מספר חזק

זה קרה לפני שש שנים. עומרי סגל, ראפר ומפיק המוזיקלי הידוע גם בכינוי 69, קבע לשבת עם סטטיק (לירז רוסו). הוא הכיר אותו כשהפיק בתחילת דרכו את השירים הראשונים. אחר כך חבר סטטיק לבן אל ויחד הפכו להצלחה מטאורית, סגל נשאר בצד. כשסטטיק התקשר, סגל חשב שאולי מדובר בפגישה מקצועית. מהר מאוד גילה שהסיבה שונה לגמרי. "הוא יום אחד שלח לי הודעה ׳התגעגעתי אליך׳. אמרתי ׳הו יופי, סוף־סוף הילד נזכר׳. הוא בדיוק התחיל להיות שופט ב׳כוכב הבא׳ והיה בשיא ההתפוצצות שלו".

איפה קבעתם להיפגש?

"הוא נתן לי כתובת. חשבתי שזה לבית שלו אבל זה היה בית קפה, שנחשב למקום הכי מרכזי בחיפה. הוא בא לשם כולו לבוש אדום ויהלומים. אני מגיע והילדים שם כאילו איבדו הכרה, מצלמות בתוך העיניים שלנו, צרחות ומלא הערצה. ואני לא מבין למה הוא הזמין אותי לשם ולא לבית שלו. הוא הזמין אוכל, אמר לי ׳וואלה עשיתי את זה׳. הוא לא שאל אותי כלום עליי, סיפר לי רק על עצמו. על ההצלחה שלו, על איך הוא הגשים את כל החלומות שלנו. אחרי חמש דקות אני אומר לו, ׳יאללה אחי, מגניב, אני הולך׳. לא הזמנתי כלום, לא יכולתי להיות שם״.

הוא קלט את המצב שלך?

״הוא כתב לי אחרי ׳אשמח לשבת איתך שוב׳, בהכי חוסר מודעות, כאילו מבחינתו הכל סבבה. מבחינתי זאת הייתה הזיה שלא נקלטה. הייתי פגוע, הייתי בהלם. לא הבנתי למה הוא קרא לי, בשביל להראות לי כמה הוא מצליח? ראיתי בטלוויזיה, תודה. חשבתי בהתחלה שבכלל הילד רוצה להחזיר טובה והוא מעריך. כל זה קורה כשאני בתקופה חלשה. עוד בדיכאון הוא בא אליי! זה פילפּ אותי".

למה היית בדיכאון?

״ראיתי את כולם ממריאים למעלה ובזמן שאני המראתי איתם, הרגשתי בכל זאת שהם ממשיכים למעלה - ואני נשאר במקום. כבר לא ניגנו אותי יותר במועדונים, פעם היו תשעה שירים שלי בערב ופתאום - כלום. אני אומר, ׳מה זה, אין כלום?׳ בשנה נעלמתי ככה? ואני בלי כסף, הכי למטה. המשכתי לעשות מוזיקה אבל לא הוצאתי כלום כי הייתי בדיכאון כרוני. הייתי כל יום הולך לאולפן ובדרך הייתי רואה את כל השלטים והפרסומות שלהם... סטטיק ובן אל, רון נשר ואחרים״.

כעסת עליהם או על עצמך?

"כעסתי עליהם שהם כאילו שכחו אותי, וגם על עצמי שאני צריך לעבוד יותר קשה. שנתתי לדיכאון לנצח אותי. קם בשתיים, שלוש בצהריים. ולפני זה הרגשתי הכי בשמיים״.

× × ×

היום סגל בן ה־33 השאיר את הדיכאון מאחוריו ומתמקד בשתי זירות. זו שבארץ, במקביל להוצאת השיר 'נשרט עליה' עם בנאל בן ציון, הוא חבר לעידו מינקובסקי, בעלים של קבוצת יחסי ציבור שהקימה לייבל מוזיקלי. "עידו זה הבן־אדם שחיכיתי לו כל חיי. הוא זה שהחזיר לי את האש וגרם לי לחזור לעניינים. אם נצליח חצי מההצלחה שלו בשוק הפרטי - אז אנחנו מסודרים". הזירה שבחו"ל נמצאת גם במצב מתקדם. "היה לייב אינסטגרם בקורונה של מפיק אגדה מאמריקה, Cool & Dre. הוא שמע ביטים שלי ואמר לי 'תשלח עוד', שלחתי והוא התלהב, עד שהגיע למצב שהוא נדלק על זה ושלח לי א־קפלות ושהוא רוצה שנעבוד יחד. הוא חתום אצל ג'יי־זי. קיבלתי עכשיו ויזת עבודה של אמן ובמקביל חתמתי עם מפיק יהודי שעשה דברים גדולים ואיתו טסתי להולנד, לעבוד. כל הקריירה הבינלאומית מתרכזת בהפקה. הבנתי שכדי להיות בינלאומי אני לא יכול לשיר שם. מאוד קר שם ומאוד קשוח, בגלל שיש שם כל כך הרבה כסף כל אחד רב על אחוז. אתה יכול לקבל אחוז משיר וזה הרבה כסף".

