בלדה לעוזבים מהקיבוץ / את אחד החגים האחרונים ביליתי בקיבוץ בגליל העליון. קיבוץ חילוני, נטול כל זהות מסורתית או מזרחית כלשהי. הופתעתי מאוד מהדעות הפוליטיות שהביעו החברים שם. הקיבוצניקים האשכנזים־חילונים־הלא־מאוד־ימנים האלה מתכוונים להצביע לרשימת הציונות הדתית.
זה לא סתם שבסקרים האחרונים מפלגת סמוטריץ'־בן גביר מגיעה לעיתים גם ל־14 מנדטים וצפונה. היא בלי ספק הסיפור של הבחירות האלה, אבל יותר משהיא מספרת את הסיפור של עצמה כרשימת מועמדים, היא מספרת את סיפור הוואקום הענק שאנחנו חיים בו. היא גם מספרת את סיפור ההתלבטות של לא מעט מצביעים בין שתי רשימות שלכאורה אין ביניהן שום קשר, הציונות הדתית והמחנה הממלכתי.
על פניו, הקיבוצניקים הגליליים אמורים להיות קהל היעד הטבעי של בני גנץ. העבודה כבר הלכה שמאלה מדי בשבילם וגנץ הוא הרי ביטחוניסט, ישראלי יפה, גבה קומה, תכול עיניים, רמטכ"ל ושר ביטחון. אבל שם בקיבוץ, נפל לי האסימון שגנץ משחק את המשחק של אתמול, וסמוטריץ' ובן גביר את המשחק של העתיד שאליו הולכת מדינת ישראל.
גנץ מצפה שבשם הרזומה שלו, ובעיקר בשם שלל הדרגות שהיו מונחות על כתפיו, ישראלים רבים יצביעו לו, אבל החומרים האלה לא עובדים כאן יותר. וזה קורה לא כי הישראלים כבר לא פטריוטים, או כי שירות צבאי כבר לא נחשב בעיניהם, זה קורה בגלל התוצאות הביטחוניות שמנפקים להם גנץ וחבריו לרשימה. הרי הקיבוצניקים בצפון מקבלים כאן ועכשיו את מרכולתכם של בוגרי עשרות שנות השירות הצבאי, והסחורה הזו פגומה מבחינתם. אז לא יקרה כלום אם חובשי הכיפות האלה שלא שירתו בצבא, יקבלו הזדמנות.
הקיבוצניקים האלה לא מתעניינים בדברים הדוחים שאמר עמיחי אליהו על הבן של מרב מיכאלי, וגם לא בשאיפות של ח"כ אבי מעוז לצמצום גדול מאוד של המרחב הליברלי בישראל. הם עסוקים כרגע במאבק קיומי, ויש להם סדר עדיפויות. בהצבעה הזאת שלהם הם אומרים, קודם ניתן לסמוטריץ' ולבן גביר את ההזדמנות לתקן את חיינו, אחר כך נעבור לדקויות של זכויות לקהילה הגאה, תחבורה ציבורית בשבת או יוקר המחיה.
הם מספרים על חיים בלתי אפשריים, על אלימות בכבישים, על פרוטקשן בסדרי גודל סיציליאניים, על הצתות של טרקטורים והשמדה שיטתית של התוצרת החקלאית, על כך שבאזורים נרחבים כבר אי־אפשר לטייל בטבע בלי לעבור הצקות והטרדות מצד בריונים בדואים.
היישובים המיתולוגיים של אצבע הגליל, ראש פינה ויסוד המעלה, אלה שאת סיפורי הגבורה של ההיאחזות העיקשת בהם ילדינו לומדים בשיעור היסטוריה, הופקרו בשנים האחרונות. רבים מתושביהם כבר לא מתרגשים מהדיבור הממלכתי של גנץ ולפיד. הם גם לא מתרגשים מסיפורים על העבר הקיצוני של סמוטריץ' בהתנתקות ושל בן גביר עם כהנא.
אל המשוואה הזו נכנס כמובן גם נתניהו. מי שזרע את הזרעים לכאוס, מי שב־12 שנותיו לא נעשה דבר כדי למנוע את השתוללות הפשיעה, מי שייסד את מדינת הפרוטקשן בנגב ובגליל, הוא כמובן ראש ממשלת "לא ידעתי, לא שמעתי, לא דיווחו לי", בנימין נתניהו.
אם סמוטריץ' ובן גביר ילכו לממשלה כלשהי זה יהיה אך ורק עם נתניהו, גם לקיבוצניקים זה ברור. אבל בשונה מגנץ ולפיד, נתניהו ניחן ביכולת נדירה לזהות את כיוון הרוח. הוא גם נעדר מודעות עצמית ובעל יכולת הכחשה גבוהות מספיק כדי להפיל על אחרים את האחריות לצרה הזו, שלפחות 90 אחוז ממנה מונחת על גבו.
הקיבוצניקים האלה לא מתים על נתניהו ולא בונים עליו, אבל הם מוכנים לתת את קולם לגוש שלו כי על סמוטריץ' ובן גביר הם בונים מאוד.
שכם אל שכם / ואם כל מסכת החיים הבעייתיים שמתארים הקיבוצניקים בצפון לא מספיקה כדי לתמוך במפלגת ימין, ח"כ עאידה תומא־סלימאן, שותפה פוטנציאלית של גוש ה"רק לא ביבי", שיגרה השבוע דברי ניחומים לפעילי "גוב האריות" על חיסול מנהיגם בשכם. "ככל שהכיבוש מסלים את פשעיו, ההתנגדות תסלים עוד יותר", כתבה ועודדה את המחבלים להמשיך לרצוח בנו.
תומא־סלימאן הניחה דילמה שאמורה להיות די פשוטה בפני כל ישראלי ציוני וימני שלא מסמפט את ביבי. זה או לבלוע את נתניהו על כל מגרעותיו או לדבוק בגוש הרל"ב ולשתף פעולה עם מעודדת המחבלים משכם.
אז לפחות נצחק / יצחק גולדקנופף שנכנס לחיינו לא מזמן כיו"ר יהדות התורה, מספק בכל יום חומרים מופלאים.
לפני שבוע טען שלימודי ליבה הם לא כזה גליק גדול כי ראינו לאן מדינת ישראל הגיעה עם כל לימודי המתמטיקה והאנגלית האלה שלכם. השבוע אמר שהוא בעד לימודי ליבה השאלה מי קובע מה זאת ליבה, ושלשום התראיין והסביר שחרדים לא עונים לשיחות טלפון של סוקרים מחשש מפני טלפונים ממס הכנסה.
רוב הסקרים האחרונים לא נותנים תמונה של הכרעה ברורה, אבל הם כן בהחלט נוטים לכיוון של קואלציה בראשות נתניהו. בממשלה כזו, גולדקנופף כבר הודיע, הוא ידרוש את תיק האוצר.
כל אלה שרואים בחזרתו של נתניהו את האפוקליפסה, ראוי להם להתנחם: אולי יהיה מבאס, אבל עם האדון גולדקנופף צפויים לנו רגעים קומיים שלא ראינו מעולם.
