הכוכב האמיתי

הכובש

יחי המלך החדש

לא ברור איך תוכרע השאלה הבוערת של המילניום, מי טוב יותר, לאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו, אבל בינתיים המונדיאל הזה – עד שלא יוכח אחרת – מספק תשובה ברורה. מסי לגמרי במשחק, רונאלדו לא ממש. אחד מוביל את ארגנטינה על גבו הקטנטן וכובש, השני עושה רעש בעיקר מחוץ למגרש. ולא, הוא לא כבש את השער הראשון של פורטוגל בניצחון 0:2 על אורוגוואי למרות הריצה לקהל. זה היה לגמרי של ברונו פרננדש למרות שהראש של רונאלדו הגיע כמעט לכדור. דגש על כמעט. לפורטוגל זה ממש לא משנה, היא עלתה לשמינית הגמר, אבל רגע שיכול לזקק את העניין נרשם בלוסייל אחרי רבע שעה שבה הנבחרת של פרננדו סנטוס בחנה את הסבלנות ההגנתית של אורוגוואי. רונאלדו קיבל את הכדור באגף שמאל ונתן שתי שניות של הדריבל המפורסם שלו. הקהל של פורטוגל הריע בעוצמה כאילו מספר 7 בן ה־37 כבש לרשת של סרחיו רוצ'ט וזה היה נראה כמו חיבוק של חסד על מצע תפוח של נוסטלגיה, ניסיון להיאחז בכל מחיר בזכרונות המתוקים ההם. אורוגוואי, מתברר, לא מהססת להראות את הספסל לווטרן הגדול ביותר שלה כשהוא חלש. דייגו אלונסו החליט לא לפתוח עם לואיס סוארס בן ה־35 ונתן הפעם את החולצה לאדינסון קבאני, בן אותו גיל, שנראה יותר טוב במשחק המאכזב של הסלסטה נגד דרום קוריאה והרוויח את מקומו בהתקפה בצדק. חוץ מזה, קבאני כבש צמד במונדיאל הקודם נגד אותו נבחרת. אלונסו לא רצה להתגרות בגורל. סנטוס ידע שאורוגוואי תאפשר לנבחרת טכנית שלו להחזיק בכדור הרבה יותר ותחכה באמצע לטעות כלשהי או לחילוצי כדור שישחררו אותה להתקפות מעבר. הפורטוגלים לא התפתו למלכודות ודחפו מהר בעצמם את הכדורים לאגפים, אבל לא הרבה יותר מזה. ירדנו למחצית עם 0:0 ועם בעיטה אחת למסגרת, של אורוגוואי.

המחצית השנייה נפתחה עם הישג גדול לקהילת הלהט"ב. בדקה ה־52 פרץ אוהד למגרש עם דגל הגאווה וחולצת תמיכה באוקראינה ודילג בצורה מרשימה על חומות המאבטחים עד שנבלם במגרש. נבחרת המחאה 1, קטאר 0.

המשחק חודש ופורטוגל רצתה תכל'ס, ובסוף זה קרה. פרננדש הגביה בדקה ה־54 כדור לכיוון רונאלדו, ורוצ'ט לא הגיב. הכדור פשוט נחת ברשת בלי ששיער ראשו של המלך נגע בכדור. סורי רונאלדו, זה של פרננדש. בדקה ה־82 הסופרסטאר (בכל זאת, רונאלדו) המותש ירד לספסל – ו"פיספס" הזדמנות בכל זאת לכבוש, כאשר פורטוגל קיבלה פנדל דקה בתוספת הזמן. ומי לקח את הבעיטה ויצא ענק? נכון, פרננדש. כעת הוא האיש שהיה מעורב בהכי הרבה שערים אחרי שני מחזורים במונדיאל – שני שערים, שני כיבושים.

הביצוע

כדור הרגעה

ההרגשה הייתה שברזיל מסוגלת להסתדר בקלות מול שווייץ גם בלי ניימאר הפצוע. האופציות האינסופיות התחברו עם הטעם הטוב מהניצחון על סרביה, והייתה אפשרות שהוא בכלל לא יורגש. אבל ה־0:1 שהשיגה ושלח אותה לשמינית הגמר היה מסובך במיוחד. היה דרוש ביצוע אדיר של קאסמירו, דווקא הוא ולא אחד משחקני ההתקפה הנוצצים, כדי להכניע את היריבה המצוינת.

