מת בזרועות אביו, נקבר בזרועות אביו

"אחרי הירי", סיפרו אתמול קרוביהם של משפחת הייב, "אשתו של פיראס ירדה למטה והתחילה לזעוק. היא הרימה את בנה הפעוט פארס, שמילמל אליה 'אמא, אמא'. היא לקחה אותו במכונית שלה לבית החולים האנגלי וחיכתה שם. אחרי שלוש שעות יצאו אליה והודיעו לה: 'הוא מת'".

לאורך כל היום אתמול לא הפסיקו מבקרים ומנחמים להגיע לבית משפחת הייב בנצרת. הרצח שלשום בצהריים, של אב המשפחה פיראס (33) ושל בנו הפעוט – רק בן שנתיים וחצי – פארס, זיעזע את המדינה כולה.

חאלד הייב, אביו של פיראס, שאיבד בתוך רגע בן ונכד, התקשה להכיל את ההלם והכאב. "רצתי למכונית", שיחזר, "ראיתי את הבן שלי מחבק את התינוק. מדממים. הבנתי שהם הלכו. אני לא יודע איך מישהו יכול להרוג ילד בן שנתיים. אני לא מבין. לרצוח ככה תינוק שעוד לא ראה כלום בחיים שלו".

האב והסב השכול, חאלד הייב | צילום: שרון צור

פיראס הייב החזיר שלשום בצהריים את ילדיו הקטנים, פארס (שנתיים וחצי) וחודיפה (שנה וחצי) מהפעוטון, כשנקלע למארב המתנקשים שהמתינו סמוך לביתו. למרות שהיורים ריססו בקליעים את המכונית, למרבה המזל חודיפה התינוק לא נפגע.

בחייהם ובמותם. פיראס ופארס הייב

חקירת הרצח הכפול הוטלה על יחידת ימ"ר צפון של המשטרה. כבר שלשום בערב נעצרו שני חשודים במעורבות במעשה, אך אתמול הם שוחררו.

החשד הראשוני שעלה הוא שהמתנקשים ביקשו לחסל את פיראס על רקע סכסוך מתמשך בין שתי משפחות, סכסוך שכבר גבה שמונה קורבנות.

לטענת הסב, חאלד, הדברים שאמר מפכ"ל המשטרה, שלפיהם הרצח בוצע על רקע סכסוך בין עבריינים, אינם נכונים. "זה לא נכון". אמר. "כל נצרת מכירה אותנו". לדבריו בנו, פיראס, לא היה מאוים. שלשום בערב, שעות ספורות אחרי שהשיגו אותו כדורי הרוצחים, אמור היה פיראס לטוס לטורקיה. אביו, חאלד, הסביר שהיה מדובר בטיול של כמה ימים בלבד, ולא על בריחה כלשהי. את האצבע המאשימה היפנה חאלד כלפי המשטרה: "המשטרה יודעת הכל. הם ידעו שלפני שבוע נרצח בן אדם ועוד בן אדם לאחר מכן".

אמש השתתפו מאות מתושבי נצרת בהלווייתם של פיראס ובנו הקטן פארס. בשל העובדה שפארס נרצח בחיק אביו, הם גם נקברו יחדיו, בארון מתים אחד.

רבות מהנשים בקהל המלווים פרצו בבכי ודרשו מהמדינה להיאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. "האווירה כאן מאוד עצובה", סיפרה אחת המלוות. "ראיתי את האמא בוכה ואומרת: 'לאן ייקחו את בעלי ובני? אני רוצה אותם לידי. איך אתמודד בחיים בלעדיהם? אני לא יודעת אם אתאושש". מלווה אחרת תיארה: "האמא במצב נפשי קשה מאוד. שמעתי אותה אומרת: 'אני רוצה את בעלי ובני לידי. כל יום אני משחקת עם הילדים ומחבקת אותם וכולם קשורים אחד לשני. איך אוכל לשחק שוב בלי פארס? איבדתי את היקרים בחיי. הייתי רוצה להיות קורבן ולא להגיע ליום כזה שבו אשתתף בהלווייתם של בעלי ובני". הרצח החריג באכזריותו, שהתרחש ארבעה ימים בלבד לפני חג המולד, שצפוי להיחגג ברוב המון בנצרת, החריד את תושבי העיר. "האמת היא שהמצב מאוד מפחיד", אמר עבד אלרחים, תושב נצרת. "בגלל הרציחות והאווירה המתוחה אני ובני משפחתי מעדיפים להיות בבית ולצאת רק במקרים דחופים כי אולי גם יפגעו בנו. בימים אלו חפים מפשע נרצחים ללא קשר לסכסוכים".

מחמוד עבד, אף הוא תושב העיר, אמר: "אנחנו חיים בפחד. אני אישית לא מסוכסך עם אף אחד וביחסים טובים עם כולם, אבל בגלל גל הרציחות בעיר התחלנו לחשוש לחיינו. כשמישהו מהמשפחה רוצה לצאת מהבית הוא צופה במצלמות האבטחה כדי לראות אם יש חשודים בשכונה. היום לא יודעים מי אדם ישר ומי חייל של עבריינים שגורמים לנו סכנת חיים".

אחת מתושבות העיר סיפרה: "אין לנו ביטחון אישי כאן. הילדים שלי חוששים לחייהם. הבן של, בן שבע, אמר לי אתמול: 'אמא, למה רצחו את הילד, מה הוא עשה בגיל כזה? גם אותי ירצחו?'. מאז ששמעתי אותו אני בוכה ומנסה להרגיע אותו. לא יצאתי לעבודה בגללו. לא פשוט לשמוע ילד בן שבע שחושש שירצחו אותו".

הרצח של פארס הקטן שלשום זיעזע במיוחד את בני משפחת חג'יראת, שבנם בן הארבע, עמאר, נהרג בתחילת השנה מירי תועה, כששיחק בגן שעשועים בביר אל־מכסור.

מוחמד ועאישה חג'יראת, הוריו של עמאר המנוח, היו שלשום במהלך בדיקה כלשהי בבית החולים, כששמעו על הרצח האכזרי בנצרת. "אשתי התחילה לבכות: 'עוד עמאר, עוד עמאר, עוד עמאר. למה קורה דבר כזה עוד פעם?'", סיפר אתמול מוחמד חג'יראת ב־ynet radio. "אני מבקש, באמת מבקש מהמדינה, מהמשטרה – די. מספיק. צריך לאסור את הנשק הזה. למה כל בן אדם מחזיק בנשק? הנשק הזה צריך להיות רק אצל המשטרה, הצבא. למה שהנשק הזה יהיה בידיים של הילדים המשוגעים האלה? למה? אני רוצה להגיד לראש הממשלה, לנתניהו – מישהו ירצח? שייכנס 50 שנה בפנים (בכלא). זהו".