השיר שלהם

אם יש משהו שגילה אלמגור ויהורם גאון יודעים, זה שהם לא מתכוונים לוותר בשום פנים ואופן על הבמה. גם אם זה אומר שבמהלך השנים היו התאמות חדשות שנאלצו לעשות לטובת הקריירה. במקרה של אלמגור מדובר באוזנייה. "פעם זה היה פשוט יותר. היה לי זיכרון צילומי, וזה עזר לי לקפוץ בקלות לתפקידים גדולים", היא מספרת. "היום אני צריכה לשנן ולשנן, וזה קשה. לפעמים אני צריכה עזרה בהצגות הראשונות, כי אני חרדתית, לכן, ליתר ביטחון, יש לי אוזנייה, כדי שילחשו לי את הטקסט. זהרירה חריפאי עליה השלום השתמשה בה שנים. היא אמרה, 'הקהל בא לראות אותי משחקת. הוא לא בא לראות אותי שומעת'. הייתי במצב בריאותי לא טוב, והתחבטתי אם להשתמש באוזנייה או לא, ומשה קפטן (המנהל האמנותי של הבימה) אמר לי, 'גילוש, מה את מתלבטת, קחי אוזנייה. זה מעליב אותך?' אמרתי 'כן'. 'אז תיעלבי'. הוא אמר. 'לא קרה שום אסון'. נפלתי גם כמה פעמים. יש לי בעיה של שיווי משקל".

הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

גאון, איך זה אצלך?

"עם כברת הדרך שעברתי, אני שר אחרת. יש זמרים שמתיישבים על המנגינה ושוכחים שיש גם מילים לשיר. בזכות כברת הדרך הזאת, אני מבין יותר את השיר ואני גם מביע אותו אחרת מאשר בימים שהייתי צעיר ושרתי מנגינה, בלי להיכנס כל כך לפרטי פרטים של המילים. היום אני יותר מספר, יותר מדבר, יותר משחק את השיר. נגמלתי מהצורך להראות איזה קול יש לי ולאיזה גבהים אני יכול להגיע".

שנה אחת מפרידה בין גילה אלמגור בת ה־83 ליהורם גאון בן ה־82. שניהם אגדות מהלכות, עם קריירה מפוארת במשחק ובשירה. הם מכירים כבר 60 שנה, ועכשיו, אחרי לא מעט הצגות וסרטים משותפים ('מצור', 'מבצע אנטבה', 'ביקור הגברת הזקנה', 'פעם בשנה') הם משתפים פעולה לראשונה בשיר. 'בשביל המוכר' נכתב על ידי נילי פיטרסון, הולחן על ידי שלומי שבת, בעיבוד והפקה מוזיקלית של אייל מזיג. "חשבתי עם מי לשיר את השיר, ופתאום אמרתי, למה שלא אפנה לגילה", מספר גאון. "גילה אמרה, 'זה נורא יפה. אני רוצה לשיר. זה לא שיר ששרים שניים שסיימו את הקריירה שלהם. הגברת הזו שיושבת לפניך מופיעה עכשיו בחמש הצגות, ועוד ידה נטויה. גם אני מופיע הרבה. אנחנו לא אנשים שסיימו את חייהם ועושים איזשהו סיכום. ממש לא".

איפה ההתבגרות מורכבת בכל זאת?

אלמגור: "מה שמחזיק אותי היום זו העובדה שאני עובדת בלי הפסקה. הקורונה השנייה פשוט גמרה אותי, עשתה בי שמות. הזיכרון הקצר נפגע. פחדתי ללכת, פחדתי ליפול, ואז תפסתי את עצמי ואמרתי, אם אני אכנע לזה, אני לא אוכל לעבוד, וחזרתי לעבוד ולהתעמל ולתרגל את המוח. לא מזמן התחלתי ללמוד את שפת הסימנים עם ח"כ שירלי פינטו. אני לא זמרת, אבל כדי שהשרירים בגרון שלי יוכלו לסחוב את ההצגות שאני לא סותמת בהן את הפה, אני עושה מדי פעם גם פיתוח קול".

