הקול הערבי הכריע, ויכריע

רגעי הכרעה מתעוררת התשוקה לקונן שהסקרים טעו, להסביר עד כמה הפרשנים פספסו. אמש, כאשר מדגמי הטלוויזיה הבהיקו על המסכים, התבררה האמת האפורה: מה שכולם צפו, אכן קרה. הציונות הדתית זינקה, מפלגות השמאל מנהלות קרב תחתית, ההכרעה של המנדטים האחרונים תיקבע באחוז ההצבעה ובעיקר - הצבעת הציבור הערבי. ההפתעה היחידה, המרשימה, הייתה העלייה באחוז ההצבעה הארצי. מקובל לומר שנמאס לכולנו מהבחירות, אבל מתברר שיותר ממה שנמאס לישראלים - הם רוצים לנצח סופסוף. ולכן הם חוזרים לקלפיות, בחירות אחרי בחירות, בעיקשות ובתקיפות - ובמספרים גדלים.

ותוך כדי כך הפוליטיקה שלנו משתנה. רבים ציינו שמעולם לא קיבלה מפלגה דתית לאומית כל כך הרבה מנדטים כמו בן גביר וסמוטריץ'. זה מדויק, רק שה"ציונות הדתית" איננה מפלגת הכיפות הסרוגות - היא גרפה מצביעים חילונים רבים, ועשתה זאת משום שהיא שונה מאוד מהמפד"ל או הבית היהודי. היא מפלגת ימין קיצוני קלאסית, בסגנון אירופאי. נגד חירויות הפרט, עוסקת בשלהוב והפצת איבה כלפי מיעוט, נגד להט"בים. היא משהו חדש לגמרי, שלא נראה פה בעבר; ככזו, ועל רקע מצב הביטחון שהידרדר בשנה האחרונה, "הציונות הדתית" נהנתה ממשיכה יוצאת דופן. האם יש לה תכניות מהותיות לטפל במצב הביטחון? כמובן שלא. שני האישים האלה, בן גביר וסמוטריץ', רצו על מצע בטחוני חלול ותוקפני. לפי המדגמים הם עקפו מפלגה עם שני רמטכ"לים בראשה. ברוך מרזל, בנצי גופשטיין - תתחילו לשנן את השמות. הם יהיו אנשים חשובים במעגל הכוח של ממשלת נתניהו-בן גביר, אם זו תקום.

זו לא האנומליה היחידה. ספק אם כל כך הרבה ישראלים יהודים אי פעם כססו ציפורניים בגלל סמי אבו־שחאדה. חצי מהם התפללו שהמצביעים הערבים הצביעו לאיימן עודה ולא לבל"ד, רוצים שנתניהו ינצח. החצי השני ייחלו שאבו שחאדה יעבור את אחוז החסימה ובכך יבלום את נתניהו.

עוד נדבר הרבה על סיפורי הבחירות הגדולים, מאיתמר בן גביר ועד הצלחתה המסתורית של ש"ס, אבל בסוף ראוי לזכור כי הפיצול במפלגות הערביות היה הרגע האסטרטגי החשוב ביותר במערכת האחרונה. אם בל"ד תישאר בחוץ, כ־3 מנדטים נזרקו לפח. אם כך יהיה, נתניהו יוכל לזקוף הרבה מניצחונו לשנאות בפוליטיקה הערבית. ובמילותיו של מנסור עבאס - בל"ד החזירה את נתניהו לשלטון.

אך לפני החגיגות, בליכוד רוצים לוודא שזה יקרה. יש להם סיבה לדאגה: בכל אחת מארבע מערכות הבחירות הקודמות, המדגמים נתנו לגוש נתניהו יותר ממה שהשיג בתוצאות האמת. בדרך כלל בפער של לפחות מנדט בממוצע.

הסייסמוגרף הרגיש למצב הרוח בבית משפחת נתניהו, חשבון הטוויטר של יאיר נתניהו, כבר ריטווט אמש שמועה כלשהי על ניסיון של ערבים "לגנוב לנו את הבחירות", דונלד טראמפ סטייל. הליכוד הניח בזהירות את האפשרות לקמפיין "הבחירות נגנבו" כבר לפני חודשים. אם בל"ד תעבור לבסוף את אחוז החסימה, נשמע האשמות אינספור בסגנון הזה. למעשה, כבר אמש החל הליכוד בקמפיין - דורש מהמשטרה, לדוגמה, לשגר שוטרים לקלפיות הערביות. ועדת הבחירות המרכזית הגיבה בתקיפות יוצאת דופן, מבהירה שאיננה יודעת על כל חשד לזיופים או אירוע מתגלגל בקלפיות בערים ובכפרים הערבים. הפרק הזה רק מתחיל להיכתב.

בראש וראשונה, גוש השינוי לא הצליח לשמור על המנדטים שלו. בבחירות הקודמות גוש השינוי והרשימה המשותפת, יחדיו, כולל ימינה, עמדו על 67 מנדטים (בלי עמיחי שיקלי, שפרש מייד). ואמש? לפי המדגמים, 58־59 מנדטים. נניח שהם יצליחו לחלץ 60, ולבלום את נתניהו. נניח אפילו שאיבדו, בגלל פלגנותם ואוזלת ידם, עוד 2 מנדטים שנעלמו כי לא נחתמו הסכמי עודפים ולא היו איחודים. עדיין מדובר במעבר של יותר מחמישה מנדטים מצד אל צד. זה הסיפור המהותי. מצביעי ימינה, כמעט כולם ובאופן גורף, נטשו; איילת שקד דאגה להטביע מתחת לאחוז החסימה עוד כמה עשרות אלפים. אם בל"ד לא תעבור, היא בזבזה עוד 2־3 מנדטים. לפיד, כראש הגוש, היה יכול לבחור בצעדים אזרחיים ופומביים לעודד הצבעה בציבור הערבי; הוא נמנע מהם והתמקד בעבודת שטח בלבד. המצב הבטחוני שחק את הממשלה, והיעלמות נפתלי בנט חיסלה את מעוזיו המתונים בימין לגמרי.

בשעות הקרובות יתברר סופית האם גוש נתניהו הגיע ל־61 המנדטים הנכספים, או ששוב נבלם אחרי שחגג מוקדם מידי - וגוש השינוי עודנו עומד.

על זה הכל עומד. החלוקות הפנימיות כמעט חסרות חשיבות. ללא רוב לביבי, לפיד נשאר ראש ממשלה לזמן ארוך, והכל פתוח. עם רוב, נתניהו ובן גביר יוכלו לשנות את המדינה, לממש רפורמה משפטית שהדובדבן שלה יהיה עיקור משפטי נתניהו והעלמת התיק הפלילי שלו.

אמש, בערוץ 13, אמר ח"כ מיקי זוהר שהוא רוצה להרגיע - זו לא תהיה מדינת הלכה. נשים לא יידרשו ללכת עם רעלות. הוא הסביר כי הליכוד הוא "מפלגה ליברלית". באותה נשימה הוא הסביר שהפעם הליכוד "מתכוון למשול. אבל עם חיוך". מה זה אומר למשול, ובאיזה חיוך מדובר, ייתכן שכולנו עוד נגלה.