לפני שבוע תהיתי איך ראש הממשלה המיועד ישן בלילה. האם הוא מתהפך על משכבו בלילות כשהוא רואה מי הם שותפיו לממשלה. נדמה לי שהשבוע כבר אפשר לנחש ששנתו מסויטת. כי איך אפשר שלא, מול מה שהוא רואה בדרכו להקמת ממשלתו.
גם אם האינטרס העליון, שלא לומר היחיד, הוא להעביר את החוקים שיאפשרו לו להביא לביטול משפטו, הוא לא שיער מה יאלץ לעבור בדרך ומה עוד מחכה לו אחרי שממשלתו תוקם.
השבוע, כמו רבים אחרים בציבור הישראלי, ביניהם גם אנשי ימין, נתניהו הבין שהוא גידל מפלצת שיצאה מכלל שליטה, שהוא הפך לבן ערובה של יצור שהתיאבון שלו לא פרופורציונאלי לגודלו, ושכדי להרגיע אותו הוא נאלץ לזרוק לו עוד ועוד חלקי בשר מדממים של מה שהייתה עד כה הדמוקרטיה.
שלא יטעו אותנו הדחיות והפסילות והפיליבסטר (אתמול בלילה סער נאם שעה ארוכה כחלק מהעניין) שמפעילה האופוזיציה. הממשלה קום תקום. עוד יום, עוד יומיים, עוד שבוע - והממשלה הכי קיצונית שהייתה פה תיכון, כשעוד בטרם הקמתה, בתקדים היסטורי, מעבירים בחופזה חוקים מושחתים, פרסונליים, שמשנים סדרי שילטון, שניתן היה לחכות איתם, אך ורק בגלל חוסר האמון והחשבונאות שיש למפלגות הקואליציה כלפי נתניהו ובינם לבין עצמם. אותו חוסר אמון שבו טמונים גם זרעי הפורענות של הריבים העתידיים. אותו חוסר אמון שבגללו הואצה העברתו אתמול בקריאה ראשונה של חוק הפיצול, שלפיו ארבעה חברי כנסת לא יוכלו להתפצל ולהקים מפלגה.
וזו רק ההתחלה. לנגד עינינו הולכים ונבנים מנגנונים שמייצרים ריבים. האם יש למישהו ספק באשר למערכת היחסים בין שרי הביטחון גלנט וסמוטריץ', ובעל הסמכויות המיוחדות במשרד, איתמר בן גביר? או הסכסוכים שיהיו בין שישה (כן כן, שישה) שרי החינוך: אבי מעוז, אורית סטרוק, סמוטריץ' (החינוך הממלכתי דתי), דרעי (הממונה על חברת המתנ"סים של החינוך הלא פורמלי), שר נוסף מש"ס בתוך משרד החינוך ושר החינוך עצמו, כנראה מתוך הליכוד, שיצטרך להסתפק במה שנותר אחרי הביזה של השותפות.
כל מה שראינו השבוע בכנסת לא צריך להפתיע אותנו. ראינו את זה בתהליך המשא ומתן הקואליציוני, ראינו את זה בהליכי החקיקה השבוע ונראה את זה לאורך כל הכהונה: נתניהו והליכוד משועבדים לשותפים שלהם. הם עובדים בשבילם. מהי העברת החוקים של דרעי, בן גביר וסמוטריץ', אם לא שיעבוד מוחלט של הליכוד לשותפיו? במילים אחרות: מי שמנהל בסוף את הממשלה המתהווה הן השותפות.
מה שעוד יכולנו לראות השבוע זה שבדרך לחקיקה אין שום קווים אדומים. כל מה שלא העזו לעשות בעבר עושים עכשיו. הכל מותר. התחושה היא שמפלגות הקואליציה מגיעות לשלטון כשהן תאבות נקם. משפטים ברשתות החברתיות שנאמרים על ידי אנשי ימין כמו "לא סופרים אתכם" מראים על האווירה ששורה במחנה המנצח. תקפצו לנו כולכם. אתם הדחתם אותנו, ועכשיו אנחנו חזרנו.
אבל יכול להיות שהמפלגות השותפות הלכו גשר אחד רחוק מדי. זה מה שקורה כשמתנהגים בחזירות ובחוסר מעצורים. זה יכול להתהפך עליהם. בסוף יש ציבור לא קטן שהוא לא ביביסטי, שהצביע לליכוד כי חשש מקואליציה עם ערבים ועם מרצ, ושאינו אוהב את מה שהוא רואה עכשיו בכנסת. את חוסר המוסריות הזועקת של העברת חוק פרסונלי, כמו חוק דרעי, שעל הדרך גם מוריד את הרף בנושא טוהר המידות לחברות בממשלה; את החוק שתכליתו להעניק סמכויות שלא היו אף פעם לשר לביטחון פנים שרוצה השפעה גם באכיפה על חקירות ותביעות, שלא לדבר על תלישת חלקים מהותיים ממשרדים כמו הביטחון והחינוך והעברתם לסמכות שרים אחרים.
הציבור הזה נע עכשיו בחוסר נוחות בכורסתו לנוכח המראות, אבל עשוי להגיע למסקנה שלהצביע לנתניהו זה להצביע לכל מה שהוא מביא אתו, ולא בטוח שזו עסקת חבילה כל כך טובה. זו הפעם הראשונה שאין לנתניהו איזונים ובלמים, מה שמאפשר לשותפיו ללכת רחוק מדי. וזה מה שעשוי בסופו של דבר לגרום לראקציה שתעניש את נתניהו.
נתניהו מבין את זה. זו אולי הסיבה שבכל הזדמנות הוא מנסה להרגיע. השבוע הוא הבטיח לנו מעל הדוכן במליאה שיהיה חשמל בשבתות. שיהיו חופים מעורבים. באמת, תודה רבה לך אדוני ראש הממשלה. כמה טוב שיש לנו אותך. רק שנראה שההתמקדות בעניין החשמל וחופי הרחצה, נועדה כדי להסיט את תשומת הלב מהדברים העקרוניים באמת שעומדים על הפרק.
שאלתי השבוע בכירים בממשלה היוצאת מה הטעם בכל הניסיונות לדחות בשעות, אולי ימים בודדים, את העברת החוקים. התשובה היתה שמדובר באסטרטגיה שיש לה כמה מטרות: מטרה מוראלית - לדחות כמה שיותר הקמת ממשלה, ומטרה מעשית - לעורר סכסוכים בתוך מפלגות הקואליציה, ותוך כדי כך גם לקוות שהיא תאלץ לוותר על העברה של אחד מהחוקים לפני השבעת הממשלה, מה שעשוי לגרום למלחמות וסכסוכים פנימיים, וגם לטעויות בגלל לחץ הזמנים, מה שיכול להביא לפסילתם.
מסתבר שלמרות כל הנבואות השחורות על האופוזיציה המפולגת, קואליציית השינוי עובדים ביחד. אלקין מהמחנה הממלכתי, בועז טופורובסקי ומרב בן ארי מיש עתיד, מנהלים את הקרב בכנסת בתיאום מוחלט. הפיליבסטר המתמשך, הדחייה של החוקים, כולל דחיית מינוי יו"ר הכנסת הזמני - הם תוצאה של החמ"ל של השלושה.
הקרב בכנסת יכול להשפיע אולי, ומעט, על התכנים. לשבש אולי, ומעט, את לוחות הזמנים. דבר אחד האופוזיציה לא תוכל לעשות: הם לא יוכלו לשנות את יחסי הכוחות שנקבעו בבחירות. הם אלה יקבעו את הקצב, הם אלה שישלטו בסדר היום.
