הכלבים והשיירה

דילמה: מה יעשה הכלב שיודע שלא חשוב כמה ינבח, השיירה תעבור - היא כבר עוברת. הכלב הזה הוא אני, אבל אני לא לבד. מה שקורה בזירה הפוליטית מאז הבחירות מדאיג לא מעט אנשים. יש ביניהם פרקליטים, בכירים במערכות אכיפת החוק וזרועות הביטחון, עיתונאים, אנשי עסקים, אישי ציבור. כולם שומרי סף, מתוקף עבודתם או בגלל מעורבותם הרגשית. אין להוציא מכלל אפשרות שכמה מהם הצביעו ליכוד. הם מבחינים בפריקת העול ומתקשים להחליט, האם אלה שיירים שנותרו ממערכת הבחירות או זאת הירידה לשולי הכביש לקראת התהום. הם מניחים שלמרות הדרמות, ממשלת נתניהו השישית קום תקום. לפעמים צצים קשיים דווקא משום שכולם יודעים שבסוף הכל יסתדר.

הבוחרים העניקו לגוש נתניהו רוב בכנסת. הם רצו בממשלה שמורכבת מהליכוד, מהחרדים ומשתי מפלגות כהניסטיות. זה היה רצונם ואת הרצון צריך לכבד. הם ידעו מראש לאן מתכוונות המפלגות האלה לגלגל את המדינה. הם ידעו שהמועמד לראש ממשלה נאשם בפלילים; שהמועמד לשר בכיר הורשע בעבירת מס; שהמועמד לשר לבטחון פנים הוא עבריין טרור מורשע והמועמד לשר המשפטים מחרף ומגדף את בית המשפט העליון. הם ידעו שהמועמד, בעיני עצמו לפחות, לשר הביטחון הוא משתמט מצה"ל ופירומן בטחוני.

גם את התוכניות של הגוש המנצח הם ידעו: איש לא רימה אותם. הכל נאמר, בראיונות, בפוסטים, בנאומי בחירות. השיירה בסדר: בכוח הרוח הגבית שקיבלה מהבוחרים היא שועטת קדימה, אל התהילה או אל התהום. הדילמה היא של שומרי הסף: האם לנסות לעצור את השיירה, האם לנבוח לעברה, האם לעצום את העיניים ולחכות שהגל יעבור.

פרשת המינוי של אריה דרעי לשר היא דוגמה טובה. דרעי זכה בבחירות לניצחון אישי מרשים: בפעם הראשונה הוא הרים את ש"ס למעלה, הוא לבדו, בלי קמעות של הרב עובדיה ובלי תצלומים של נתניהו. כל מי שבחר ש"ס הניח בוודאות שדרעי יכהן כאחד מבכירי השרים בממשלה. יתכן שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט יצחק עמית היה צריך להבהיר לדרעי, ודרכו לבוחריו, שיש כאן בעיה; יכול להיות שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, הייתה צריכה לעשות זאת. למשפטנים יש על זה תשובה קבועה: אנחנו לא מתייחסים לשאלות היפותטיות. זאת הדרך שלהם להתחמק מהכרעות ולהחמיץ רכבות. היועץ הקודם, אביחי מנדלבליט, החמיץ כך את ההזדמנות לסיים את פרשת נתניהו בעסקת טיעון סבירה.

מה יעשה השופט עמית עכשיו? אם יכשיר את מינויו של דרעי ישים לצחוק את כוונת המחוקק; אם יפסול אותו יגרום לכנסת לשנות חוק יסוד באמצעות חקיקה פרסונלית, שערורייתית, שתסלול את הדרך לגל של חקיקה מושחתת. למרבה האירוניה, לא רק בוחרי הגוש רוצים עכשיו את דרעי כשר - גם רבים מאלה שהצביעו לגוש השני. דרעי עשוי להיות גורם מייצב, סולידי, בתוך ממשלה ששוליה מטורללים.

ההתפרעות של צעירים יהודים בחברון בסוף השבוע הן היא דוגמה לא פחות טובה. המתפרעים שאבו מאותו מעיין שהשר המיועד לביטחון פנים שאב ממנו. הם מניחים שהממשלה שתקום תתייחס בסלחנות לבלגנים שלהם. המשטרה תהיה שלהם. חלקם אולי יתגייסו אליה. הם רואים את התנהגות המפכ"ל: קודם מאשים את בן גביר במהומות הדמים ששטפו את הארץ במאי שעבר; ועכשיו מסתחבק ומתחנף. הם מבינים עם מי יש להם עסק.

האם על שומרי הסף לנסות לפסול את חבורת העבריינים שבן גביר מתכוון להביא איתו? האם יסתפקו בהטפה, בהטפה מלומדת שאין מאחוריה מעשה? האם יאיימו להתפטר? האם יתפטרו?

מה יעשו בכירי הפרקליטות כאשר יריב לוין או בצלאל סמוטריץ', שני אנשים שנשבעו לקעקע את מערכת המשפט, כל אחד בדרכו, יתמנו לשר משפטים. האם יאמרו שכדי להציל את המוסד הם חייבים להמשיך בתפקידיהם או שיחפשו את עתידם בשוק הפרטי? מה יעשו העיתונאים שמסקרים את משרד המשפטים?

מה יעשו בכירי מערכת הביטחון כאשר רון דרמר, המועמד לשר החוץ, יכריז מלחמה גם על איראן וגם על אמריקה. האם ילעגו לדרמר מאחורי גבו ויעקפו אותו בדרך לוושינגטון או שיעמדו על שלהם? ויש עוד - הרשימה הולכת ומתארכת.

במובן מסוים, קל יותר לתפקד במשטרים דיקטטוריים: במשטרים כאלה כל פקיד יודע את מקומו, כל שופט, כל פרקליט, כל עיתונאי. בישראל הג'ננה יכולה להתנהל בסבבה, בחופש ביטוי פורח, עם מערכונים מצחיקים, בלתי מזיקים בעליל, של ארץ נהדרת.

תפקידם של הכלבים לנבוח. זה לא רק עניין של אופי - זאת שליחות. אם לא ינבחו הם ימעלו בתפקידם.