"מטרת־העל היא להמיס את הקרח מהלבבות של עם ישראל"

נשלחתי אל הראיון הזה כקהל שבוי, כמעריץ סמוי. לפני שנה הגעתי בעצמי לפסטיבל "צמאה". שליח חב"ד בשכונה שבה אני גר לקח אותנו, קבוצת גברים, למופע הזה. על פניו אף אחד מאיתנו לא חב"דניק. מאידך, היה בלתי אפשרי להיות באולם הזה במשך שעתיים בלי שהלב שלנו ייפתח, בלי שמשהו יזוז.

ומי שעומד מאחורי הבימוי והקריאייטיב של המופעים האלו הוא יעקב אסרף. הגעתי לראיון הזה כמעריץ של האירוע, לא של האיש. כי בשבילי, עד שפגשתי אותו לפני שבוע, אסרף היה פרצוף מוכר, יותר כמו ההוא עם הפאות שעומד עם גיטרה ליד חנן בן ארי. אחרי שלוש שעות בבית שלו בפדואל שבשומרון, מתברר שהוא בכלל זה שצריך לעמוד מקדימה, על כל במה.

אסרף (38), נשוי ואב לשבעה, מגדיר את עצמו "דתלשל"ש" - דתי לשעבר לשעבר, גדל בבית ציוני דתי, חזר בשאלה, ואז חזר בתשובה דרך חסידות ברסלב. אבל הוא לא עונה על אף סטיגמה שהייתם רוצים להכניס אותו אליה. גם שתי פיאות ארוכות וגם עבד עם עדן בן זקן, נינט טייב ונורית גלרון. גם מתנחל וגם בכירי אמני ישראל עומדים בתור כדי להגיע לאולפן שלו בפדואל וליצור איתו. במקביל הוא גם עובד כבר כמה חודשים על "פרויקט ענק" שהוא לא מוכן להרחיב עליו אבל "ייפתח בקרוב לקהל הרחב", ועכשיו אנחנו נפגשים כדי לדבר על סדרת מופעי הענק "צמאה" הנפתחים היום בבנייני האומה בירושלים, שבשנים האחרונות הוא משמש כבמאי וכמנהל האמנותי שלהם.

אירוע של שינוי תודעה

צילום: טל שחר

אני נכנס לאולפן שצמוד לבית שלו, ואחרי שהוא שומע שבשנה שעברה הייתי באירוע, הוא לא מוכן שנתחיל לדבר בלי שיישמע "מה הרגע שהכי נגע בך?" אז סיפרתי לו שבשנה שעברה, יום לפני המופע שאליו הגעתי, נרצח בעיר העתיקה בירושלים אלי קיי. בגלל שאני יליד העיר העתיקה, בגלל שגם אחי נרצח בה, כמה מאות מטרים מהמקום שבו אלי נרצח, הגעתי לערב הזה מטולטל. באחד הרגעים במופע, כשאביתר בנאי שר את הניגון החב"די "ארבע בבות", הוא עמד על הבמה ובינו לבין הקהל הוצב מסך מיוחד שעליו פרחו באוויר אותיות ה־א' ב'. הרגשתי שקורה לי שם לכמה רגעים אירוע של שינוי תודעה, כשברקע הקול המלטף של אביתר בנאי, והניגון המאוד נוגע ללב הזה.

יעקב: "בשנה שעברה, 14 הופעות צמאה ברצף, ובאחת ההופעות הבת שלי בת ה־16 מגיעה. בסוף ההופעה היא באה לאחורי הקלעים ואני רואה עליה שהיא בכתה. דבר ראשון זה מאוד משמח אותי שאנשים בוכים".

באמת?

"ברור. הופעה אמורה להיות רכבת הרים של רגשות. זה אמור להיות שמחה, שחרור, כאב, נחמה, אלה הדברים שאומנות אמורה להוציא ממך. חשוב לי שהופעה תעבור דרך הדברים האלה. שיהיה רגע של בן אדם שייתן מקום לכאב, ייתן לעצמו מקום לליטוף, ייתן מקום להתפרק ולשמוח. זה בהופעה רגילה - בצמאה על אחת כמה וכמה. אז כשהבת שלי באה אליי, היה לי מאוד חשוב לדעת מה נגע בה. והיא בכלל, ילדה בת 16, החיים שלה באמת תותים", הוא רומז לעוד להיט של חנן בן ארי שגם בו הוא מעורב עד צוואר.

