העורכים של סקרי הבחירות לא מפרסמים את תוצאות הסקרים לפי מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים. איננו זוכים לקבל פילוח של כוונות ההצבעה לפי גיל, מגדר, מקום מגורים ורמת הכנסה. היעדר מידע כה קריטי לא מאפשר לנתח מגמות הצבעה בקהלי הבוחרים בכלל, ולקראת הישורת האחרונה של מסעי הבחירות בפרט.

עם זאת, מבירורים אצל הסוקרים ומניתוח עצמאי עולה בבירור תמונה אחת: ההצלחה של הציונות הדתית, רשימת סמוטריץ' ובן גביר, נשענת על המצביעים היותר צעירים והפחות מבוססים כלכלית. היא חזקה במיוחד ביישובים שמעבר לקו הירוק, אבל לא רק שם. התמיכה בה בקבוצת הגיל 18 עד 28 רחבה ופרוסה גיאוגרפית, עד כדי כך שחלק מהסוקרים מייחסים אותה לסוג של אמירת מחאה שלא תשתקף בהצבעה בפועל.

נטיית ההצבעה המוצהרת של שכבת בוחרים צעירים משקפת את ההצלחה של ראשי רשימת הציונות הדתית למקד את נרטיב הבחירות סביב הסוגייה "זה אנחנו או הם", "היהודים או הערבים". סמוטריץ' ובן גביר העמידו בפני בוחריהם מערכת ערכית לאומנית־דתית שלמה ומכשפת. הם לא פרובוקטורים, הם אידיאולוגים: אצלם הפרובוקציה משרתת את השקפת העולם ולא להיפך. הם מקימים לתחייה חזון רב־תחומי של ארץ ישראל השלמה הדתית, כולל תרבות, צביון חברתי, משפט, אורחות חיים, שיטות ממשל ועוד. כפי שלפנים היה עושה השמאל.

לפנים. במערכת הבחירות האחרונה השמאל הציוני לא ניסה, ולכן גם לא הצליח, להציב במקום מרכזי את משטר הכיבוש בשטחים ואת החזון האלטרנטיבי של הסדר מדיני־לאומי עם הפלסטינים, על כל המשתמע מכך, לעתיד המדינה והציונות. כישלונו נובע מהאמונה שמה שמעניין את הדור היותר צעיר ומה שיקבע את דפוסי ההצבעה שלו הוא "יוקר המחיה" - ואחריו "חוק המטרו", "לימוד ליבה" ו"רק לא ביבי" - ולא חלילה אידיאולוגיה, השקפת עולם ברורה וערכי יסוד המבדילים בינו לבין הימין. שהרי השמאל כבר הכריז בעת כינונה של הממשלה היוצאת שאין הבדל של ממש בינו לבין המרכז והימין. עובדה: במסלול בקרבת נתב"ג עומדים בשורה ארוכה מטוסים פרטיים ש־90 אחוז מבעליהם יצביעו לשמאל. 90 אחוז מהטסים מטרמינל 1 של הטיסות הזולות יצביעו לימין.

הגישה המעשית־טקטית לא הועילה ולא תועיל למפלגות השמאל הציוני, כפי שלא תועיל להן ההצטדקות "הממשלה בהשתתפותנו עשתה בשנה אחת יותר מהממשלות הקודמות בתריסר שנים" - בלי ספק אחד הסילופים העובדתיים הגדולים בתעמולת הבחירות. בניגוד לרושם השטחי, הדור היותר־צעיר לא יצביע לפי עוצמת הקיטורים שלו ושל הוריו, אלא לפי עוצמת המשיכה של החזונות הפוליטיים־לאומיים שמעלות המפלגות. חלק לא מבוטל של הדור החדש, בארץ ובמערב כולו, מחפש להזדהות עם תנועות רעיוניות בעלות השקפת עולם אידיאולוגית חדה, לפעמים השקפה קיצונית עם ערכים מקוממים על גבול הפשיזם והטוטליטריזם, ובכל זאת ערכים.

אין לדרוש אידיאולוגיה ייחודית ומחודדת ממפלגת יש עתיד. זו תנועה רחבה הפונה למעמד ביניים מבוסס ודוגלת בשלטון יציב, יעיל ודואג לאזרח. היא נבדלת מהליכוד בהרכב האנושי, בשפה בלתי־מתלהמת, בכיבוד של מערכת המשפט ובריסון עצמי. יאיר לפיד למד את נושא יוקר המחיה, ובראיונות האחרונים כבר התבטא כמו כלכלן מקצועי. כוחה של יש עתיד עשוי לעלות מ־17 ח"כים בכנסת היוצאת ל־25 ויותר בכנסת הבאה.

על מה שאפשר לסלוח להדר מוכתר, צעירה חסרת ניסיון שהקימה את "צעירים בוערים" כדי להיאבק אך ורק ביוקר המחיה, ולמדה מהר עד כמה טעתה, אי־אפשר לסלוח למפלגות שמאל ותיקות ומנוסות כעבודה ומרצ. שתיהן כרו לעצמן את מלכודת "יוקר המחיה" במובן הרחב של הביטוי - והן נופלות בעצמן לתוכה.