"תנו צ'אנס", ביקש אחד מהמוני הליכודניקים שחגגו אתמול בקומות הכנסת. הסכמתי איתו: מגיע לממשלה העתידית צ'אנס, מלא־מלא. הבעיה היא שהיא לא רוצה צ'אנס – היא רוצה מהפכה. גם אם יתגשמו חצי מהרעיונות שיוצאים מפי השרים המיועדים, חצי מהצעדים הכוחניים, חצי מהחוקים הדרקוניים, המדינה בצרה. מסיבת ההרס הגדולה מזכירה את "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון: "תסרוקות רקדו / משקאות רוקנו / אנשים נתלו על הקירות / תקליטים כיסחו / השכנים צרחו / והכל אצל הדודה והדוד".

כל מי שניגש למיקרופון פתח בכמה משפטים צפויים על הפיגוע הקשה שהיה אתמול באריאל. אֵבֶל גדול לא היה שם. בימי התפר בין ממשלה לממשלה אי־אפשר להפיק תועלת פוליטית מפיגועים, ולכן הם לא מדליקים פוליטיקאים. אומרים את הטקסט הקבוע, מאשימים בחצי פה את הגוש היריב ועוברים לעיקר.

לבצלאל סמוטריץ' יש סיעה בת שבעה ח"כים. הסיעה המקבילה, של בן גביר, מונה גם היא שבעה ח"כים. היא התכנסה בנפרד. אף על פי כן, סמוטריץ' מתעקש לנאום בשם 14 מנדטים. מאז הבחירות הוא רואה כפול.

המשחק שלו מעניין. הוא בחר להיות אחד מול 63: כל חברי גוש נתניהו נזהרים מלדבר בפומבי על תפקידם בקואליציה הבאה. את המלחמות שלהם הם עושים בשקט, מאחורי הקלעים. סמוטריץ' הוא היחיד ששם את השאיפות האישיות שלו על השולחן. או אוצר או ביטחון. אם לא, שבעת הח"כים שלו יהיו מחוץ לממשלה.

מדוע מגיע לו ביטחון? משום שב־2019 הצליח נפתלי בנט להתמנות לשר הביטחון, למרות שבסיעה שלו, סיעת הימין החדש, היו בסך הכל שלושה חברי כנסת. סמוטריץ' דורש צדק חלוקתי.

מדוע מגיע לו אוצר? כי פורום קהלת, העמותה הדתית שמטפחת השקפות כלכליות וחברתיות ימניות, ליברטניות, מאוד קרובה לסמוטריץ'. האוצר מעניין אותה ואותו. בכל מה שנוגע לכלכלה וחברה סמוטריץ' הפוך מאנשי השטח בליכוד, הפוך מש"ס.

דרעי לא מוכן לוותר לו על האוצר לא רק מסיבות אישיות. כשר אוצר סמוטריץ מסוגל לפגוע אנושות בקמפיין החברתי שהעניק לדרעי את ההישג המרשים שלו בבחירות.

מדוע מגיע לו משרד בכיר? משום שזה מה שבן גביר עומד לקבל. התחרות ביניהם עתידה להטריף את הממשלה שתקום. בן גביר חייב להזין כל הזמן את בוחריו בפרובוקציות – אחרת ינהו אחר בן גביר אחר. סמוטריץ' לא ירצה לפגר אחריו. "מה שהיה הוא לא מה שיהיה", הבטיח לחברי סיעתו.

"אני לא מבין אותו", אמר לי אתמול אחד מוותיקי המפד"ל. "במקום להילחם על מה שהבטחנו לבוחרים, על הוועדה למינוי שופטים, על ההתיישבות הצעירה, על חוקי דת, הוא נלחם על הכיסא שלו".

אמרתי לו שהוא לא מעודכן: הנורמות הפוליטיות השתנו. לא מתביישים יותר לנופף בכיסא בראש חוצות.

הנשיא הרצוג אמר אתמול דברים קשים על הידרדרות השיח במערכת הפוליטית. "אזרחי ישראל מותשים מהמאבק הפנימי", אמר. "על (חברי הכנסת) להיגמל מההתמכרות לעימותים בלתי פוסקים, לתגובות, לייקים, שיתופים ברשת". יו"ר הכנסת היוצא, מיקי לוי, אמר דברים דומים. חברי הכנסת לא התרשמו. נתניהו שמע ולא התרגש, לא הוא ולא אחרים. אתמול היה יום האחדות; מחר, אם צריך, יהיה יום הרעל.