חנן בן ארי | צילום: ירון ברנר

"בקיצור, גם היא הייתה באותו רגע של ארבע בבות. משהו בביצוע הזה היה מאוד מיוחד, ונגע בהמון אנשים. זה ניגון שהלחין אותו האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, זה ניגון בן כ־250 שנה. והנה הניגון הזה גורם לילדה בת 16 לבכות אחרי 250 שנה. יש בו כוח ענק. זה פלא בעיניי. הוא הרי בא לעולם לפני המון שנים, כשבאותו זמן הדרך היחידה להעביר אותו הלאה היא מפה לאוזן. הוא שורד, מגיע לארץ ישראל, נכנס לעולם הדיגיטלי, וכל זה כשבכל הניגון הזה אין מילה אחת. זה ניגון נטול מילים. זה נַי נַי נַי. מגיע נאור כרמי, המפיק המוזקלי שלנו שהוא גאון בפני עצמו, ומצליח לייצר לזה אדפטציה נהדרת. שאלתי את הבת שלי 'מה הרגשת?' והיא אומרת לי: 'אני אפילו לא יודעת', וזה לדעתי הדבר הכי עמוק בעולם. הגעגוע לעצמך. הגעגוע לאינסוף, הגעגוע למשהו עמוק רוחנית, ובגלל זה זה הגניב אותי שילדה בת 16 בכתה מניגון קדוש ללא מילים שהולחן לפני 250 שנה".

מה זה בכלל כל האירוע הזה של צמאה? י"ט בכסלו בחסידות חב"ד נחשב ל"ראש השנה לחסידות". הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שמכונה "האדמו"ר הזקן", שוחרר ביום הזה מבית הכלא הרוסי אחרי שנוקה מחשד לריגול למען הטורקים. מאז הפך התאריך הזה עבור חסידיו ל"חג הגאולה" וליום שבו החסידות יצאה לאור. חסידי חב"ד מציינים אותו בהתוועדויות, אירועים של התכנסות המונית שבהם יש תמיד אוכל טוב, כמובן משקאות חריפים, ודברי תורה וחסידות.

"לפני 12 שנה הרב משה שילת ואשתו ברכה, החליטו לפתוח את היום הזה גם לקהל רחב יותר. בהתחלה היו אירועים קטנים. אבל אז הם החליטו שאם עושים משהו, עושים אותו בגדול. מקומץ של כמה אנשים שבאים טיפה לשמוע על י"ט כסלו, אנחנו היום עם מעל 60 אלף איש בפסטיבל הזה. 14 הופעות סולד־אאוט. נראה לי שחילוני ממוצע לא ימצא את עצמו פתאום מגיע. אבל יש לא מעט מקרים של בנאדם שהגיע עם חבר דתי או מסורתי. זה לרוב יהיה מישהו שבא עם איזשהו קשר, ומשם הוא נכנס והוא חלק לגמרי מהאירוע, אני לא חושב שיש בנאדם שיישב בתוך האולם, וזה לא ייגע בו".

יובל דיין על הבמה

השנה יופיעו על הבמה אברהם פריד, עקיבא תורג'מן, עידן עמדי ובמופעים לגברים מוטי שטיינמץ ובמופעי הנשים יובל דיין. וברור, יש כאן שאלה מאוד רלוונטית כשמדובר בקהל החילוני הרחב, על ההפרדה בין נשים לגברים במופעים, גם בקהל וגם אצל הזמרים. יובל דיין תופיע רק במופעי הנשים ומוטי שטיינמץ יופיע רק אצל הגברים.

אבל לי כמראיין, נראה די ברור שכשמדובר באירוע ששייך כולו לחסידות חב"ד, שאלת ההפרדה די מובנת מאליה. אני עצמי מאוד קרוב ליהדות שלי אבל ממש לא צורך אירועים בהפרדה. גם אשתי כמוני - היא חובשת כיסוי ראש, אבל לגמרי מעדיפה לשבת איתי בכל הופעה, של זמרת או זמר. ובכל זאת, שנינו הולכים לאירועי "צמאה", אני לשל הגברים והיא לשל הנשים, ואנחנו שלמים עם זה לגמרי.

מה אתה מנסה לעשות באירועים האלה בעצם?

"יש לי מטרה. מטרת־העל זה להמיס את הקרח מהלבבות של עם ישראל. שייכנסו אלפי אנשים ויצאו אחד".

והעניין הזה של נשים, שיהיו או לא יהיו, כמה זה נוכח?

"כל האירוע הזה מבוסס על כוח נשי, ברכה שילת מובילה אותו ביד רמה, בסוף היא השפיץ של צמאה. הודיה אשתי ואם שמונת ילדיי, היא גם מנהלת אותי ביום יום, בלעדיה אני באמת כלום, היא מחזיקה את הראש, את היומן, אין שום פרוייקט שעשיתי שאני יכול לומר שהיא לא היתה בתמונה, והיא גם מפיקה בפועל של פרויקט צמאה. השנה יובל דיין תהיה איתנו על הבמה. יש פה צורך שנוצר באמת מהשטח, שאני מאוד מאוד שמח עליו, מלא יוצרות. אין להן פלטפורמה ויש המון המון המון נשים שלא רוצות מופעים מעורבים. הן רוצות לשמור את ההלכה כמו שהיא".

יגידו לך, יש הרבה נשים, אבל הן לא על הבמה.

