חרסון החופשית
במשך חודשים ארוכים חיו עשרות אלפי התושבים שנשארו בעיר בדרום אוקראינה תחת כיבוש רוסי • לפני כחודש הם גם התבשרו כי הנשיא פוטין החליט לספח את המחוז כולו, והבטיח שיהיה לנצח חלק מרוסיה • אלא שלצבא המקומי היו תוכניות אחרות: בסוף השבוע הכוחות שנאבקו בפולשים נכנסו בשערי חרסון והודיעו על שחרורה • אחרי שהלוחמים זכו לנשיקות וחיבוקים, דגל אוקראינה חזר להתנוסס ברחבי העיר – אולי לתמיד
לראשונה מזה זמן רב יכלו תושבי העיר חרסון בדרום אוקראינה לחגוג ולשמוח. העיר שרק לפני חודש פוטין הצהיר על סיפוחה לרוסיה, נכבשה בסוף השבוע מחדש על ידי צבא אוקראינה – ושוחררה.
חרסון נכבשה על ידי הצבא הרוסי בימים הראשונים להרחבת הפלישה לאוקראינה בסוף פברואר, ומאז חיו תושביה תחת כיבוש. זו הייתה העיר הגדולה והחשובה היחידה שמוסקבה הצליחה לכבוש, ורק לפני חודש היא סופחה לרוסיה, יחד עם מחוז חרסון. בטקס הסיפוח החגיגי בקרמלין הנשיא פוטין הבטיח שחרסון תישאר לנצח חלק מרוסיה. אלא שכוחות צבא אוקראינה חשבו אחרת, ובחודש האחרון הצליחו להתקדם בעקביות לכיוון העיר, תוך שהם דוחקים את כוחות הצבא הרוסי דרומה. האוקראינים גם פגעו קשות בקווי האספקה הלוגיסטית של הצבא הרוסי, ובסופו של דבר כפו על מוסקבה את ההחלטה לסגת מהעיר לגדה המזרחית של נהר הדנייפר.
ביום חמישי הודיעו שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו ומפקד הכוחות הרוסיים באוקראינה הגנרל סרגיי סורוביקין על ההחלטה לסגת מהעיר. צעד זה מהווה מפלה תודעתית ואישית לפוטין, שכאמור רק לפני חודש הכריז על סיפוח מחוז חרסון, כולל העיר עצמה.
ביום שישי התקדמו כוחות צבא אוקראינה במהירות דרומה והחלו לשחרר כפרים ועיירות במחוז חרסון. תושבים נרגשים, רבים מהם אנשים מבוגרים מאוד, קיבלו את פני המשחררים בקריאות ״סלאבה אוקראינה״, תהילה לאוקראינה, נשיקות וחיבוקים, ודגלי המדינה נתלו בכל פינה אפשרית. לפנות ערב כבר הגיעו הכוחות לעיר חרסון עצמה, ואלפי בני אדם צוהלים קיבלו אותם בריקודים. דגל אוקראינה הונף מחדש על מבנים מרכזיים בעיר, ושוב ושוב נשמעו הקריאות ZSU – ראשי התיבות של הצבא האוקראיני. ההמנון האוקראיני נוגן ברחובות, לצד מוזיקה מקומית שנאסרה להשמעה בזמן הכיבוש הרוסי.
לסיה צ׳יצ׳קן, מורה לשעבר בבית הספר היהודי בחרסון, סיפרה ל"ידיעות אחרונות": ״אנחנו מרגישים כמו היהודים אחרי היציאה מעבדות במצרים. כולם חוגגים, אבל השמחה שלנו לא מושלמת. אנחנו מזדהים עם האנשים שעדיין נמצאים תחת כיבוש".
בחרסון נשארו כ־80 אלף תושבים מתוך 320 אלף שהתגוררו בה כשפרצה המלחמה. הרוסים השמידו את כל התשתיות החיוניות בעיר לפני שנמלטו. המצב ההומניטרי במקום קשה מאוד, חסרים בין היתר מים, לחם ותרופות, אבל הוא צפוי להשתפר בימים הקרובים עם הגעת משלוחים שונים של ציוד ומזון. צ׳יצ׳קן אומרת: ״אין לנו בדירה מים, חשמל ואינטרנט. רק הגז במטבח ממשיך לעבוד״.
תושבים וחיילים החלו במקביל להסיר כל סממן של הפולש, בין היתר דגלים של רוסיה שנתלו על ידי הכוחות הכובשים במהלך החודשים האחרונים. ביום שישי בערב כתב הנשיא זלנסקי בחשבון הטלגרם שלו: ״זהו יום היסטורי. אנחנו מחזירים לעצמנו את חרסון. תושבי העיר מעולם לא ויתרו על אוקראינה".
לצד השמחה, בצבא אוקראינה עדיין זהירים וערוכים לאפשרות שבעיר נמצאים חיילים רוסים שנפטרו ממדיהם וציודם ולבשו בגדים אזרחיים כדי להיטמע באוכלוסייה, אחרי שלא הצליחו לסגת יחד עם שאר הכוחות לגדה השנייה של הדנייפר. על פי דיווחים שונים, שירותי הביטחון של אוקראינה כבר נמצאים בחרסון ופועלים לאיתור אותם חיילים רוסים. בחרסון יוטל עוצר החל מהשעה חמש בערב עד שמונה בבוקר ותוגבל כניסה לעיר ויציאה ממנה.
בתוך כך, התברר כי לאחר הנסיגה פגעה רוסיה בגשר אנטונטבסקי המרכזי שמחבר בין שתי גדות הדנייפר בעיר חרסון והוציאה אותו משימוש. בעקבות הנסיגה הודיעה רוסיה כי היא מעבירה את מרכז הממשלה האזורית הפרו־רוסית של מחוז חרסון להניצ'סק, עיר נמל קטנה ולא חשובה לחופו של ים אזוב. הצבא הרוסי החל להרחיק את נכסיו הפגיעים מקו החזית החדש מעבר לנהר הדנייפר. על פי דיווחים שונים, רוסיה פינתה כמה בסיסים שלה במחוז חרסון בשטח שעדיין בשליטתה לכיוון חצי האי קרים, בשל חשש שהם נמצאים כעת בטווח סוללות הארטילריה של צבא אוקראינה.
