פרידה מהמאייר של ילדותנו

"תגיד, איך קיבלת את ההשראה לצייר את 'קופיקו?'", נשאל המאייר המיתולוגי אריה מוסקוביץ בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב־2009. "הנחתי כיסא מול ראי, שמתי עליו תמונה של קוף ועשיתי תנועות מוזרות והעוויות מול הראי", השיב בהומור. האיש שעבר תקופה קשה בשואה, עלה לארץ ופתח דף חדש – תרתי משמע – נפטר שלשום בגיל 92.

מוסקוביץ ז"ל נולד בעיר יאסי ברומניה וכילד היה עד לפוגרומים של אנשי צלב הברזל הפשיסטים ביהודים בתקופת השואה. בתום המלחמה עבד כעוזרו של צייר התפאורות של הבולשוי בתיאטרון ביאסי, ומאוחר יותר נדד איתו לתיאטרון ולאופרה של בוקרשט.

ב־1946 עלה לישראל. ארבע שנים לאחר מכן המליץ עליו ידידו המאייר והסופר נחום גוטמן להוצאת הספרים "טברסקי", ומאז לא הפסיק מוסקוביץ לאייר. ספרו הראשון היה "דרך גבר" של יגאל מוסינזון, ובתוך זמן קצר הפך למאייר סדרת ספרי חסמב"ה הפופולרית של מוסינזון, שריתקה את הילדים ובני הנוער. "מוסינזון רצה שכאשר מישהו נותן מכה יראו את הכוכבים, ובזה הייתי טוב. איירתי מעל עשרים מספרי הסדרה", סיפר באותו ראיון ל"ידיעות אחרונות" והוסיף אנקדוטה: "אני כמעט האיש היחיד שהיה מסוגל לפענח את כתב ידו הלא קריא של מוסינזון‭."‬

בסך הכל אייר אלפי ספרי ילדים ובהם גם סדרת "קופיקו", "צ'יפופו", "דנידין" ו"הספורטאים הצעירים" – שצבעו גם הם את ילדותם של המוני ילדים בצבעים נפלאים.

כאשר מוסקוביץ, שכונה בקיצור מ. אריה, נשאל כיצד שאב את ההשראה לצייר את דמותו של "קופיקו", הוסיף: "כשעשיתי את ההעוויות ואת הפרצופים מול הראי השכנים חשבו שהשתגעתי. הפכתי את קופיקו לאחד מילדי השכונה, פשוטו כמשמעו. כמו שאני ציירתי את קופיקו אף אחד לא יכול".

גיבורי איוריו היו ילדים יפים עם כובע טמבל, עיניים כחולות ותלתלים – שהפכו בהמשך לחיילים אמיצים על רקע נופי הארץ המוכרים, בהם הכנרת ומצדה. מוסקוביץ היה גם מאייר הבית של הוצאת מ. מזרחי ואייר עבורה עטיפות למאות ספרים ובהם סדרת "טרזן" המיתולוגית. כמו כן אייר את ספרי אנציקלופדיית מכלל.

מוסקוביץ אהב במיוחד את ציורי התנ"ך שלו. "בן־גוריון, שאימץ אותי כשכיהן כשר ביטחון, אמר לי – 'אריה, אתה מצייר עכשיו תנ"ך לילדים. אני רוצה שילדי ישראל יידעו תנ"ך". כל ציור שציירתי הראיתי לו". הוא סיפר כי בזכות בן־גוריון הפך גם למאייר הבית של חיילות שונים בצה"ל ובהם האוויר, הים והשריון. "את סמל המרכבה אני עיצבתי".

באחת ממשימות האיור שלו היה אמור להצטרף להפלגת הצוללת דקר מבריטניה לישראל בינואר 1968, הפלגה שבמהלכה טבעה ו־69 אנשי צוותה נספו. שרידיה התגלו במעמקי ים רק ב־1999. "לפני ההפלגה אישתי קיבלה צירים ונולדה לנו בת", סיפר כיצד ניצל. "הכרתי את כל הצוות ועד היום הלב נשבר כשאני חושב עליהם‭."‬

בתו שרית הורוביץ סיפרה: "שאלו פעם את אבי כיצד זה שהוא, שעבר ילדות מאוד קשה, מצייר ציורים כל כך מתוקים ואופטימיים. הוא ענה בפשטות: 'למה לצייר את הרע אם אפשר להראות את הטוב?'".