מה אתה חושב, בנימין נתניהו, על משכבך בלילות. האם שנתך ערבה עליך, או שאתה מתהפך במיטתך בחוסר שקט. בדאגה. האם כשסביבך הכל סוף־סוף השתתק ונדם, אירועי היום חוזרים אליך. האם אתה נזכר בשותפיך לקואליציה נכנסים אליך ללשכה, אחד אחרי השני, ואתה, ראש הממשלה המיועד, מנהל איתם בעצמך מו"מ ובמו ידיך מפקיד בידיהם את המפתחות של המדינה.

איך אתה מרגיש כשאתה יושב, למשל, מול ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה, ונותן לו תפקיד של סגן שר במשרד ראש הממשלה וסגן שר במשרד התחבורה. או מפקיד בידי ח"כ יעקב אשר את ראשות ועדת הפנים והגנת הסביבה. סתם תפקידים שלא באמת חשובים, כי מה זה עוד סגן שר, עוד תיק, עוד ראשות ועדה, לעומת מה שנוכחותם במליאה מבטיחה לך. וככה, כמעט בלי משים, אתה מחלק לסיעה של שבעה חברי כנסת יותר תפקידים ממספרם בכנסת. וזה עוד לפני ההסכמים וההבטחות והתקציבים, אלה הגלויים ואלה הנסתרים מהעין. ואתה יושב מולם, נדהם מגודל החוצפה, מהתיאבון הבלתי נתפס, מחוסר הגבולות.

האם כשאתה משחזר בדמיונך את החלוקה המופרכת של נכסי המדינה לשותפיך, כמו תיק הפנים המורחב ותיק הבריאות לדרעי - אתה תופס את הראש. האם קורה שגופך נרעד כשאתה שואל את עצמך מה תעשה כשהטלפון האדום יצלצל בשלוש לפנות בוקר. למי תתקשר. אל מי תפנה כדי להתייעץ, לשקול, לגבש דעה או לקחת החלטה. לבן גביר? לסמוטריץ'? או לשר הביטחון שלך, גלנט, שיגיד שזה לא בסמכותו, שהרי אתה במו ידיך סירסת את סמכויותיו, צמצמת את זירת אחריותו, פיצלת את אגפיו.

האם ראית כבר בדמיונך את הקבינט הביטחוני שתיאלץ לכנס מדי פעם, אלה שיישבו ליד השולחן כשאתה תציג בפניהם עניין ביטחוני שבו צריך להחליט אם לאשר או להימנע ממבצע שעלול להידרדר למלחמה. האם בשעות השקטות האלה העלית פעם בעיני רוחך את הפנים הששות אלי קרב, שאין להן מושג ירוק בנושאים שעל הפרק. אנשים שעד לא מזמן בזת להם, לא ספרת אותם, נמנעת מלהיראות בחברתם ועכשיו הם שם, בחדר הכי חשאי וחשוב במדינה, כדי להחליט אם לשלוח את הצבא לקרבות שיקיזו דם. אותם אנשים שחלקם לא שירתו בצבא ולא הם ולא בניהם ראו מעולם שדות קרב כאלה, יחליטו החלטות הרות גורל שלא הם אלה שישלמו עליהן את המחיר.

מה אתה חושב בלילה, אדוני ראש הממשלה המיועד, בסופו של שבוע שבו הרכבת ופירקת, בנית וריסקת, המצאת והרסת, צמצמת משרדים לתתי משרדים ולאגפים והפקדת אותם בידי שניים, שלושה וארבעה משרדים שונים, כל דבר שיקדם אותך בהקמת ממשלה. קואליציה שבראש סדר היום שלה עומדת המשימה מספר 1 - ריסוק מערכת המשפט והעברת חוקים שכל מטרתם למלט אותך ממיצוי הדין.

האם לפעמים, בסתר ליבך, כששרה ויאיר לא נמצאים כדי לדחוף אותך עוד קצת, לקרב אותך עוד צעד אל המטרה, אתה לא מתכווץ מבושה. לא חושב לעצמך: מה עשיתי. מה חשבתי לעצמי כשמיניתי אדם כמו בן גביר לפקד על המשטרה. להיות אחראי על כוחות מג"ב באיו"ש, מה שמבטיח מראש כאוס, מתכון לאסון. האם ליבך לא פועם לפעמים בחוזקה על הגפרורים שהפקדת בידי האנשים שאוחזים באופן תדיר בג'ריקן של נפט, שלהבעיר את המזרח התיכון זו סיבת קיומם. האם אתה לא מתכווץ כשאתה שומע את סמוטריץ', שר האוצר הבא, קובע שאם ניישם את התורה, נזכה לשפע כלכלי. או כשמגיעים לאוזניך דבריו של שר השיכון הבא, שטוען שאין שום משבר דיור, איזה משבר. ממש כמו שאתה לא ראית פקקים אלא מחלפים, הוא לא רואה משבר, הוא רואה בניינים. או אפילו הדברים של גפני המנוסה והזהיר, שמציע שחצי מהעם ילמד תורה והחצי השני יתגייס לצבא.

אתמול נכנסו אליך בזה אחר זה חברי סיעתך. הם דיברו, אתה הקשבת. כמה אתה אוהב את הפוזיציה הזאת, שבה הם מפרפרים בכף ידך כמו דגים שהוצאו מהמים. לא, הם לא אמרו לך את כל מה שהם חושבים עליך. הם לא יסכנו את האפשרות לקבל איזה תיק בינוני, או כל תפקיד דחוק, כל מה שירחיק אותם מהספסלים האחוריים. אבל גם להם ברור, כמו שברור לכולם, שהכל כבר חולק. שאתה יושב איתם כשברמה העקרונית כבר הורכבה ממשלה. שאתה יכול להגיד לנשיא "עלה בידי" בכל רגע נתון. אבל כמו שטען השבוע שר המשפטים, ביקשת אתמול ארכה מהנשיא כדי שיהיה זמן להעביר את החוקים שהבטחת לשותפיך: חוק דרעי שיאפשר לו להתמנות לשר, וחוק בן גביר שנועד לתקן את פקודת המשטרה באופן שלא היה כמותו מעולם - שני חוקים שנויים במחלוקת, משפטית וערכית.

הם גם לא אמרו לך מה הם חושבים על בחירתו הצפויה של דוד אמסלם ליו"ר הכנסת. האיש שביזה את הכנסת היוצאת יותר מכל אחד אחר, יהיה מעכשיו יו"ר הרשות המחוקקת, שתפקידיו בין היתר יהיו לייצג אותה כלפי חוץ, לשמור על כבודה ולנהל את ענייניה. אבל ככה זה כשצריך לוותר כדי למנוע תסיסה בתוך הסיעה.

מה אתה חושב, בנימין נתניהו, על משכבך בלילות. האם זיעה קרה מכסה את גופך כשאתה מעביר בראשך את מהלכי יומך. את ההסכמים שעליהם חתמת ועוד תחתום, את התפקידים שעליהם ויתרת ועוד תוותר, את הרפיסות והחולשה שגילית אל מול שותפותיך לנוכח הדרישות הבלתי מתפשרות שלהם. והאם עולה בך לפעמים, רק לפעמים, המחשבה על תוצאות מעשיך. לתוך איזו תהום ביטחונית, מדינית וערכית אתה מוליך פה מדינה שלמה.