמתי לחוג התיאטרון בקאנטרי גימל וזה היה המקום שבו הרגשתי הכי טוב ונעים. רק שם הצלחתי להוציא את מה שהרגשתי בגירושים המגעילים של ההורים. כשהייתי בכיתה ד' הם הפרידו כוחות ואז", פאוזה קלה, "אמא שלי התאהבה בגבר צעיר ממנה וחזרה איתו בתשובה ובגיל 48 היא הביאה לי אחים תאומים, רועי ויהונתן. כנראה שבגללם נאלץ להיפרד מיפו".

מה הקשר?

"אני אוהבת את יפו, למרות שהדירה שלנו לא פונה לים, אבל אני חייבת לחזור לרמת אביב כדי להתקרב לאמא. היא לא יכולה להיות סבתא במשרה מלאה מפני שיש לה בבית שני בני 14. לא, לא, זה לא מנוסח טוב", היא מנגבת את הדמעה שעוד לא ביצבצה. "אני מאוד אוהבת אותם, אבל יש בינינו פער גדול ולא רק בגיל. הם חרדים".

ואת?

"הרבה שנים ברחתי מהדת כי הרגשתי שהיא נכפתה עליי. פתאום, באמצע החיים, אמא שלי חזרה בתשובה. היא לא ניסתה להחזיר גם אותי, אבל כל הבית השתנה. ועכשיו, בשנה האחרונה, אני מוצאת את עצמי בדרך חזרה. הולכת לשיעורים של הרב יובל אשרוב, מדליקה נרות שבת, עושה מקווה, ברוחניות של התורה מתגלמים כל סודות הנפש. מה בעלי אמר על זה? הוא רק חיכה שזה יקרה. מאז הבר מצווה הוא מניח תפילין".

כמיהה לבית

בעלה הוא יניב הלפגוט, 42, מנהל קריאטיב במשרד פרסום, "בעברו תסריטאי ובמאי ושחקן. מהסדרה 'אנדרדוגס', זוכרת? זה חלום שאף פעם לא מתפייד, הוא פשוט מוקפא. במשך שנים הקפדתי לומר 'רק לא עם שחקן'. ההתנגדות שלי נבעה מהכרת המקצוע כמשהו ששואב אותך. אחרי עשר שנים בלהקת 'השכנים של צ'יץ' התגייסתי ללהקה צבאית, חיל חינוך, ודקה אחרי השחרור נרשמתי ליורם לוינשטיין, בלי טיול גדול או חופשה קטנה, מפני שבער בי הצורך לעמוד על הבמה.

"נכנסתי לתיאטרון בפוקס. חברה שלי, רונה־לי שמעון, שיחקה ב'קומדיה של טעויות' שקפטן ביים בקאמרי וחיפשה לעצמה מחליפה כדי שתוכל לעבור להצגה חדשה. היא סיפרה לקפטן שיש לה חברה מכיתת המשחק, הוא הכיר אותי מפני שביים את הלהקה הצבאית שבה לבשתי מדים, וככה התחלתי רצף של הצגות בקאמרי עד שהוזמנתי לחתונה של חברה, גם שחקנית, אולי עדיף שלא אנקוב בשמה, ויניב הגיע לאירוע בתור האקס של הכלה והתחיל איתי. בפעם הראשונה שהגיע אליי זה היה ערב שבת. הוא הציע שאדליק נרות וכשהתחיל לשיר את 'אשת חיל' פרצתי בבכי והתפרקתי על הרצפה. הוא הרגיש את הפצע שהיה בי ואת הכמיהה לבית. נאיה הפכה אותנו למשפחה".

למה נאיה?

"אחת המלבישות ב'סברי' נהגה לקרוא לי נאיה וטענה שבמרוקאית זה הילת אור. החלטתי שכך אקרא לבתי הבכורה. כשגילינו שאני בהיריון עם בת וקפצתי עם נאיה, יניב הרים גבה. הוא רצה משהו מהתורה, אבל שינה את דעתו אחרי מה שקרה בלידה. הלכתי לאסף הרופא כי רציתי לידה טבעית בבריכה, אחותי הגדולה עדי הייתה הדולה. אבל התינוקת שתתה מים מקוניאלים, היה קיסרי חירום, רק אדם אחד הורשה לעמוד לידי, ויניב נתן את הכבוד לאחותי. נאיה יצאה לידיים שלה בלי סאונד, בלי בכי, צרחתי 'למה אני לא שומעת אותה?' אחרי כל מה שקרה היה לי קל יותר למכור ליניב ש'נאיה זה אנא־יה, הכי מהתורה".

נאיה מטיילת איתה בסמטאות השוק. שגרה של הנקות ופליטות ושאיבות. לא פשוט, "אבל נאיה מרפאת אותי. לא הייתי מהבנות שחלמו על שמלת כלה ובובה בעגלה. הייתי ילדת ג'ונגלים שמטפסת על עצים ומשחקת כדורגל ועושה שטויות. עד שיניב הגיע ונתן לי תחושה של בית. כבר הייתי שלמה ומאושרת בלבדיות שלי. העובדה שאני המטפלת הבלעדית של נאיה מחייבת אותי לטפל בעצמי. להיות ממורכזת, מקורקעת, מחוברת לחמלה ולשקט שבתוכי. באמצע הלילה, כשהמחשבות מתרוצצות, אני מתגנבת לחדר של נאיה, נשכבת לידה ופשוט בוהה בה והלב שלי מתמלא".

היא דומה לך?

"חלמתי על אינדיאנית ויצאה לי חנה סנש. בלונדינית עם עיניים כחולות. אבל הבן יהיה מלך הג'ונגל. אני כבר רואה אותו בחלומות".

smadarshirs@gmail.com

שמלה Vivi Bellaish , תכשיטים: מיכל בן ישי, בשער: חולצה, Boutique 77

הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג: אלכס גדרון; איפור: טל דברה לסוכנות סולו שיער: מאור קדושים

צולם בחובות הלבבות 5 תל אביב @hovot_halevavot