מה רותי רוסו מצאה במקרר של מירי מסיקה?

שכונת קובנט גארדן בלונדון עמוסה באנשים מקצה לקצה. נוער וצעירים בעיקר. בחוץ השמיים צבועים באפור־לונדון דהוי, ויחסית לסתיו, עוד לא קר. הגעתי לביקור כדי לראות את ההצגה החדשה של מירי מסיקה, שמגלמת בווסט אנד את "דינה" האדירה במחזמר "ביקור התזמורת" שמבוסס על הסרט הישראלי הנפלא. מירי ואני מסתובבות בעיר שהפכה למסיקה לבית, והיא מתנהגת בה כבשלה: מדברת עם כולם, צועקת בקול בהתרגשות למול עלה שלכת נופל, שרה ברחוב בעברית, באנגלית, בערבית, בצרפתית. מירי בבית גם אם הלונדונים מעט מופתעים. אנחנו צועדות חזרה לדירה שלה במירלבון, גדולה ומוארת עם ריהוט AirBNB אקלקטי קלאסי ומטבח לא מאובזר בהתאם. בדרך אנחנו עוברות על פני מיליון מסעדות. חלקן מוכרות. בחלקן אכלתי פעם. לפני כמה שנים הן כולן היו קוראות לי להיכנס. לפחות להביט בתפריט. אבל התעייפתי. "את רוצה שנזמין משהו לאכול? שנקנה משהו בסופר?" מירי שואלת. השאלה שלה די מפתיעה, כי אחרי יומיים יחד, זה אולי הרגע הראשון שאנחנו מסונכרנות במשהו. אני נרדמת מוקדם, היא הולכת לישון מאוחר ממש. היא אוכלת ארוחת בוקר ב־11:00, אני מוכנה לצהריים ב־12:30. בכל פעם שסיימתי לאכול, היא התחילה. בכל פעם שהיא סיימה לאכול, אני נרדמתי. אבל פתאום היינו רעבות במקביל. כמו נשים שמסתנכרן להן המחזור - רק בגרסה הלא־מרגשת בשום צורה. הצעתי שנחזור הביתה ונבשל מה שיש. "אין כלום", היא פסקה."המקרר ריק. התעצלתי לקנות דברים כי המשפחה שלי חזרה לארץ ונשארתי פה לבד"

הכתבה המלאה - בגיליון הסופ"ש של ידיעות אחרונות