נשמע קשה.

"מאוד. כשהייתי שם, בהולנד, ביום הראשון הם התעלמו ממני, בכלל לא דיברו איתי. קלטתי את הווייב וחשבתי, 'וואי, איזה טאף'. לא הבנתי איך לפנות אליהם, הם לא מסתכלים עלייך בכלל, לא מזיזים את הראש לכיוונך. הם בתוך המחשב ולא זזים. באתי בבוקר ראשון, לפני כולם, ישנתי שעה, קמתי, לקחתי את הרמקולים הכי גדולים באולפן. עבדתי בווליום מטורף עם דלת פתוחה וכל מי שנכנס לאולפן שואל מי זה ואומר נייס. רק ביום השלישי הם הבינו אותי. בהתחלה זה היה 'נייס' והולכים. ואז 'מי עשה את זה, אתה? תראה לי את הפרויקט שלך'. לפני שאני עובר להתרכז לגמרי בזה, התגעגעתי קצת לבמה ורציתי לתת מוזיקה ממני. הקהל תמיד היה האהבה הכי גדולה שלי. אין מה לעשות, בלי זה אני מרגיש אריה בכלוב שאומרים לו, 'שב, אנחנו עכשיו רק באולפן'".

אולי גם הם לא הבינו למה אתה קורא לעצמך בשם של מספר.

״השם הזה איתי ממש מגיל צעיר. הייתי מתופף בלהקת רוק בהתחלה, ואז עשיתי מעבר להיפ הופ. הרגשתי שאני עושה מהפך וקראתי לעצמי 69 כי לא משנה כמה אתה הופך את ה־69 אתה נשאר אותו דבר. אותו בן אדם".

בארץ הוא התחיל את דרכו המוזיקלית בעשור הקודם. בנה את עצמו לאט אבל בטוח כאחד המפיקים המובילים בתעשייה, עם שירים לנועה קירל ולעדי ביטי, וכראפר שהתחיל כבן הטיפוחים של סאבלימינל והצל. הלהיט ״לוקו ויין״, שעשה עם אלון דה לוקו, סחף את הנוער בהמוניו. והייתה גם נועה קירל אחת, שלה כתב שיר, ולתפיסתו, הרבה יותר מזה. ״אני הבאתי את נועה קירל מאפס ל־100, אני המצאתי את הדבר הזה. כל פעם שהיא שרה 'נועה קילה'? זה שלי. היא הגיעה אליי דרך רוברטו. את רוברטו הכרתי מהתעשייה והוא אמר לי, ׳יש זמרת שאני צריך שתעשה לה שיר׳. חשבתי שהיא ראפרית. ראיתי ילדה מגניבה, כולה אנרגיות, ואני אומר לה ׳די־ג׳יי שים אותי ברמקולים׳ והיא עושה אחריי, בם־בם דופקת פלואו, ואני חושב ׳שיט, מי זאת הילדה הזאת?׳. לא פירגנו לה על השיר הראשון שהיא עשתה עם איזי, אמרו שהוא פשוט לא טוב. ואז נועה נכנסה איתי לגלגלצ עם ׳יש בי אהבה׳ והבינו שהיא לא נעלמת. ואז, מסכנה, הוציאו חוק על שמה שהיא לא יכולה להופיע עד גיל 16 והפריצה שלה התעכבה״.

איך לא המשכת עם נועה, אם זה כל כך הצליח? הייתם אמורים להיות כמו סטטיק וג׳ורדי.

״פה נכנסו הרבה עניינים של מנהלים. כל מיני עסקאות. איך שהעניין נהיה גדול אנשים רואים את הכסף. אני חושב שהיחסים שלי עם נועה טובים, עובדה שהפקתי אותה עכשיו בשיר בספרדית שהיא הוציאה, Dale Promo. אבל מה שקרה זה, שבגלל שהיא הפסיקה להופיע והתעסקה בדברים אחרים כמו הסדרה שלה, רק ב־2019 היא חזרה לתודעה״.