גאון: "מישהו צילצל לתקווה, האישה שמחזיקה את לוח הזמנים שלי, וביקש לפגוש אותי. היא אמרה, 'יהורם בפיתוח קול עכשיו'. הוא סימס לי וכתב, 'העוזרת שלך עובדת עליי? היא אמרה לי שאתה בפיתוח קול'. היא לא צחקה עליו. אני כל הזמן הולך לעשות פיתוח קול. אם אחד עושה פוש אפס כל הזמן כדי לחזק את השרירים, אצלי הפוש אפ זה פיתוח הקול. אם הייתי יושב בבית היה לי זמן לחשוב על הגיל, אבל אני עסוק בהופעות ובאינספור מפגשים שמדובר בהם על פרויקטים חדשים. אם יוצא מכל מאה מפגשים כאלה סרט, תוכנית, קונצרט או הצגה זה שווה את כל בזבוז הזמן לכאורה של כל המפגשים האלה".

השינויים במראה החיצוני מפריעים לכם?

אלמגור: "הפנים שלי מספרות היום סיפור מרתק ומעניין יותר מאשר כשהייתי צעירה ויפה. אני מעדיפה אותן על פנים פוחלציות".

× × ×

הפוליטיקה מעולם לא הפריעה לחברות ביניהם, לא כשאלמגור ביטאה את דעותיה השמאלניות בכל מקום, ולא כשגאון התמקם באגף הימני ואף יצא בכך בגלוי בפוסטים שכתב בפייסבוק. "אני מרוצה מתוצאות הבחירות", הוא אומר. "אבל אני אהיה מרוצה יותר כשאראה מה עושה הממשלה החדשה ואיך היא מתנהלת. ודאי שצריך לתת להם את הצ'אנס כי הרבה מאוד אנשים פסקו כך. זאת דמוקרטיה. באותה דמוקרטיה יש ראש ממשלה עם שישה מנדטים ויש ראש ממשלה עם 32 מנדטים. אני רוצה להגיד לך ששום דבר לא ישתנה. אני חותם לך. על כך, כי הם לא מטומטמים".

אלמגור: "אני לא בטוחה ואני לא רוצה להתנבא. באוויר יש רוחות לא טובות ואני מודאגת. אריק ולילי שרון היו חברי נפש של אגמון ושלי והפוליטיקה הפרידה בינינו ל־17 שנים. זה היה קשה מנשוא, כי אני הייתי נפגשת עם לילי בכל מיני מקומות, ופומבית לא יכולנו להתחבק כדי שאף אחד לא יידע. כשלילי חלתה היא צילצלה אליי ובאתי, ופער השנים הזה נעלם כלא היה".

איתמר בן גביר מפחיד חלק גדול מהעם.

גאון: "החיים האמיתיים גדולים מהפוליטיקה. אין סיבה לחשוש ממה שיהיה. אני רוצה להאמין שיש בהם את התבונה לא לטלטל את העם כי זו תהיה הטעות הכי גדולה שלהם. ביבי הוא איש מאוד מאוד חכם, והוא לא ייתן לבן גביר לטלטל את המדינה".

הם הכירו כשעלו על אותה במה עם ההצגה 'כנרת כנרת', שכתב נתן אלתרמן לכבוד חנוכת האולם החדש של התיאטרון הקאמרי בפסז' הוד בתל־אביב לפני כ־60 שנה. "שחקנים עושים הצגות, אבל כשההצגה נגמרת הם פשוט לא מכירים אחד את השני", אומר גאון. "מבחינתנו פשוט קרה נס. זאת אהבה. גילה היא באמת החברה הכי טובה שיש. גם כשאנחנו לא עושים הצגות יחד, תמיד אני מצטט אותה ומדבר עליה, ורואה בה ידידת נפש".

מה אתם חושבים על דור האמנים הצעיר?

"רובינא הייתה מגיעה לתיאטרון הרבה שעות לפני ההצגה. הרהבתי עוז ונכנסתי אליה לחדר ושאלתי, 'גברת רובינא, מתי את מגיעה?' אז היא אמרה, 'אני מגיעה בסביבות ארבע. אני נכנסת אל הבמה, ונכנסת לאווירה של אותם ימים, ואז אני מגיעה לחדר הפרטי שלי. אחר כך היא אמרה את המשפט המונומנטלי: 'השחקנים של היום - אתה רואה את זה על הפנים שלהם – הם באים לבמה ישר מהמזנון, ומוציאים את שאריות האוכל מבין השיניים ברגע האחרון".

אלמגור: "המפגש שלנו עם הנעורים שלהם הוא נהדר. אנשים מפחדים מה שתי הזקנות האלה תעשינה על הבמה עם הצעירים האלה, אבל ליא עולה לבמה עם ההליכון שלה ואין שנייה לה".

גאון, היית מקליט דואט עם הזמרים הצעירים, כמו נועה קירל או אגם בוחבוט?

