שנת 2022 תגיע לסיומה רק בעוד חודשיים, אבל כבר עתה היא רושמת נתונים קשים: 25 הרוגים ונרצחים ב־2,204 פיגועי טרור מתחילת השנה. לשם השוואה, בכל שנת 2015 – השנה שבה השתולל גל טרור הסכינים – המספר עמד על 29 נרצחים ב־2,558 פיגועים. קו 20 הנרצחים נחצה גם ב־2021, השנה שבה צה"ל יצא למבצע שומר החומות ושבה בוצעו 2,135 פיגועים (ראו איור).
בשנה הנוכחית הטרור החל קודם כל בתוך גבולות הקו הירוק, עם פיגועים בבאר־שבע ובחדרה, שבהם המחבלים היו בעלי תעודות זהות כחולות שהגיעו מחורה ומאום אל־פחם (הפיגוע בבני־ברק בוצע על ידי פלסטיני). זאת הייתה הפתעה למערכת הביטחון: באוגדת יהודה ושומרון, תחת פיקוד המרכז, נערכו להסלמה בגבולות הגזרה, אבל המכה נחתה ממש בלב המדינה. מאז עבר המשקל לצפון השומרון, לג'נין, ומשם לשכם. בג'נין, צה"ל, בתיאום עם הדרג המדיני, עצר את הפעילות ההתקפית ולא נכנס למחנה הפליטים כחצי שנה, בניסיון לתת למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לעשות את העבודה. זה לא צלח: הרשות איבדה שם את השליטה, מה שחייב את הצבא והשב"כ לרכז מאמץ ולאתחל את הפעילות ההתקפית נגד תשתיות הטרור. הגברת הלחץ ההתקפי והגידול במשימות ההגנתיות גבו מחיר. במוקד השני, בשכם, התפתח ארגון גוב האריות, שנולד מתוך הרשתות החברתיות, והצליח להוציא פיגועים באזור השומרון. כמו במחנה הפליטים ג'נין, גם כאן זכות הראשונים על הטיפול בבעיה הוטלה על המנגנונים, והם שוב כשלו במשך כמה שבועות, עד שהצבא לקח פיקוד והיכה קשות בארגון. עם זאת, ראוי להזכיר כי החשבון עם רוצחי הלוחם עידו ברוך ז"ל מסיירת גבעתי טרם נסגר.
עד לסוף השבוע הביעו בצמרת צה"ל סיפוק מכך שהטרור לא זולג אל יתר ערי הגדה ונותר בצפון השומרון, אולם ביומיים האחרונים התברר שהאופטימיות הייתה מוקדמת: פיגוע הירי בקריית־ארבע, גזרת חברון, הסתיים בתוצאה בלתי נסבלת: רונן חנניה ז"ל נרצח ועוד ארבעה נפצעו בדרגות שונות, בהם דניאל, בנו של רונן. אתמול התרחש פיגוע נוסף, בכביש 1 (אזור שנחשב לשקט יחסית), כשמחבל בן 49 דרס חיילים בצומת נבי מוסא שבבקעת הירדן. הוא נמלט ואז התנגש בתחנת אוטובוס בצומת אלמוג. חמישה לוחמים נפצעו בינוני וקל. בעקבות הפיגועים, הוחלט כי גזרת חברון תתוגבר במאות לוחמים. ביום הבחירות, מחר, יוטל סגר. בעוד כוחות המשטרה הצליחו לפעול היטב כדי לסכל את הפיגועים בירידות לירושלים, בפיגוע בחברון יש לתחקר את משך הזמן הארוך שחלף עד הגעת הלוחמים לנקודת הפיגוע, שבסופו של דבר סוכל על ידי אזרחים. לא ניתן להפריד בין התקרית הזאת לתחקיר על תפקוד הכוחות בפיגוע במחסום שועפט, שבו נהרגה החיילת נעה לזר ז"ל, שם לא נורה אפילו כדור אחד לעבר המחבל, וכן לפיגוע הירי שהביא למותו של סמ"ר עידו ברוך ז"ל מגבעתי, שגם בה הלוחמים לא השיבו אש. ברמת המאקרו, התקבלה הוכחה נוספת לחולשת מנגנוני הביטחון הפלסטינים, ואליה נוספת דאגה במערכת הביטחון הישראלית נוכח ההתנהלות של ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה. האחרון נחשב לקיצוני וחלש. הטענה היא שלא רק שהוא לא מקרר את האווירה אלא להפך.
למרות זאת, במערכת הביטחון עדיין תומכים בחיזוק המנגנונים ולא דוחפים לפעולות שיפרקו את הרשות. חמאס בינתיים יושב על הגדר. הוא מתדלק את הטרור בגדה באמצעות כסף מעזה והרשתות החברתיות, ומחכה רק להשתלט על איו"ש. עד אז חמאס נהנה מהמצב כמו שהוא - איו"ש בוערת, מבלי לשלם מחירים בעזה.
בישראל מוטרדים במיוחד מהשימוש ברשתות החברתיות, שמחליפות את הקשרים שאיפיינו בעבר את הטרור המאורגן והממוסד, וגם מההשפעה של חוסר היציבות הפוליטית בישראל על המוטיבציה לפיגועים. ראש השב"כ כבר הזהיר, בנאום שנשא באוניברסיטת רייכמן, שהשיתוק הפוליטי מהווה זריקת עידוד לטרור. בשב"כ טוענים שמדובר במגמה, שלפיה המחבלים מבינים שהחברה הישראלית מפוצלת ושזוהי שעת כושר להרים ראש. זאת גם הייתה אחת הסיבות שהשב"כ דחף לצאת למבצע "עלות השחר": לחזק את ההרתעה אחרי מבצע שומר חומות.
חשוב לציין שמתחילת שנת 2022 סיכל שב"כ יותר מ־380 פיגועים משמעותיים - התאבדות, מטעני חבלה, וחטיפות. אלמלא סיכולים אלה, ההערכה היא שמספר הנרצחים וההרוגים היה עומד על כ־200 ולא על 25. כרגע, במערכת הביטחון מחפשים את השמיכה שתביא לקירור השטח, אבל כזאת טרם נמצאה. הרעיון של "חומת מגן 2" כבר הגיע לשלב שהוא מעצבן את בכירי המערכת, שמסבירים לכל מי שמציע אותו, פעם אחר פעם, שלמבצע המקורי יצאנו כי לצה"ל לא היה חופש פעולה. היום הוא קיים וצה"ל פועל היכן שהוא רוצה. בנוסף, לכל הגורמים ברור שאין אפשרות לדבר על מדינה פלסטינית נוכח המציאות הביטחונית, כך שגם אופק מדיני לא נראה. זאת האמת שצריכה להיאמר שוב ושוב: במציאות שנוצרה, אין פתרון צבאי שבו מסכלים כל צעיר פלסטיני נטול עבר פח"עי שמחליט לקחת נשק (וממש לא חסר מאיפה) או רכב לטובת פיגוע, כאשר 400,000 מתנחלים חיים לצד שלושה מיליון פלסטינים.
