בימים אלו מלאו שישה עשורים למשבר הטילים בקובה, והעולם ניצב פעם נוספת בפני החשש לשימוש בנשק גרעיני. אמנם, מאז תחילת המלחמה עושה פוטין שימוש רטורי ביכולות הגרעיניות של רוסיה בניסיון להרתיע את המערב, אך נראה כי עליית המדרגה בעוצמת האיומים מצד בכירי הקרמלין, לצד ההצלחות של מתקפת הנגד האוקראינית והביצועים הכושלים של הצבא הרוסי, מעצימים את החשש במערב כי פוטין עלול לנקוט בצעד הקיצוני.

הנכונות הרוסית להשתמש בגלוי בקלף הגרעיני ככלי אפשרי במלחמה מהווה נדבך נוסף בערעור הנורמות וכללי המשחק של אפשרי ובלתי אפשרי שהתעצבו במערכת הבינלאומית בעשורים האחרונים, ובקריאת התיגר על המעמד האמריקאי בזירה הבינלאומית. חמור מכך, שימוש בנשק גרעיני יהווה עידן חדש בתולדות המלחמות המודרניות, ויהפוך את הנשק הגרעיני־טקטי של היום לנשק הקונבנציונאלי של מחר. לכך ניתן להוסיף את הדיווחים על כוונת צפון קוריאה לבצע ניסוי גרעיני נוסף, ראשון מזה כחמש שנים, ועל המשך הפעילות האיראנית להשגת יכולות סף גרעיניות. במציאות זו, אפקט הפרפר הגרעיני - ממוסקבה, דרך פיונגיאנג ועד טהרן - מאיים למוטט את משטרי בקרת הנשק והביטחון האזורי, שממילא נמצאים בשנים האחרונות באתגור גובר, ולהקרין על השאיפות והפעילות מצידן של מדינות באסיה (יפן, דרום קוריאה) ובמזרח התיכון (איראן, מצרים, טורקיה וסעודיה) להצטייד בנשק גרעיני.

לעת עתה, ניכר כי האיומים מצד ארה"ב ובעלות בריתה על אודות ההשלכות ההרסניות - כולל רמיזות על נכונות לפעול באופן ישיר נגד כוחות רוסיים - מצליחים להרתיע את רוסיה, ברם מדובר בהרתעה שברירית. האזהרות שהעביר שר ההגנה הרוסי שויגו בשיחות הטלפון החריגות שקיים עם שרי ההגנה של ארה"ב, בריטניה, צרפת וטורקיה, הציפו מחדש את החשש במערב כי רוסיה עלולה לבצע מבצע "דגל כוזב", תוך שימוש בפצצה מלוכלכת, ולהטיל את האשמה הפומבית על אוקראינה. זאת, בדומה לשיטת הפעולה שבה נקטה ערב המלחמה, כאשר האשימה את אוקראינה בפיצוצים שאירעו במחוזות המזרחיים, שהיו חלק מהעילות מצידה לפלישה.

אנחנו נמצאים כיום בצומת דרכים, כאשר לפנייה לאחד הצדדים - שימוש בנשק גרעיני טקטי או הצלחת ההרתעה האמריקאית - יהיו השלכות מרחיקות לכת על התפתחות המלחמה באוקראינה, על טבע המלחמות העתידיות, ובתרחיש מחמיר גם על היציבות הגלובלית. למעשה, להצלחה או לכישלון אמריקאי להרתיע את רוסיה עשויה להיות השפעה ישירה על מדינות אחרות השואפות להשיג יכולות גרעיניות - ביניהן איראן, שנעשית יותר ויותר מעורבת במלחמה באוקראינה, באופן שמסייע לה לשפר את יכולותיה ההתקפיות ולהעצים את האיום גם על ישראל. יותר מסביר להניח כי איראן לומדת את הלקח של אוקראינה, שוויתרה לפני כשני עשורים ב"הסכם בודפשט" על תעודת הביטוח הגרעינית שהייתה ברשותה, בתמורה לקבלת ערבויות לביטחונה מצד המעצמות. ייתכן ובכך טמון לפחות אחד ההסברים לקשיים שמערימה איראן פעם אחר פעם בפני גיבוש הסכם חדש - ההבנה כי למרות הפיתויים הכלכליים, נשק גרעיני מהווה שינוי של כללי המשחק בעימות עם ישראל ובהתנהלות האגרסיבית במרחב.

חלון ההזדמנויות העומד בפני ישראל לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית הולך ונסגר. לאחר הבחירות, כל ממשלה שתיבחר (או אף ממשלת מעבר נוספת) תהא חייבת לשים בראש מעייניה את הטיפול באיום הגרעין. ישראל תצטרך לקדם את בניין הכוח הצבאי ללא שיהוי ולפעול להעמקת התיאום האסטרטגי והביטחוני עם ארה"ב, שאין לו תחליף ובלעדיו אפשרויות הפעולה העומדות בפני ישראל מצומצמות בהרבה. בנוסף, ובמטרה להבטיח את חופש הפעולה המרבי מול איראן במרחב, ישראל צריכה להמשיך ולנהל מדיניות זהירה כלפי רוסיה. לצד זאת, לנוכח העובדה שאיראן משתמשת באוקראינה כשדה ניסויים, יש לבחון דרכים שקטות ויצירתיות לסייע לאוקראינה ללא אספקת נשק, כחלק מהתמודדות הכוללת נגד האיום האיראני.

אלוף במיל' עמוס גלעד הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, וד"ר שי הר־צבי הוא חוקר בכיר במכון