"לא, כי זה לא מעניין אותי. זאת פשוט האופנה היום. עושים דואטים כדי להיבנות אחד מהשני. אני לא רוצה לבנות ולא להיבנות. עם גילה רציתי לומר משהו משמעותי וקיוויתי שהיא תרצה לומר איתי את אותו הדבר. זה בספרה אחרת לגמרי מאשר לשיר איזה שיר קליל עם בחורה צעירה, כשזה שיר שצריך להרשים מישהו בוועדות הפלייליסט. הקלטתי 900 שירים בחיי, אז אני צריך להתרשם ממישהו שיגיד אם זה ייכנס לרשימת ההשמעות או לא? ממש לא. יש לי 73 תקליטים שהפכו לדיסקים, וזה המון. אנשים בראשית דרכם מאוד מתרשמים מחוקי המשחק האלה, של רשימות פלייליסט, שבחלקיו הגדולים הוא טיפשי. לא אני".

אתה לא מתחבר למוזיקה החדשה?

"אני מקווה שהמלודיות יחזרו. אני בטוח שאם אני אבקש ממך לשיר לי שיר של וילנסקי, או שיר של סשה ארגוב, מרדכי זעירא, דובי זלצר או נעמי שמר – אתה ישר תפזם. ואם אני אבקש ממך לשיר לי הברה משיר אחד של הזמרים הקצביים שממלאים את הטלוויזיה היום – אתה לא תוכל לחזור עליו, כי זה תופים וזה קצב וזה לא נועד להקשבה אלא להקפיץ את האנשים במקומות שהם מופיעים בהם. כמו שנעמי שמר אמרה, שהמחוג מתרחק מהשעה 12 ובסוף יחזור לשם".

יש לך אגב חרטות על דברים שלא עשית?

לאורך החיים היו לי הרבה החמצות. הראשונה היא השיר 'אהבתיה'. הטקסט נשלח אליי לחוץ לארץ ולא אהבתי אותו, ומישהו אחר אהב ומשם זינק למרומים. ההחמצה השנייה היא 'ליל חניה'. יאיר רוזנבלום ביקש ממני הרבה פעמים לבוא אליו לשמוע את השיר, ואף פעם לא באתי למקדש שלו. אם הייתי רק משער מה הולך להיות מהשיר הזה כמובן שהייתי בא בריצה. ההחמצה השלישית היא 'רב חובל'. הייתי צריך לשיר את השיר בערב הזיכרון מיד לאחר הירצחו של רבין, והייתי בדיוק ערב נסיעה לחו"ל. אין לי הגדרה אחרת חוץ מאשר להגיד שהתחננתי לבוא ולצלם את זה לפני הנסיעה, אבל ההפקה לא הסכימה, היא רצתה הוא יושר שם. עכשיו, בזמני החופשי, אני הולך ומקליט את השירים האלה להנאתי".

× × ×

שניהם כואבים את מצבם של האמנים הוותיקים, שממעטים להשמיע אותם ברדיו או להזמין אותם להופעות. "החלופה הבין־דורית בארץ מאוד מהירה", אומרת אלמגור. "אתמול מי שהיה מלך, כבר נושל מהכתר שלו. היום יש מלך חדש. בהומור זה בולט יותר. יש אנשים שמשמיעים להם את הגשש והם לא מבינים על מה צוחקים. ההומור משתנה מהר. גם ההומור של קישון פחות תופס".

גאון: "אם הדבר הוא טוב ויוצא לך מתוך הלב, אין לו גיל – לא לזמר, לא לשחקן. הפתרון צריך להיות ממלכתי, מוסדר היטב, שיעסיק את כל הזמרים הוותיקים, בלי יוצא מהכלל, והוא צריך לבוא מטעם משרד החינוך או משרד התרבות. כשהאמנים הוותיקים עובדים, זה אחד מסממניה של התרבות שלנו. כשהם לא עובדים – אין תרבות. כל עוד שהקהל אוהב את מה שאני עושה ואני רוצה להאמין שהוא אוהב ולכן ממלא את האולמות – הוא ימשיך לבוא. אני מאחל לעצמי שהלהט שבי לא ייגמר".

בזכות התוכנית 'סברי מרנן', שם אתה מופיע, הרווחת קהל צעיר.

"בהחלט. פעם היה סלוגן של חברת התקליטים סי־בי־אס – 'תקליט, מתנה שלא נגמרת'. סברי מרנן היא סדרה שלא נגמרת. הצעירים מכירים רק את הסדרה, לא את השירים שלי, למרות שבהופעות שלי יש הרבה בני נוער. אני חושב שהם בא לשם מריקודי העם".