זה מה שנשאר

ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, המשיך אתמול את סבב השיחות עם חברי סיעת הליכוד לקראת חלוקת התיקים לחברי מפלגתו. נתניהו עצמו לא הודיע לאף אחד מחברי הסיעה על התפקיד שהוא צפוי לקבל - אלא בעיקר שמע את דרישותיהם ותביעותיהם לתפקידים סביב שולחן הממשלה.

ההחלטה הסופית של נתניהו על חלוקת תיקים לחברי הליכוד תתקבל בסמוך למועד השבעת הממשלה, ובינתיים המתיחות בליכוד מגיעה לשיא. בניגוד לרושם שנוצר כי הליכוד נותר עם פירורים - לנתניהו יש הרבה מאוד תפקידים לחלק לחברי סיעתו. התפקידים הבכירים שנותרו בידי הליכוד: הביטחון, החוץ, המשפטים, התחבורה, החינוך, הכלכלה, יו"ר הכנסת ועוד. המשוואה של נתניהו: כל ח"כ שני בליכוד יהיה שר. לפחות.

אז מי מועמד לאיזה תפקיד? הרשימה לפי סדר המיקום במפלגה: יריב לוין צפוי לכהן כשר המשפטים; אלי כהן יהיה שר התחבורה או שר חינוך מקוצץ; יואב גלנט יהיה שר הביטחון עם סמכויות מקוצצות; דוד אמסלם דרש את תיק המשפטים, אבל כרגע נאבק על תפקיד יו"ר הכנסת; אמיר אוחנה יהיה שר החוץ (אם רון דרמר לא יקבל את התפקיד) או יו"ר הכנסת; יואב קיש מועמד לתפקיד יו"ר הכנסת או שר הכלכלה; ניר ברקת דורש תיק כלכלי בכיר, כמו תיק הכלכלה או התחבורה; מירי רגב דורשת את תיק התחבורה או החינוך; מיקי זוהר מועמד לתפקיד שר התרבות והספורט; אבי דיכטר דרש את תיק הביטחון, אבל יסתפק בתפקיד שר (כמו האנרגיה - י"ק), או יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; ישראל כץ דורש את תיק החוץ, אולם לא ברור מה נתניהו יציע לו בסוף; דני דנון מתמודד על תפקיד יו"ר הכנסת; יולי אדלשטיין לא הגיע עם דרישות, ולא ברור מה ייתן לו נתניהו, בעקבות החלטתו להתמודד מולו על ראשות המפלגה; גלית דיסטל אטבריאן מתמודדת על תיק התקשורת; חיים כץ דורש את תיק התיירות, ואילו אופיר אקוניס מתמודד על תפקיד יו"ר הכנסת או תיק התרבות והספורט.

אמסלם נשאל אתמול בוועידת השלטון המקומי על התפקיד שיקבל, והשיב כי "אף פעם לא אמרתי רק שר המשפטים או כלום. אמרתי או זה, או כנסת. ליריב לוין יש עדיפות בתיק המשפטים, ואמרתי שאעזור לו מהכנסת. אסחוב את הארגזים ואקדם את העבודה".

חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן מהליכוד התייחסה ב־ynet radio להרכבת הממשלה, ואמרה כי רק "שלושה או ארבעה ח"כים" מאוכזבים מהתפקיד שיקבלו. "נשארים לליכוד תיקים חשובים כמו משפטים וחינוך", אמרה. היא הוסיפה כי אם תהיה שרת התקשורת, "אדאג שאנשים ייבחרו לפי קנה מידה מקצועי ולא לפי 'רק לא ביבי'".

אמש ביקש הליכוד ארכה נוספת ואחרונה של שבועיים כדי להשביע את הממשלה, לאחר שבניגוד לכל התחזיות לא קמה כזו במשך 28 יום. לכאורה, לא מדובר במו"מ מסובך בין "השותפות הטבעיות" של נתניהו, שהיו חברות בבלוק הימין־חרדים במהלך חמש מערכות בחירות ברציפות, ונשארו נאמנות לנתניהו. אבל דווקא ברגע האמת מתקשות המפלגות הללו להסכים ביניהן על הרכבת ממשלה. למעשה, כל ההסכמים שנחתמו בין הליכוד למפלגות הקואליציה הם בעיקר על תפקידים, סמכויות וכיבודים. אין בהסכמים אידאולוגיה, קווי יסוד והסכמות על החוקים הדרמטיים שהקואליציה רוצה להעביר. נתניהו החליט ללכת בדרך ההפוכה: לסגור את התפקידים ואז להתקדם עם אידאולוגיה וקווי יסוד, ששם נמצא הקושי.

באופן אירוני, דווקא הקואליציה ההומוגנית מתקשה להסכים על נושאים אידאולוגיים. כך למשל בנושא פסקת ההתגברות: בעוד שכל השותפות בקואליציה, כולל חלקים בליכוד, דורשים פסקת התגברות ברוב של 61 - נתניהו, שהסכים תחילה, נרתע בעקבות הביקורת. עניין נוסף הוא חוק הגיוס: החרדים דורשים חוק יסוד לימוד תורה שיפטור את תלמידי הישיבה מגיוס לצה"ל, או חוק טל "משופר" ללא מכסות ויעדים - כזה שיאפשר לכל תלמיד ישיבה או אברך לקבל פטור אוטומטי.

חוקים אידאולוגיים נוספים של הימין תקועים בצנרת המו"מ, כמו החלת ריבונות על שטחים ביהודה ושומרון. ממשלת ימין "על מלא" יכולה להעביר כנראה בקלות חוק להחלת ריבונות, אבל נתניהו מעדיף שהנושא הרגיש מבחינה בינלאומית לא יהיה כלול בהסכמים הקואליציוניים. וכך, אפילו החלת ריבונות בבקעת הירדן נתניהו לא הצליח לקדם. לאור כל אלה, ההסכמים שהגיעו אליהם המפלגות בקואליציה הם חלקיים בלבד, ולא מביאים לידי סיכום גם נושאים אחרים שאינם תפקידים וכיבודים.

נקודה משמעותית נוספת היא העברת "חוק דרעי" בכנסת, שיאפשר להכשיר את מינויו של דרעי לשר. יו"ר ש"ס סיכם שיכהן כשר הפנים וכשר הבריאות, אך בפועל הדבר דורש שינוי בחקיקה. העברת חוק יסוד כזה דורשת זמן, ולכן נתניהו "בונה" על ארכה נוספת מהנשיא, שתאפשר לו למנות יו"ר כנסת ולקדם חקיקה פרסונלית לדרעי בכנסת.