קשה להגיד שהיא לא הייתה בתודעה. מה עם שיתופי פעולה עם אמנים מצליחים אחרים?

״בזמן שעבדתי עם נועה על ׳חצוף׳ היא ומרגי היו ביחד, הוא הגיע אליי לסטודיו והעלה איתי סטורי. סטטיק הגיב לו ׳מה זה? מה אתה עושה איתו, תוריד את הסטורי מיד!׳. מפה לשם, מרגי שרצה לעבוד איתי על שיר, והגיע אליי לסשן, הכין איתי שיר הצגה אבל לצערי הוא לא יצא. עכשיו תגידי את אם זה זה קשור לסטטיק איכשהו? הם גם אצל אותם מנהלים. לא דיברתי עם מרגי מאז, לא ניסיתי אפילו. לא היה לי קשה להבין מה קרה שם ולא רציתי להעמיד אותו בסיטואציה לא נעימה. אני מניח שהבהירו לו שלעבוד איתי - זה פחות מתאים״.

למה אתה מייחס את ההתנגדות לעבוד איתך?

״זה לא שְׁרון ביטון לקח את נועה, זה יותר ג׳ורדי. הבנתי מהסביבה של נועה שהם מחויבים לעבוד עם ג'ורדי ולא יכולים להוציא דברים שעשינו יחד. הרגשתי ששמים לי רגל באיזה שהוא מקום וזה גם היה נכון. התקשרתי לכמה אנשים וסגרתי את העניין איתם. היום אנחנו בסדר. היום ג'ורדי ואני מדברים הרבה. אבל באותה תקופה היה דיס, למשל שהוצאתי שיר דיס עם רון נשר על סטטיק. זה גרם להרבה בעיות".

לעדי ביטי כתבת את השיר 'חמסה חמסה' שעשה סערה בגלל הקליפ. סושי על גוף חצי עירום של בחורה שממנו אנשים אוכלים.

"לזה אני לא קשור, מה שחטף היה הקליפ שאני לא קשור אליו בכלל. השיר נייס, הקליפ מזעזע. כשראיתי אותו הייתי בהלם. מה זה, זה נראה קליפ דאף' מטאל לשיר פופ מתוק. המילים הן 'שמים עליי עין, חמסה חמסה, טפו טפו טפו'. זה שיר הכי ישראלי, הקליפ היה צריך להיות אנשים עם מנגלים וחמסות, לא הבנתי למה עשו אווירה שחורה אפלה וסקסיסטית. לא הבנתי את הווי של הקליפ בכלל. אבל פרובוקציה מטורפת".

× × ×

הוא גדל בנהריה לאבא מציל ולאמא שמנהלת את הגן הבוטני בעיר. ״בסביבות 2009 הכרתי את רון ביטון והפכנו ללהקת ׳האידיוטים׳, עם איזי ורון נשר, היו לנו חלומות גדולים להיות ראפרים. הכי מפלצות של אגו, ואיזה מלחמות, וואי־וואי. כל אחד הרגיש שהוא יכול לבד״.

מתי הגעת לעיר הגדולה?

״בשיא הטירוף של הצל (יואב אליאסי), כשהוא היה במשפחת טאקט, רולי, חבר שלי שהכיר אותו, אמר לו במועדון שהוא חייב להכיר אותי. הוא הוציא אותי לאוטו עם יואב ויואב שמע את הביטים שלי ובאותו רגע אמר, ׳אתה בא איתי לתל־אביב׳. חשבתי שהוא מסתלבט עליי. אמרתי לו, ׳איך אני אעבור לתל־אביב, אין לי אולפן שם׳ והוא אמר לי, ׳אני בונה לך אולפן בחצר של ההורים שלי׳. נסענו לתל־אביב וראינו שבאמת יש אולפן. מצאתי באותו יום עבודה בפיצוצייה, עוד אחת כמתדלק, ושכרתי דירה ליד הצל. חן אמא של הצל הייתה מכינה לנו ארוחות צהריים כל יום, היא דאגה לנו שם כמו אמא והיינו עושים לה שם רעש אמאלה, רכבות של אנשים שם אצלה בגינה״.

איך הגעת לעבוד עם סטטיק?

