אין ויכוח: מצרים הולכת (שוב) למלא תפקיד מרכזי ביחסי ישראל עם העולם הערבי. הנשיא המצרי א־סיסי וראש הממשלה החדש־ישן נתניהו מכירים אחד את השני היטב: הם נפגשו עוד כשהראשון כיהן כראש המודיעין הצבאי וכשר ההגנה לפני כעשור, והוא אף סיפר לאחרונה ש"יש לי כימיה עם נתניהו", כשעמיתו הישראלי מחזיר מחמאה: "א־סיסי הוא ידיד יקר, מבין עניין, ובפגישותיי איתו הופתעתי מחוכמתו, שנינותו ואומץ ליבו".
מעכשיו, לפיד, בנט וגנץ מחוקים. הנשיא הרצוג הגיע אתמול לוועידת האקלים בשארם א־שייח', ונפגש עם א־סיסי. זה אומר שמצרים לא מתכוונת לשבור את הכלים עם ישראל לאחר הבחירות, וזה גם אומר שא־סיסי העביר, כנראה בעזרת הרצוג, מסר קצר לנתניהו בעניין המשך העבודה המשותפת. עם הרקע הצבאי־מודיעיני שלהם, א־סיסי וראש המודיעין, עבאס כאמל, מבינים שמחכה להם תקופה מאתגרת. לא נתניהו מדאיג אותם, אלא בן גביר, סמוטריץ ונספחיהם. קשה מאד לדמיין את שליחי א־סיסי מקיימים איתם דיונים על הפלסטינים בגדה, או מעבירים "הבהרות" על כוונות חמאס בעזה. סביר להניח שהמגעים יתמקדו בערוץ הישיר בין א־סיסי לנתניהו, בלי פגישות פנים אל פנים בעת הקרובה, ובין ראשי השב"כ, המוסד והמל"ל שייבחרו לבין מקביליהם במטה המודיעין הצבאי בקהיר.
מסובך יותר יהיה עם עבדאללה מלך ירדן. מצד אחד, כוחות איראניים כבר נמצאים סמוך לגבול הירדני עם סוריה, והמלך לא מרוצה מכך. הוא יודע שנתניהו רוכב על האיום האיראני, וקל יהיה למצוא נקודות משיקות איתו בנושא זה. מצד שני, מאז שעבדאללה הבהיר ש"התקופה הקשה ביותר שלי הייתה מול נתניהו", וגורמים ישראלים החזירו לו בלשון בוטה שהוא "יהיה המלך האחרון של ירדן". המלך חושש שהנושא הפלסטיני יוזנח בעידן החדש של נתניהו, וששרי הימין הקיצוני יגררו אותו לפעילות עוד יותר קיצונית בשטחי הגדה המערבית - ירחיבו התנחלויות ויתעקשו להקים חדשות, יפגעו במעמדה המיוחד של ירדן במסגד אל־אקצא, וגם במצב הגבול בבקעת הירדן.
בחריין היא הממלכה היחידה בנסיכויות המפרץ שהזדרזה להודיע כי נצחונו של נתניהו היה "טבעי" ו"צפוי", וכי היא תמשיך לבנות את השותפות - בעיקר הכלכלית - עם ישראל. מבחינתה של הממלכה הקטנה, היחסים מתפתחים לשביעות רצונו של המלך חמד בן־עיסא: יש שגרירים כאן ושם, ולנתניהו לא תהיה סיבה להפריע או לקלקל. בסופו של דבר, הסכמי אברהם עם האמירויות, מרוקו וסודאן רשומים על שמו של נתניהו. עכשיו מחפשים במדינות הללו דרכים להתמודד עם שרי הימין הקיצוני, שלא הופיעו בגלגול הקודם של הממשלה הזו. בן גביר וסמוטריץ' עלולים להפוך לסמרטוט אדום אם יקבלו תפקידים שנוגעים לשיתופי הפעולה הללו.
המתיחות הגדולה ביותר היא מול לבנון: הסכמי הגז נחתמו, הנשיא עאון פרש מתפקידו, ולא ברור מי מנהל עכשיו את המדינה או מתי יצליחו לבחור נשיא חדש. לרגע קצר, הלבנונים חלמו להצטרף להסכמי אברהם, אבל עכשיו נסראללה תופס פיקוד ומבהיר שאם ממשלת נתניהו תנסה לפגוע במרבצי הגז והנפט, חיזבאללה יחזור לתמונה, ואיראן מאחוריו.
