בעיטה בפנים של הפלסטינים

בשבוע שלפני פתיחת משחקי המונדיאל בנסיכות קטאר נהרגו ברצועת עזה 21 פלסטינים בשרפה שפרצה במבנה שבו ערכה משפחה חגיגה לילדים. בין הנספים סבות ואמהות שהגנו על הילדים בגופן ונשרפו יחד עמם. הסיבה לשרפה: אגירת בנזין בבתים בשל המחסור בחשמל והצורך בהפעלת גנרטורים.

ארגון טורניר גביע העולם בקטאר עלה לנסיכות הגז הערבית־מוסלמית העשירה 220־240 מיליארד דולר. שיקום ובינוי מקומות מגורים אנושיים לשני מיליון תושבי רצועת עזה, והקמה של שתי תחנות חשמל בה, היו עולים כעשרה מיליארד דולר, כארבעה אחוז מההוצאה על בניית שמונת האצטדיונים ברחבי הנסיכות שיישארו ריקים בעוד חודש, על בתי המלון שאין בהם צורך ועל תשתיות תחבורה יקרות ביותר שבשוך המונדיאל יתבררו כמותרות מיותרים. אף פועל בניין פלסטיני לא מצא תעסוקה בבנייתם, ולא בגלל החשש מפני טרור אלא מפני ששלטונות קטאר לא היו מעוניינים לחשוף לעיניים פלסטיניות את העלויות הפנומנליות של שיגעון גביע העולם שלהם.

חגיגת פתיחת המונדיאל מסמנת לכן את מותו הסופי של העניין המועט ממילא שהפגינו בשני העשורים שחלפו המשטרים הערביים־מוסלמיים בגורל הפלסטינים. עם זאת, כיאה לאירועים הממקדים תשומת לב, יום זה ייחרת בתולדות המזרח התיכון כסמל הכי בולט של אותה הפניית גב של עשירי הנפט והגז הערבים לאחיהם (אחים? צחוק הגורל) הפלסטינים.

כתוצאה מהפלישה הרוסית לאוקראינה התייקרו חומרי האנרגיה בעשרות אחוזים. לפי ההערכות של קרן המטבע הבינלאומית, הייצור והיצוא של גז ונפט יגדילו את ההכנסה הלאומית של מדינות ערביות מייצאות אנרגיה במזרח התיכון משלושה טריליון דולר לפני שנתיים לחמישה טריליון דולר השנה ובשנה הבאה. לאמור, הכנסתן גדלה בסכום בלתי נתפס של 2,000 מיליארד דולר, שני טריליון דולר בשנה, 4,000 מיליארד דולר בשנתיים. אחוז אחד מהרווחים הפנטסטיים הללו מספיק כדי לייצר תנאי חיים נורמליים, מערך מוסדות בריאות וחינוך מתקדם, ותשתיות חשמל, מים ותעשייה מפותחות למיליוני הפלסטינים בעזה ובגדה. זה כמובן לא יקרה; השייח'ים של הנפט והגז המזרח־תיכוני יגרפו את מאות המיליארדים לכיסם ו/או יבזבו אותם על מיזמי תפארת מיותרים.

את האנוכיות הבלתי נסלחת שלהם מצדיקה דעת קהל המתודרכת במדינות ערביות עשירות בטענה הנלוזה שלפיה השקעה בסיוע לפלסטינים משמעותה התערבות בסכסוך הישראלי־פלסטיני, לצידה של ישראל. הצביעות בטיעון זה זועקת לשמיים. לכו, מבזבזי המיליארדים, למחנות הפליטים וספרו שם שאתם לא מוכנים לסייע לתושביהם כי הנצחת העוני, הדלות, ההזנחה והעליבות מהווה את הקלף החזק של העולם הערבי נגד הציונות הכובשת. ספרו לעניי פלסטין שהיעדר הסיוע הוא בעצם מהלך מתוחכם לטובתם הפוליטית. נסו להסביר מדוע אתם בונים אצלכם מוזיאונים, קניונים ואצטדיונים בעשרות מיליארדים של דולרים בשנה, ולא בונים עבור הילדים הפלסטינים בתי חולים, מרכזי ספורט וגנים במאה מיליון דולר בשנה. כסף כיס בשבילכם. לא תצליחו לשכנע.

ואחרי כל זה בא נשיא התאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, ובנאום ארוך ששבר את שיאי הצדקנות, הצביעות והבורות ההיסטורית דורש מהפעילים שהעזו לבקר את שלטונות קטאר על הפרת זכויות העובדים הזרים לבקש סליחה מהשייח'ים השולטים בנסיכות המארחת את המונדיאל. למה? כי האירופאים - לדעתו - רדפו את הערבים במשך 3,000 שנה. האירופאים רדפו את הערבים אלפי שנים? אילו ספרי היסטוריה קרא מר אינפנטינו, אם בכלל קרא?!

אבל כאשר כבר מדברים על סליחות, האירופאים צריכים לבקש סליחה קודם כל מהיהודים - אותם נשיא פיפ"א שכח להזכיר - ואחר כך מהילידים באמריקה ובאוסטרליה. פיפ"א צריכה לבקש סליחה מאוהדי הכדורגל על החלטתה האומללה לקיים משחקי מונדיאל בנסיכות נפט וגז קטנה, לוהטת מחום, לא דמוקרטית וחסרת מסורת של כדורגל מקומי. ושליטי קטאר עצמה צריכים, למראה בזבזנותם דוקרת העיניים ומכווצת הלב, לבקש סליחה מהפלסטינים. להתחיל בסליחה מקרובי קורבנות השרפה בעזה.