״הוא שלח לי הודעה בפייסבוק, ׳אני עוקב אחריך ואוהב אותך׳. שמעתי את השירים שלו ואת האמת? לא אהבתי, אבל כשהוא שר פריסטייל זיהיתי את הכישרון שלו. עשינו יחד את השיר ׳טיפש׳, נתתי לקובי שמעוני ('סאבלימינל') לשמוע את השיר והוא אמר לי, ׳שיר בנזונה, תוריד את הילד החמוד והלא־מוכר הזה, תשים אותי'. בכלל רציתי לפרגן לסטטיק בזה שאביא את סאבלימינל לשיר איתו. אמרתי לקובי שאני לא יכול לשבור לילד את הלב ובסוף השיר הצליח בטירוף במועדונים״.

מתי התפרקה הלהקה?

״זה התפוצץ בהופעה האחרונה במועדון ׳המוסד׳. הרגשתי שלא מעריכים אותי יותר, שהפקתי את הכל ועשיתי את הכל באולפן והם באים כמו כוכבים, מקליטים והולכים. לא זוכר מה היה הטריגר שהדליק אותי שם, כנראה רון נשר אמר משהו, ישר נדלקתי. התחלנו לריב והפרידו בינינו. עלינו להופיע כמו מקצוענים אבל אמרתי להם אחרי זה, ׳לא רוצה לראות אתכם׳. חזרתי לנהריה, קיפלתי את כל תל־אביב ולא ראיתי אף אחד״.

היית חסר ביטחון?

״לא הרגשתי חסר ביטחון איתם, אני לא אדם שיושב בשקט, אני אש, אול אובר ד'ה פלייס. בגלל זה אהבו אותי על ההתחלה, כי לא פחדתי להגיד מה שאני חושב. אמרתי להם, ׳אני המפיק הכי טוב בארץ׳, ולא הייתי. בדיעבד אני שומע ואוי ואבוי, היה שם חוסר ידע עצום, אבל מלא תשוקה. סאבלימינל חיזר אחריי בתקופה הזאת, יואב והוא היו בריב, קובי ריחרח אחריי ובא אליי הביתה. דפק לי בדלת ואמר לי ׳בוא, יוצאים למסיבה׳. יצאנו למסיבה וקובי צילם אותי לפייסבוק, יואב יום למחרת מתקשר, ׳אני לא מאמין, בגדת בי, הלכת עם קובי׳. אמר לי ׳אני בא להרוג אותך. אתה מת. אלוהים לא יעזור לך׳״.

בקטע מפחיד באמת?

״בפעם הראשונה זה היה מפחיד. היום אם הוא יעשה לי את זה זה יצחיק, כי אני כבר יודע מי הוא. הוא בא לתחנת דלק כועס ואמר לי ׳למה אתה עושה לי את זה, אתה יודע שאני אוהב אותך׳. פתאום היה רגיש. יש לי מלא כבוד אליו. וגם סאבלימינל בא אחריי לתחנת דלק, נכנס עם המרצדס ואמר לי, ׳יש לך כל כך הרבה כישרון, לא חבל שתעבוד פה?׳ אבל הייתי בבלגן אטומי, הייתי במערכת יחסים לא בריאה ונכנסתי לבלגנים כספיים ברמה שלא יכולתי להתמודד עם זה יותר. מרוויח 2,000 שקל פה ו־3,500 שם. הייתי עם מישהי שלא עבדה ואני הייתי צריך להחזיק את הבית ולא הצלחתי לנתב את הסירה הזאת. כבר הייתי מוכּר והתחלתי לעבוד בחברה להשכרת רכב. כל הילדים שם בני 20 וחשבו שאני בא להשכיר רכב לעצמי, שאלו אותי 'מה אתה עושה פה?׳, אמרתי להם, ׳אני בא לעבוד איתכם׳״.

איך הרמת את עצמך בחזרה למוזיקה?

״אמרתי בוא'נה, כוססעמק כל החיים בסרט האלה בהיפ הופ, אני הולך לעשות מזרחית. ליאור נרקיס, כפרה עליו, הוא הבן־אדם שפתח לי את הדלת. עשינו יחד את 'אחת כמוך' עם רון ביטון, שהיה להיט חתונות ופתח לנו את המזל".

מה הסיכוי לסולחה עם כל מי שהקשר איתו נשרף?

"אם נשב, כל הראפרים והאנשים האלה ביחד, אנחנו נתנשק. כולם בלב יודעים מאיפה הם התחילו, והם התחילו איתי. כשהם רואים אותי הם רואים את ההתחלה שלהם, יאהבו או לא יאהבו. ואולי אני מזכיר להם דברים שהם לא רוצים להיות שוב, קטנים״.

מסטטיק וקובי שמעוני לא נמסרה תגובה. מיואב אליאסי לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון.

talgiladi17@gmail.com