צילום: עוז מועלם

הבעיה לא הייתה טמונה רק בחיסרון של הגאונות הניימארית, אלא בעובדה שצ'יצ'ה לא הצליח למלא בדיוק את העמדה של הכוכב ובחר בהרכב מעט זהיר מדי שלא הצליח לשחק באותו השטף – פרד, קשר הגנתי נוסף, היה זה שעלה ב־11, לוקאס פאקטה זז מעט יותר קדימה, ומשהו לא זרם. להגנה לא היו הרבה בעיות, אבל שווייץ סגרה את החלק האחורי והחזיקה בכדור מספיק כדי להלחיץ את הסלסאו.

השינוי החל כאשר רודריגו הדינמי החליף את פאקטה אחרי ההפסקה, מה שהגביר את קצב ההתקפות הברזילאיות. צ'יצ'ה המשיך בחזרה לכיוון ההתקפי של המשחק הראשון, עם ברונו גימראייש היצירתי במקום פרד, וגבריאל ז'סוס על חשבון רישרליסון במרכז ההתקפה – חלוץ מרכזי מנוסה יותר בעמדה. ויניסיוס כבש שער אחד שנפסל, אבל את הטיל של קאסמירו לחיבורים (83) אף VAR לא יכול היה להשתיק.

מעניין מה צ'יצ'ה יוכל להסיק מכך. בשלבים המאוחרים יהיה מסוכן מאוד להציב כל כך הרבה שחקנים התקפיים מול יריבות גדולות, אבל הרכב עם שני קשרים אחוריים לא עובד כמו שצריך וקצת מגביל את השמות הטכניים מקדימה. התלבטות. שווייץ, מצידה, עברה רגע של חרדה לפני המשחק כאשר אוטובוס הנבחרת התנגש באחת הניידות שליוותה אותו. למרבה המזל לא היו נפגעים. היא עברה את המשחק הקשה ביותר, ועדיין תלויה רק בעצמה לקראת המשחק מול סרביה. נראה שהמקום השני מגיע לה.

הדרמה

נאיבית שכמותך

במשך עשר דקות נראה היה שדרום קוריאה על סף הקאמבק הגדול של המונדיאל. היא שיחקה טוב יותר מגאנה, לחצה והפגינה טכניקה, אבל מצאה עצמה בפיגור 2:0 משערים של מוחמד סאליסו (24) ומוחמד קודוס (34) – ואז הגיע החלוץ בן ה־24 צ'ו גווה־סונג, תגלית אמיתית שקבוצות אירופיות צריכות להביא מג'ונבוק, שדאג לשוויון (58 ו־61). השלישי היה באוויר – אבל הגיע לצד השני. בדקה ה־68 גאנה טסה קדימה, המגן גדעון מנסה העביר רוחב, איניאקי וויליאמס ניסה לכבוש אבל רק שיפשף את הכדור, וחברו קודוס היה ממוקם מצוין כדי לשגר לרשת, 2:3 לגאנה.

הקונצרט

בלי תכל'ס

זה לא היה כיף עבור שני המאמנים, אבל הדו־קרב תחת הכותרת "מי הנבחרת החלשה ביותר מנטלית במונדיאל" היה קרנבל אחד גדול. סרביה וקמרון הציגו, כל אחת בתורן, דקות ארוכות של כדורגל פנטסטי, אלא שחוסר היכולת שלהן להישאר מרוכזות במקום לאבד שליטה תוך שניות הוביל ל־3:3 שגרוע לשתיהן.

אחרי כמעט חצי שעה של שליטה סרבית, דווקא קמרון עלתה ל־0:1 אחרי שיתוף פעולה של הבלמים ניקולס אנקולו (בישול) וז'אן־שארל קסטלטו (דחיקה מקרוב). זה לא החזיק בגלל תוספת זמן הרסנית, בה קמרון ספגה בזה אחר זה שערים מסטרחיניה פבלוביץ' וסרגיי מילינקוביץ'־סאביץ'. אלכסנדר מיטרוביץ' (53) חשב שגמר את המשחק, אבל אז הסרבים החלו לשחק בזלזול, והמחליף ונסאן אבובקאר – שתמיד נותן תפוקה אך אחרים מועדפים על פניו בהרכב – דאג לשוויון עם שער (63) ובישול לאריק שופו־מוטינג (66).

גם לפני המשחק קיבלנו דרמה, כאשר שוער אינטר וקמרון אנדרה אוננה עזב וחזר הביתה. אוננה רב אחרי המשחק הראשון עם המאמן ריגובר סונג, שדרש ממנו לשחק יותר בזהירות ולא לצאת מהרחבה. (יאיר קטן)