"הן כן על הבמה. נשים מופיעות בפני נשים. יש לדבר הזה צורך הן מצד האומניות והן מצד קהל שצורך את זה".

ואיך זה יעבוד טכנית? כשיובל דיין עולה לבמה, כל הנגנים הגברים יוצאים מהאולם?

"כן, יהיה רגע קסום".

עכשיו אני סטגמטי כלפי המראה החיצוני שלך, בסדר? איך אתה כאדם דתי, שומר הלכה, יכול לעבוד עם זמרת אישה? איך אתה יכול עכשיו לעשות חזרות עם יובל דיין? איך אתה יכול לפני כמה שנים לעשות קליפים עם עדן בן זקן ועם נינט?

"נכון, עבדתי עם המון זמרות. הכל בהתייעצות ובליווי של הרב שלי. לכל מקרה יש עיון ובירור. בפשט ההלכה, ברגע שאתה עובד, יש התייחסות אחרת".

מה, בגלל שאתה בעבודה אז זה משהו אחר?

"עקרונית כן, אבל מבחינתי יש פה משהו הרבה יותר עמוק. הרב שלי הנחה אותי ללכת על פי קריטריון אחד, דיברנו על להמיס לבבות, הוא אמר, 'מה שמרפא את עם ישראל ומה שעושה לו יותר נכון ויותר טוב, ללכת עם זה'. לצורך העניין, בא אלי זמר גבר עם שיר שכל הקטע של השיר שלו זה היה בגידות, אמרתי לו 'אוי ואבוי', אני לא עובד על שיר כזה, וזה ממש לא משנה שהוא גבר ולא אישה. ואם אני נכנס עם אישה לפרויקט, אני מאוד ספציפי ומדוייק על התוכן שלו לפני כן, כדי לדעת שאני ממלא פה את הייעוד שלי ועושה פעולה טובה".

אז זה אומר שאתה כצרכן של מוזיקה, לא תלך להופעה של זמרת אישה?

"כצרכן לא".

אז מכאן זה לוקח אותי למחשבה על מה אתה כביכול מנסה לעשות עם המוזיקה שלך, זה לא סתם להמיס את הלבבות, זה להמיס את הלבבות ולקרב אותם ליהדות?

"אני אישית מאמין שיש אבא בשמים, אבל דבר ראשון שכל אבא רוצה, עזוב רגע אם הבן שלך דתי או לא דתי, כל אבא אומר לעצמו, 'אפשר לראות רגע תמונה משפחתית של כל האחים, כל הילדים שלי, ביחד?' וגם אני רוצה לראות את האחים. גם לי אישית יש משפחה מגוונת. יש לי אחות חילונית ויש לי אחות חרד"לית, מה זה משנה? א' ב' של משפחה זה לשבת רגע בסלון ביחד. אני לא מעניין אותי הקטע הזה שאחותי תתקרב לבורא עולם, וזה גם לא בראש שלי. אני אומר, 'דבר ראשון תנו לי רגע להסתכל אחד על השני ולהתחבק עם האחים שלי. לאהוב'".

אבל החילוני הממוצע, הוא קורא את זה ומדמיין אותך עם שיטת הסלמי. אתה מתחיל מ"בוא תהיה אח שלי" ומבחינתו זה ייגמר בהדתה בבית הספר של הילדים שלו.

"ככה בדיוק התחילו התגובות כשחנן (בן ארי) התחיל לפרוץ. כתשו אותנו בהתחלה, אותי ואת חנן. הנה שני המיסיונרים בדמות החמודים. בדיוק הסלמי שאתה מדבר עליו. תוכנית א', להיכנס למיינסטרים. תוכנית ב', להניח לכולם תפילין. אני מכיר את התחושות ואת הפחדים. אני לא באתי לשנות אף אחד חוץ מאת עצמי. מאז היינו כבר בכל מקום. הצטלמנו לגמר של הזמר במסכה, הופענו כבר בכל הארץ, הופענו במכביה, היינו בארץ נהדרת, הופענו בפרסומות, עם יהודה לוי ובין כל הדוגמנים, ואני שם עם שתי פאות. ושואלים אותי איך מסתכלים עלי ככה, ואני אומר, 'אף אחד שאני מכיר לא מסתכל עליי בתור כיפה ופיאות, כי אני לא מסתכל על אף אחד בתור קעקוע או פירסינג או מחשוף'.

"אנחנו חייבים לפתח הסתכלות פנימה. לשמחתי אני עובד ביום יום על המשותף ולא על המפריד ואני רואה מול העיניים כמה שאנחנו ברובנו טובים. הדבר שהכי כואב לי בבחירות שיש צד מנצח והשני מפסיד. איזה אשליה נוראית. אם אתה מפסיד אני איתך, ואם אתה מרוויח ככה גם אני. הקולות בחוץ מנסים לטשטש את זה וכל מה שלנו נשאר לעשות זה לחזור להאמין בעצמנו. ביחד".